לשיר בשבילו, פרק 12,13,14 פרק משולש!

פרק 12.. 
הגענו לחוף הים, ולואי הוציא תיק ים מהמושב האחורי. הלכנו קצת לכיוון החוף. בגלל שזו הייתה השעה שתיים בצהריים, היו הרבה אנשים בדרך, שביקשו חתימות ותמונות עם לואי. אני הסתכלתי עליהם מהצד, עם חיוך מאולץ.
אחרי שחצי מהחוף הצטלם עם לואי, או קיבל ממנו חתימה וצרח לו באוזן כמה הוא אוהב את וואן דיירקשן, לואי ואני פרסנו את השמיכת חוף שלואי היא מביתו, ונשכבנו על החוף, כשידו של לואי מחבקת אותי מאחורי גבי.
בין ראשי לבין ראשו הוא שם את הפלאפון שלו, ושם התנגנו השירים האהובים עליי.
כל הלהקות שאני אוהבת, או זמרים כמו דמי לובאטו,סלינה גומז, קצת ממיילי ..
הסתכלנו על השמיים. בהתחלה הסתכלנו על החוף, אך צלמי הפפראצי הרסו לנו את הנוף.
"אני אוהבב אותך.." הוא אמר לי, וקירב את ראשי אליו.
"ואני אוהבת אותך.." אמרתי לו, מחייכת.
אחרי כרבע שעה התמקמנו למצב ישיבה. לואי הוציא מתיקו צלחת, סכין ופירות. איך הוא ידע שאני אוהבת פירות???!!!
הוא חתך את הפירות ושם בצלחת, ואכלנו אותם בכיף.
כמה דקות עברו, ואספנו את כל הדברים, החזרנו לתיק והתחלנו ללכת לכיוון הרכב. צלמי הפפראצי צילמו אותנו מספר פעמים, ורצו לכיוון הרכבים שלהם, מחכים שניסע כדי לנסוע אחרינו.
נסענו , הפעם הייתי בטוחה שלכיוון הבית, ושוב המצב רוח שלי ירד.
"זה עדיין לא נגמר.."לואי אמר לי כשראה שאני עדיין עצובה, ושוב חייכתי.
"זה צריך להיגמר מתי שהוא?!" שאלתי אותו בחיוך, וראיתי את החיוך המושלם שלו, למרות שפניו היו פונות לכביש.
הגענו לקולנוע, והוא אמר לי לבחור סרט, איזה שארצה.
בחרתי בסרט קומדיה רומנטית. חשבתי לעצמי שבטח לואי ממש ישתעמם, אך להפתעתי הוא מאוד רצה.
נכנסנו לסרט, המקום היחידי אולי שהפפראצי לא יכולים להכנס אליו. בסרט הוא היה פשוט חמוד! במקומות הרומנטים הוא החזיק לי את היד, במקומות המפחידים הוא חיבק אותי חזק, במקומות הכואבים והעצובים, יכול להיות שאפילו ראיתי דמעה על פניו..
"אתה יודע, אתה ממש רגיש.." אמרתי ללואי בחיוך, בשעה שיצאנו מהקולנוע.
"תודה ?" הוא יותר שאל מאשר אמר,אך עדיין עם החיוך הכובש על פניו.
"אבל ברצינות, אני הכי נמשכת לבנים רגישים.." אמרתי לו בקול חושני, ועטפתי את ידיי בצווארו, מאפשרת לו לנשק את צווארי. הזדמנות אחרונה לפניי שנצא מחוץ לקולנוע, שוב עם צלמי הפפראצי מנסים לתעד כל דבר קטן שקורה בחיינו. או יותר נכון, בחייו. אני עדין אל מספיק מפורסמת בשביל זה.
