מאחורי הקלעים- פרק 5

-נקודת מבט רום-
כולנו התחלנו ללכת ברחובות לונדון, לואי הלך בעזרת תירוץ מטופש ולא אמין, פגשנו את פיבי ודייזי פעמים רבות כשהן באו לראות את לואי מתאמן להופעות של האקס פקטור, להופעות הן לא הגיעו כי היו צריכות כבר ללכת לישון, הן בנות 6.
הן אוהבות להיות איתנו, ואני בטוחה בכמעט 100 % שהן ממש לא היו מתנגדות לבלות איתנו בלילה היחיד בשנה שבו מרשים להן להיות ערות בשעות מאוחרות.
"על מה רצית לדבר?" שאלתי את זאין שהיה מחופש בצורה דיי גרועה לליצן הזה מהמסור.
הוא פשוט לבש חליפה וצייר על פניו שתי מערבולות אדומות, אחת על כל לחי.
"על הכל אני משאר" הוא אמר כשראשו נעוץ ברצפה וידו מגרדת את עורפו.
"תתחיל ממשהו.." אמרתי והבטתי גם אני על הרצפה.
"אלה" הוא אמר.
"אחות של לואי?" שאלתי כאילו לא מבינה על מה הוא רוצה לדבר.
"כן, על מה שהיה איתה אתמול.." הוא אמר .
"זאין, אתה יכול להתחיל איתה ולצאת איתה, אנחנו לא יחד או משהו כזה, אתה לא צריך לבקש רשות, אנחנו פשוט החברים הכי טובים.." מיהרתי להגיד.
"לא זה, רום, אני לא רוצה לצאת איתה.." הוא אמר והביט בעיניי, הזזתי את מבטי קדימה אל עבר נייל ומישל שהלכו לפנינו מחובקים, ואור והארי ששילבו יד ביד וצחקו.
"אז מה אתה רוצה? " שאלתי.
"אני לא התחלתי איתה.. אני ניסיתי .. " הוא התחיל לגמגם.
"ניסית מה?" ניסיתי לזרז אותו אף על פי שידעתי מה הוא עומד להגיד לי, הדבר ממנו אני נמנעת כבר תקופה..
הוא נעצר ותפס בכתפיי כדי שאעצור גם.
"מה?" שאלתי.
"ניסיתי לגרום לך לקנא.." הוא אמר וחיפש את מבטי שניסיתי בכל הזמן הזה להרחיק ממנו, ידעתי שברגע שאביט בעיניו אני אפול.
"למה שתעשה את זה?" שאלתי, מושכת את השיחה עוד ועוד, רק שלא יגיע לעיקר..
"כי אני מרגיש אלייך משהו, משהו חזק, אף פעם לא הרגשתי ככה למישהי אחרת.." הוא אמר מביט עמוק בעיניי, לא יכולתי להזיז את מבטי ממנו, עיניו הפנטו אותי.
הוא התקרב אל שפתיי, עוד מילימטר והיינו מתנשקים.
דחפתי אותו ממני והתחלתי לרוץ, לא ראיתי לאן, פשוט רצתי.
שמעתי מאחוריי את הצעקות שלו ושל מישל, לא התייחסתי, המשכתי לרוץ בכל הכוח, עוד צעקה חזקה של אור נשמעה מאחוריי, אבל כבר הייתי רחוקה מהם.
דמעות זלגו מעיניי, אני לא יודעת למה, הרי זה הדבר שאני משתוקקת לו כבר מתחילת התכנית, מהרגע שראיתי אותו לראשונה.
בלי לשים לב הגעתי לדירה של שחף, כנראה שזה בגלל שאני רגילה לפרוק אצלה את הכל..

-נקודת מבט מישל-
"לאן רום הלכה?" שאלתי את זאין לאחר שהיא לא הגיבה לצעקות שלנו ופשוט המשיכה לרוץ.
"לא יודע.. היא פשוט התחילה לרוץ" הוא אמר.
"מה עשית לה?" שאלתי בעצבים, אני יודעת כמה התדמית של רום קשוחה אבל מבפנים היא רכה כמו ספוג ושבירה כמו חרסינה.
"כלום! אני נשבע!" הוא אמר בעיניים פקוחות לרווחה.
"בסדר, רק שנייה" אמרתי והוצאתי את הפלאפון, מחייגת את המספר המוכר שלה.
הטלפון צלצל, וצלצל, וצלצל.
"היא לא עונה.. " מלמלתי.
"אל תדאגי, היא בטח הלכה הביתה" נייל ניסה להרגיע אותי.
"בואו נמשיך להסתובב, כשתחזרי הביתה בטח תמצאי אותה ישנה במיטה שלה" הארי אמר ואור הנהנה.
"טוב," נכנעתי, "חסר לך שקרה לה משהו!" הרמתי אצבע מאשימה לזאין.
"אני גם חוזר הביתה" זאין אמר, "אני לא אפריע לציפורי האהבה" זאין אמר במבט מבואס, חיבקנו אותו והוא פנה לביתו.
"אז נשארנו רק ארבעתנו" אור נאנחה.
"כן.." אמרתי והמשכנו ללכת.

