לשיר בשבילו, פרק 4.

פרק 4.

במסיבה היה כזה כיף!
עדין הייתי קצת בהלם ממה שלואי סיפר לי, שהוא שר בלהקה הכי מצליחה בעולם, אבל החלטתי הכי להינות שבעולם. לשים את המידע הזה קצת בצד.
אני ולואי רקדנו ביחד, מידי פעם ישבנו ושתינו משהו [לא אלכוהול כמובן, כי אני לא אוהבת.]
פגשתי את שאר חברי הלהקה. הארי, שהגיע עם נערה בשם עדן. עדן הייתה בעלת שיער חום-שחור מתולתל, ובלונד בקצוות.
היא מאוד התחברה אליי, וגם היא נתנה לי את המספר שלה אחרי הערב הזה.
נייל, שהגיע הערב עם אנה מארי פארקר, נערה רזה וטיפטיפה נמוכה, שער חום כהה כהה ומתולתל על לאמצע הגב, ועור בהיר. עינייה היו ירוקות וגדולות, בדומה לשלי.
גם היא התחברה אליי. היא הייתה קצת יותר ביישנית, אל כשהגיע הזמן היא ממש הרעישה ורקדה כמו משוגעת. חחח .
היא התיישבה בערך 3 פעמים, כדי לצייץ בטוויטר  אבל עדיין, היא הייתה נורא חמודה  היא הייתה יותר קטנה ממנו בחצי שנה, היא הייתה בת 18 וחצי, אבל היא הייתה הכי בוגרת מביננו. היה אחד בשם זאיין, שאיתו הגיעה סטפני, שלה קראתי 'סטני'.. היא בת 19, כמונו, שיער חום חלק טבעי, רק שהאו צבוע כולו בגוונים של כחול מבריק, שממש הזכיר לי את השיער של ג'ייד מליטל מיקס..
עיניים חומות כהות, והיא הייתה מאוד גבוהה ורזה..
"אז איך הכרת את זאיין?" שאלתי אותה הזדמנות הראשונה שלי.
ישבנו שתינו על הבר, מסמנות לברמן הנחמד להביא לנו משהו לשתות.
"את האמת, תמיד שנאתי את וואן דיירקשן." היא אמרה לי, מקבלת את השתיה שלה מהברמן, ושותה בהנאה .
"עד שפתאום פגשתי את זאיין.. הבנתי שהם מושלמים." היא המשיכה. לגמתי מהשתייה שלי, והרהרתי. הרגשתי שזה פחות או יותר הסיפור שלי. לא הכרתי אותם ולא אהבתי אותם, עד שהכרתי את לואי.
סטני הזאתי.. היא שתיינית לא קטנה, היא שתתה שם קצת אלכוהול וחזרה שפוכה ושתוייה.
היא סיפרה לי שהיא אוהבת לעשות ספורט, לשחות, כדורגל.. בעניין של הספורט, היא ההפך הגמור ממני..
ליאם הגיע עם נערה חייכנית ומשוגעת! [חחח..] הוא הגיע עם מישהי בשם מורן, בת 19 כמונו. נערה גבוהה ורזה עיינים חומות גדולות אף קטן ושפתיים דקות, שיער מתולתל וארוך בצבע חום…
אחת חמודה כזאתי.
"היה כיף!" אמרתי להן בסוף הערב, וחיבקתי אותן. הן החזירו לי חיבוק, וחייכו אליי. "אל תשכחי להתקשר!" הן אמרו, מצוחקקות. היה ערב כזה מצחיק.
נכנסתי למכונית של לואי, עדיין מצחקקת, והתחלנו לנסוע.
"נו??" הוא אמר לי, מסתכל על הדרך, ונוסע ממש בזהירות.
"נו?" החזרתי לו, לא מבינה מה הוא רוצה ממני. יותר נכון, הבנתי, אך רציתי, לתת לו להמשיך לדבר.
"איך היה?" הוא שאל, והתחלתי להתלהב ולצחקק.
"וואו, היה כזה כיף!" אמרתי, יודעת שאני ממש אחפור לו אם אני אספר באמת איך היה. אני יודעה בתור חופרת כזאתי..
"אז את תנסי לכתוב שיר?"הוא שאל, והסתכל עליי לשניה-שניים. "תכתבי על כל מה שחווית, כל מה שהרגשת.." הוא הסביר לי על מה לכתוב מהיום.
"אני אנסה.." אמרתי. "ואם אני לא אצליח, אני אתקשר." אמרתי לו, וסימנתי לו עם היד, סימן של טלפון, וקרצתי לו.
הוא חייך אליי, עם החיוך המושלם הזה שלו.
"למתי את צריכה בכלל לכתוב את השיר??" הוא שאל אותי, והרהרתי קצת.
"אני צריכה לשלוח לו את זה לפניי יום ראשון.." אמרתי לו. "עוד שבוע בדיוק ישלי הקלטות." דייקתי יותר. אני מניחה שאני אצטרך להגיש את השיר יום או יומיים לפניי.
הרגשתי, שאני ממש התקרבתי ללואי. כל הנסיעה צחקנו על כל מיני דברים שחווינו היום. בים, במסיבה.. הרגשתי איתו ממש… משוחררת. אני לא חושבת שאי פעם אני הרגשתי ככה. הגענו לבית שלי, ולא רציתי ללכת כבר, כל כך מוקדם.
"להתראות!" הוא אמר לי, וסובב את המכונית. הוא חיבק אותי, ולחץ על הכפתור שפותח את הדלתות.
"ביי!!" אמרתי לו, ונופפתי עם ידי לשלום.
זה היה היום הכי כייפי עולם, נקודה.
נכנסתי לבית, מאושרת, וישר התחלתי לכתוב את השיר בלפטופ.