יצאנו מהקולנוע מחובקים, וצלמי הפפראצי קלטו אותנו והתחילולצלם, והפעם ראינו גם כמה צלמי וידאו וכתבים עם מיקרופון, ששאלו אותנו שאלות.
'מה עושים??!!' לחשתי ללואי. באמת שלא הבנתי דברים האלה..
'יש לך שני דרכים. או להתחבא ולברוח, ולתת להם להמשיך להטריד אותנו, או שנענה להם כדי שכל העולם ידע מי החברה המושלמת שלי..' הוא אמר לי בחיוך, מקריב אותי אליו קצת יותר.
הסתכלתי עליו ארוכות במבט מאוד מוזר.
'מה??!! אסור להשוויץ בך קצת??!!'
בסוף סיכמנו שנדבר איתם, אבל רק בגלל שאני לא רוצה שהם ימשיכו לחקור אותי על הנושא, וינסו למצוא את הדברים הקטנים שבי. טוב, נו, וגם בגלל שלואי רצה להשוויץ בי. לא ידעתי במה יש להשוויץ…
אף פעם לא אהבתי את איך שאני נראית, ככה שאני לא חושבת שבאמת לואי צריך להשוויץ במשהו.
"אני אוסנת מערוץ 2. אז אתם ביחד ?" שאלה הכתבת, שכנראה ששמה אוסנת, והפנתה אל לואי את המיקרופון, כמובן..
"אני מניח.." הוא אמר, והסתכל עליי בחיוך.
"אני ריקי מערוץ חדשות הבידור. כמה זמן אתם ביחד?" שאלה הכתבת, ריקי, והפעם הפנתה אליי את המיקרופון.
"האמת, אנחנו חוגגים היום חודש ביחד.." אמרתי והפעם אני חייכתי אל לואי, בחיוך יותר שובבי.
"אני דן מעיתון 'מעריב לנוער'. אולי נשיקה לסיום?" הוא שאל, בלי חוצפה, אבל אני זוכרת שאלות כאלה שהיו כתובות בעיתוני הרכילות שהייתי מכורה אליהם בעבר.
כמובן שנתנו להם את מה שהם ביקשו, וכל הצלמים והכתבים התפזרו באיזור, כל אחד לרכב שלו, ואני ולואי נכנסנו לרכב.
"התחנה הבאה, הבית.." לואי אמר. "כבר השעה 17:30 . צריך להתארגן ולישון.." הוא אמר בחיוך, וחשבתי לעצמי. מה השובב הזה מתכנן עכשיו????!!!!
נכנסנו לביתו של לואי, אחרי שעה של נסיעה. באיזור שבו לואי גר לא היו בתי קולנוע או מקומות בילוי ממש חמים או מעניינים. [אני לא יודעת אם זה באמת ככה.. *______*]
הגענו הביתה, לקח ללואי קצת זמן לחנות את המכונית בגלל כמה עצים שנפלו באיזור בגלל הסופות ששררו שם בזמן שהיינו מחוץ לעיר, אך לבסוף הוא חנה בשלום ויצאנו מהמכונית חיוך מאוזן אחת לשניה.
הכנתי לנו אוכל בזמן שלואי נכנס להתקלח. ורק חשבתי על כמה עצוב זה שהיום כבר נגמר.
אני ולואי ישבנו לאכול, וסיימנו את האוכל בשעה 19:30.
"הגיע הזמן לישון.." לואי אמר לי, והקים אותי מהכיסא. הוא נשק על מצחי, וישר הדבקתי לו נשיקה קצרה בשפה התחתונה שלו. ידעתי כמה שהוא אוהב את זה.
לואי הרים אותי ב'הרמת כלה' ללמעלה, כשאני מצחקקת, והוא הוריד אותי בכניסה לחדר. נכנסנו לחדר, ופי נפער מהלם.