-נקודת מבט שחף-
חמש דקות לאחר שלואי סמס לי נשמעה דפיקה בדלת.
"מי זה?" צעקתי למרות שמי זה עוד יכול להיות חוץ ממנו?
"תנחשי.." שמעתי את הקול המתוק שלו מהעבר השני של הדלת.
פתחתי את הדלת במהירות וגיליתי את עיניי הטורקיז המהפנטות שלו מולי.
"למה אתה כלכך מתנשף?" שאלתי אותו לאחר שחיבקתי אותו חיבוק קטן.
"רצתי מהם, הם שאלו יותר מדי שאלות.." הוא זרק את גופו על הספה, מוציא אנחה מפיו.
"העיקר שאתה פה" אמרתי בחיוך ונישקתי את שפתיו.
הוא ליטף את לחיי בכפות ידיו העדינות ונישק אותי שוב.
"רגע.." התרחקתי ממנו קצת.
"מה?" הוא שאל לא מבין.
"האיפור שלך, זה מפריע לי" אמרתי מצחקקת, "ירוק זה לא הצבע שלך" צחקתי למראה פניו המרוחות במין איפור ירקרק אפרפר שתואם את תחפושת הזומבי שלו.
"איך אני מוריד את זה עכשיו?" הוא שאל ושפשף את פניו בניסיון נואש להוריד ממנו את האיפור.
"לך לחדר הרחצה בחדר שלי, במגירה הימנית יש מגבונים להסרת איפור, אני בינתיים יערוך את השולחן, בישלתי כל היום" אמרתי בחיוך וקמתי מהספה.
"בסדר אהובתי" הוא נישק את שפתיי במהירות ורץ אל עבר חדרי.
הוצאתי מהארון שתי צלחות ושמתי אותן על המפה הלבנה שעל שולחן העץ שבפינת האוכל.
ליד הצלחות הנחתי כוסות גדולות ליין וסכו"ם.
שמתי שני נרות צרים ולבנים באמצע השולחן, וסידרתי את האוכל יפה בצלחות שלנו- פסטה בולונז ולקינוח עוגת גזרים פרווה במיוחד בשביל לואי.
בדיוק כששמתי את העוגה בתנור על חום נמוך כדי שתתחמם, נשמעה דפיקה על הדלת.
"רק רגע" צעקתי וניגבתי את ידיי במגבת שהייתה על השיש.
"מי זה?" שאלתי שוב כשהתקדמתי לעבר הדלת.
"אני.." שמעתי את הקול של רום.
רק זה חסר לי עכשיו, שהיא תראה פה את לואי.
פתחתי את הדלת ובאתי להגיד לה שתלך, להמציא תירוץ עלוב כלשהו אבל ראיתי את הדמעות בעינייה והבנתי שאני לא יכולה לגרש אותה.
"מה קרה?" שאלתי אותה והיא נפלה עליי בחיבוק, טומנת את ראשה בכתפי.
"אני לא יודעת.." היא מלמלה.
"בואי.." הובלתי אותה לספה.
"ספרי לי" אמרתי.
"זאין ואני דיברנו עכשיו, והוא אמר לי שהוא אוהב אותי.." היא אמרה והביטה בי, "טוב לא בדיוק, הוא אמר שיש לו רגשות חזקים אליי ושהוא אף פעם לא הרגיש ככה למישהי אחרת" היא המשיכה.
"ואמרת לו גם מה את מרגישה?" שאלתי, מקווה שסופסוף היא עשתה את המעשה הנכון.
"לא.. שנייה לפני שהוא נישק אותי ברחתי משם מהר, איכשהו הגעתי לכאן" היא הסבירה.
"אז רגע אחד, למה את בוכה?" שאלתי וניסיתי להציץ לכיוון החדר שלי לבדוק שלואי עדיין לא יצא משם.
"לא יודעת.. משהו כנראה נדפק בי.." היא אמרה, "הכל בסדר שחף? לאן את מסתכלת?" היא שאלה כששמה לב שאני בודקת את החדר שלי בכל שנייה.
"סתם" אמרתי בחיוך.
"למי הארוחה?" היא שאלה והצביעה על השולחן שערוך יפה.
"דס פה, אנחנו אוכלים יחד" גמגמתי תירוץ.
"עם נרות? " היא שאלה באי אמון.
"הנה שחף, הורדתי הכ-" לואי נכנס למטבח וקלט אותי ואת רום שם.
"לואי?" רום שאלה, לא מאמינה למראה עינייה, "אתה לא עם דייזי ופיבי?" שאלה.
"אממ, כן. זאת אומרת לא.." לואי גמגם וגירד בעורפו.
הבטתי בו בעיניים שואלות, יודעת שגם הוא חושב על מה שאני חושבת- לספר לרום.

