לשיר בשבילו, פרק 8

התעוררתי בבהלה למשמע צלצול הטלפון. על הצג היה רשום 'מיק'.
"אז את פנויה היום?" מיק שאל אותי.
"כן.." עניתי לו, רוצה לנתק ולחזור לישון.
"יופי.." הוא אמר, ויכולתי להרגיש את החיוך על פניו, דרך הטלפון. "תתארגני, אני אוסף אותך בשעה 15:00 בדיוק. יש לנו צילומים לקליפ החדש שלך.." הוא אמר, וחייכתי לו בטלפון. "בוקר טוב." הוא סיים את השיחה, וזו הייתה דרך מוזרה לסיים אותה.
"לואי.. יש לי היום צילומים לקליפ.." אמרתי לו, חצי ישנה.
"ברצינות?" הוא התלהב מזה. "שיהיה בהצלחה!"
לואי תמיד ידע לעודד אותי ולהיות שמח בשבילי.. הוא תמיד היה קשוב אלי ועוזר לי בהכל.
שמתי את ידי על החזה החשוף שלו, וחייכתי. הוא הקריב אותי אליו יותר, וליטף את ידי ברוך.
"את יודעת שאני אוהב אותך, נכון?" הוא שאל אותי, והרגשתי כל כך מאוהבת. אני יודעת את זה, אני אוהבת את לואי טומלינסון.
"כן.." אמרתי, ועליתי טיפה עם גופי למצב ישיבה. "א..אבל.. עכשיו זה שאנחנו ביחד, יתפרסם בעיתונים וכאלה?" שאלתי אותו, כי העניין קצת הפריע לי. "אני לא רוצה שיסתובבו לי כאן עיתונאים וצלמים ויצלמו אותנו ביחד.."
"את מתביישת בזה שאנחנו ביחד?" הוא שאל אותי, והחיוך נמחק מפנינו.
"אני לא.." אמרתי לו. "אני אוהבת אותך.." ניסיתי להתקרב אליו קצת כדי לנשק אותו, אך הוא התרחק מעט עם ראשו.
"אז מה הבעיה שלך שהם פשוט יאמרו שאנחנו ביחד?" הוא שאל אותי. "את עוד שניה מפורסמת. את היום הולכת לצלם קליפ לשיר שלך,במילא כל הצלמים יסתובבו פה כי את הולכת להיות .."
"זה לא אותו דבר.." נכנסתי לדבריו. "אני לא רוצה פשוט שירשמו עלינו שאנחנו ביחד. אנחנו רק צריכים לשמור על פרופיל נמוך.."
"אני כל השנים האל היצאתי עם לא מעט בנות." לואי, הפעם, נכנס לדברי. "עם כולן הסתתרתי, כי ידעתי שלא יצא ביננו משהו רציני. אני רק רציתי שהתקשורת תניח לנו, וכשלא הסתדר ביננו, אמרתי שאנחנו בסך הכל ידידים טובים." הוא הסביר על העבר שלו, והקשבתי למילותיו.
"איתך חשבתי שזה יהיה אחרת. חשבתי.. שכן יהיה פה משהו. כנראה שטעיתי.. את לא מוכנה לנהל מערכת יחסים רצינית, בלי השקרים וההסתרות?" הוא שאל אותי, ודמעה זלגה מעיניי. הבנתי שהוא צודק. "לואי.." אמרתי לו, מלטפת את ידו, ומסתכלת לתוך עיניו. ניסיתי להרגיע אותו.
"אתה צודק.." אמרתי, מאוחר מידי. לואי יצא מהמיטה לבחוץ.
"ללאן זה?" הספקתי לשאול , לפניי שיצא מהחדר.
"לנשום קצת אוויר."
נשארתי על המיטה, קצת בוכה.. רק אם לא הייתי אומרת את המשפט הדפוק הזה..
קמתי מהמיטה. נעלתי את כפכפי הבית שלי, ויצאתי לבחוץ.
"לואי, סליחה.." אמרתי לו, והנחתי את ראשי על כתפו, מסתכלת על הדבר שבו הוא בוהה.
הוא הסתכל עליי, ואני המשכתי סתם לבהות.
הוא נתן לי נשיקה בלחי, והחיוך חזר אל פניי.
"אני לא יכול לריב איתך.." הוא אמר לי, ולא יכולתי להפסיק לבהות בו. כזה מושלם..
"אני לא יכול לדמיין את החיים שלי בלעדייך."