פרק 13.. :)

*נקודת המבט של לואי, לפניי 32 דקות*
הכל הלך מושלם. כל מה שתכננתי.
המסעדה היוקרתית, שדרך אגב עלתה לי רק 360 דולר,
המנוחה על חוף הים, למרות כל הפפראצי והשגעונות,
הסרט הרומנטי, שדרך אגב למרות שזה סרט בנות הוא היה ממש טוב, ועכשיו, אני אדאג שהערב יהיה יותר ממושלם.
אמרתי לה שאני הולך להתקלח, ולבנתיים עיכבתי אותה וביקשתי שתכין אוכל.
לבנתיים הכל היה מוכן. ארגנתי את החדר לפניי ש'סיימתי להתקלח'. הסתכלתי שוב על החדר. אם היא לא תאהב את זה, היא כנראה חולה. ירדתי ללמטה, ואכלתי עם מאיה. מחכה בקוצר רוח לראות את התגובה שלה כשתראה את ההפתעה האחרונה שהכנתי לה.

*נקודת המבט של הארי, בבוקר אחריי שלואי ומאיה יצאו.*
"היי, אהובתי.." אמרתי לעדן כשנכנסה בדלת הבית של לואי. הבית היה גדול וריק, לעומת הבית שלי, שאני עדין גרתי עם אמא שלי.
"היי בייב." היא אמרה לי, ונשקתי לה בפיה.
"היום אנחנו נעשה דייט בבית של לואי." אמרתי לעדן, מנסה להישמע הכי רומנטי. "שנשב?"
הכנתי אוכל במיוחד, הכל היה מושלם.
"תקשיב.. הארי.. הסיבה שהסכמתי לבוא למרות שבהתחלה אמרתי שאני עסוקה, היא שאני חייבת לספר לך משהו לפניי שזה יהיה כואב יותר.." היא אמרה לי, משתדלת שלא לבכות.
"תגידי לי .." אמרתי לה, מחזיק את שתי ידיה מעל השולחן, וראשי קרוב לשלה יותר מקודם.
"א..אני.." עדן אמרה לי מגמגמת, והתחלתי לפחד ממה שהיא הולכת לומר.
"אני נוסעת.." היא אמרה, וכבר נשברה ובכתה. היא ניסתה לשמור בפנים את דמעותיה, בלא הצלחה. איכשהו, הרגשתי הקלה. חשבתי כבר על דברים יותר גרועים שיכלו לקרות לה.. ולנו..
אבל מצד שני, לא עיכלתי את מה שאמרה.
"ל..לאן?" שאלתי אותה, מגמגם כמוהה. עדיין החזקתי את ידה, והייתי על סף דמעות גם.
"חזרה לישראל.." היא אמרה לי. [אהה.. כן .. שכחתי לומר. עדן היא מישראל, והם לא גרים בישראל אלא בבריטניה.]
היינו עדיין קרובים, שנינו בוכים, שנינו עצובים.
שנינו לא יודעים איך אפשר לחיות אחד בלעדיי השניה.
*נקודת המבט של מאיה, עכשיו.*
פי נפער מהלם.
"ל..לו..לואי.." אמרתי בגמגום, והסתובבתי בחדר. לואי אחריי.
"אז אחריי המסעדה, הים והסרט.." לואי אמר לי, מניח את ידו על הלחי שלי, ומסתכל לתוך עיניי.
"היה לנו חודש מדהים." הוא אמר לי לסיכום, ונישק אותי ארוכות.
החדר היה מלא בנרות דלוקים, ועל המיטה קופסת שוקולד בצורת לב.
התנתקנו מהנשיקה, והלכתי לכיוון המיטה. הרמתי את השוקולד, וראיתי בתוכו פתק, שבו היה רשום:
'I love you
Te amo
Jag älskar dig
Я люблю тебя
אני אוהב אותך
Is breá liom tú

מאחורי הפתק, היה רשום 10 סיבות למה אני אוהב אותך:
בגלל החיוך,
בגלל העיניים,
בגלל האופי,
בגלל היופי,
בגלל הדאגה,
בגלל האהבה,
בגלל האמת,
בגלל המסירות,
כי את שלי,
כי אני אוהב אותך.
השוקולדים היו מאוד יוקרתיים וטעימים. לא האמנתי שמישהו יקנה לי משהו כזה, בחיים.
נישקתי אותו, והוא נישק אותי.
נשכבנו במיטה, בפעם השניה, הפשטנו אחד את השני בכיף, והתכסנו בשמיכות.
"אני אוהב אותך." הוא אמר לי.
"רשמת לי את זה ב-6 שפות.." אמרתי לו בחיוך.
"וזו השפה השביעית שלי.." הוא אמר לי,ונתן לי נשיקה.
ככה התנשקנו, עד שנרדמנו, נזכרים ביום המדהים שעבר עלינו.
לואי שלי….