-נקודת מבט אור-
"הארי, אני חושבת שכבר מאוחר, תלווה אותי הביתה" ביקשתי מהארי, השעה כבר אחרי 1 בלילה.
"טוב, מישל ונייל אתם גם באים?" הארי שאל את נייל ומישל.
"לא, אנחנו נמשיך להסתובב" נייל חייך אלינו ומישל הנהנה.
חיבקתי את נייל ומישל ונפרדנו כל זוג לדרכו.
"אור" הארי פנה אליי אחרי חמש דקות שקטות.
"אה?"
"למה את לא יכולה לספר להורים שלך עלינו? הרי בקרוב יתחילו צלמי פפראצי ויהיה קשה להתחמק" הארי שאל.
"כי אתה נוצרי" אמרתי בייאוש, הסברתי לו את זה מיליון פעמים.
"אבל אבא שלי יהודי" הוא ציין את העובדה שאני כבר יודעת.
"אבל על פי היהדות והנצרות הדת של הילדים נקבעת על-פי האמא ולכן אתה נוצרי מכל כיוון" הסברתי.
"ומה עם עדן, מישל ורום?" הוא שאל.
"דבר ראשון, מישל ורום יהודיות ע"פ אמא שלהן, דבר שני, עדן היא חברה שלי ולכן ההורים שלי לא יפחדו שאני ארצה לחיות איתה את חיי ולהקים איתה משפחה שיהיה להם קשר לנצרות" הסברתי שוב.
"אבל גם אם נתחתן, הילדים שלנו הרי ייחשבו ליהודים בכל מקרה כי את יהודייה" הארי אמר חצי שואל.
"כן, אבל יהיו להם שורשים נוצריים" נאנחתי.
"יש לך משפחה מסובכת" הארי אמר והכניס את ידיו לכיסים.
"אני יודעת, ואחר כך הם מתפלאים שאני בקושי מדברת איתם" אמרתי את החלק האחרון של המשפט כמעט בלחישה.
המשכנו ללכת, ההליכה הייתה שקטה.
"טוב, מצטערת אבל תצטרך ללכת, עוד קצת ואפשר יהיה לראות אותנו דרך חלונות הבית שלי" אמרתי להארי כשנעצרתי במקומי.
"לילה טוב" הוא אמר בחיוך שנראה עצוב למדיי והדביק נשיקה קצרה על שפתיי.
"לילה טוב " החזרתי והתקדמתי לכיוון הבית שלי.
פתחתי את הדלת בעזרת המפתח ספייר שמונח מתחת לשטיח ונכנסתי בשקט לבית.
חלצתי את נעלי העקב כדי שלא ירעישו והתקדמתי לעבר המטבח כדי לקחת לי כוס מים.
"אולי עכשיו תסבירי לי מי הבחור שבא לאסוף אותך?" שון עמד בכניסה למטבח, נשען על הקיר וכוס תה חם בידיו.
"ידיד" אמרתי ולקחתי כוס מהארון.
"רק ידיד?" הוא שאל.
"כן, רק ידיד" אמרתי ומזגתי לי מים בכוס.
"את יודעת שאסור לך להיות איתו, אמא ואבא יכעסו" שון אמר ברשעות.
"אל תדאג, לא יהיה בנינו כלום" אמרתי ומיהרתי לעלות לחדרי.
נכנסתי לחדר ונעלתי את הדלת באנחת רווחה.
מה אני אעשה עכשיו? באמת יתחילו עכשיו צלמי פפראצי לצלם אותם ואם הם יצליחו לתפוס אותנו יחד?

-נקודת מבט רום-
"אז שנייה," אמרתי כששחף ולואי הפסיקו לדבר סופסוף, "אפילו הארי לא יודע על זה?" נדהמתי.
"לא" לואי ענה בפשטות.
"למה?" שאלתי.
"הסברתי לך משהו כמו 20 פעמים במהלך החצי שעה האחרונה" שחף נאנחה.
"נו לא הבנתי, תסבירי שוב" ביקשתי.
"כי הם לארי, אני לא רוצה להיות זו שנכנסת באמצע והורסת הכל" שחף הסבירה.
"אבל גם אור עם הארי" אמרתי.
"כן, אבל אור והארי גם סוג של 'זוגיות סודית', זה רק אנחנו יודעים" שחף אמרה שוב את מה שאמרה כבר עשרים פעם במהלך השיחה.
"אני עדיין לא מבינה למה אתם בסוד" נאנחתי לבסוף, הם נראים מושלמים יחד.
"גם אני לא.. זאת החברה שלך שהשתגעה" לואי אמר והביט בשחף.
"אויש תשתקו שניכם, אני עושה בחכמה ובסוף אתם תבינו את זה" שחף אמרה אלינו ולואי ואני צחקנו.
"אבל הכי חשוב, רום, אסור לך להגיד לאף אחד ! זה ברור?" שחף אמרה במבט רציני.
"כן, הסוד שלכם שמור איתי" אמרתי ועשיתי בפנטומימה כאילו נעלתי את פי במפתח.
"מעולה" שחף חייכה וחיבקה אותי.
"ועכשיו, ספרי לי מה קרה עם זאין?" שחף אמרה והביטה בי.
"אוחח," נאנחתי, "מאיפה להתחיל?!"