פרק 14.. :)

התעוררתי לבוקר שמשי ונעים.
ברקע שמעתי את לואי שר את summer love ,והסקתי שהוא מנסה להכין אוכל, ועל הדרך שורף את המטבח. מיהרתי לסדר את שיערי ולצחצח את שיניי כדי להציל את לואי מלשרוף לנו את הבית. לנו, חשבתי לעצמי בצחקוק.
פתאום, שמעתי עוד קול שר ביחד עם לואי, וזיהיתי טוב טוב את קולו. "ליאם ?!" אמרתי בדרכי למטה, מחוייכת. "מה אתה עושה פה??"
"אני מלמד את לואי להכין אוכל.."הוא אמר,והסתכל על לואי, מנסה להכין טוסט פשוט. "תאמיני לי, יהיה לך קשה ללמד אותו.."
"אתה מספר לי.." אמרתי לו. "כשהבנתי שלואי נמצא במטבח ובאמת מנסה להכין אוכל, מיהרתי לבוא לפה כדי שלא ישרוף את המטבח." אמרתי לליאם בצחקוק, והוא חיבק אותי.
הוא קיבל הודעה בטלפון. "זאת מורן. אני חייב לענות.." הוא אמר בחיוך, וענה למה שמורן רשמה. פתאום נזכרתי שעדיין לא דיברתי עם הבנות.
"מה שלום מורן?" שאלתי את ליאם כשחזר לאחר ששלח את ההודעה למורן.
"אנחנו עדיין ביחד, ואני חושב על להציע לה נישואים.." הוא אמר, והופתעתי.
"כמה זמן אתם ביחד?" שאלתי אותו. ידעתי שליאם ממש שומר על עצמו, והוא לא יציע נישואים אחרי חודש או חודשיים. ואפילו לא שנה.
"אנחנו יחד 3 שנים.." הוא אמר. "ואלו היו השנים הכי יפות בחיים שלי."
"למה?" שאלתי אותו. "כאילו, מורן ממש נחמדה וחברותית. אבל.."
"הבנתי את הכוונה שלך." הוא אמר. "את ממש סקרנית והכל.." הוא אמר, וקלע בול למה שחיפשתי.
"אלו היו 3 שנים נפלאות. לא רבנו הרבה, אנחנו יותר ניהלנו מערכת יחסים שאנחנו מקשיבים אחד לשניה ועוזרים ותומכים. ועוד בגלל הפרסום והכל, אי אפשר לסמוך על אף אחד. במיוחד על הרגילים ולא מפורסמים. אבל, איתה זה אחרת…" הוא אמר בחיוך, ויכולתי לראות מבט מאוהב אצלו.
"אתה ממש אוהב אותה, נכון?" שאלתי אותו בחיוך, וטפחתי על כתפו. "אתם מושלמים ביחד.  " אמרתי לו בחיוך, והוא חייך והסתכל על הפלאפון שלו. עוד הודעה ממורן.
הלכתי לכיוונו של לואי, שהתעצבן שלא הצליח להכין אוכל.
"אתה תצליח, בייב…" אמרתי ללואי, והוא נישק אותי בפה.
"בוקר טוב, מלאכית שלי.." הוא אמר לי. "אני חושב שאת תהיי הבשלנית בבית. אלא אם כן את רוצה שאני אשרוף פה הכל.."
"ואם אני אהיה בבית שלי?" שאלתי אותו.
"ומה אם לא??" הוא שאל אותי, והחזיק את שתי ידיי מולו.
"מאיה, את רוצה לגור אצלי?" הוא שאל אותי בחיוך, והנהנתי לחיוב. "ברור.. א..אני אוהבת אותך.." אמרתי לו, מחוייכת. חיבקתי אותו חזק חזק, וסיכמתי איתו שהיום אני אעמיס במכונית את כל הבגדים שלי מהבית.
הפלאפון שלי רטט, וקראתי את ההודעה שקראתי. ממיק, כמובן.
"הקליפ התחיל להיות ב-MTV . תפתחי את הערוץ בערך בשעה 16:00.."
לא האמנתי שזה סוף סוף קורה. הולכים להכיר אותי!!
בילדותי, תמיד רציתי להיות מפורסמת.
ועכשיו, כשזה סוף סוף קורה..
אני מרגישה שהגשמתי את החלום שלי.
השעה הייתה 10:30. עוד 5 וחצי שעות, העולם יכיר אותי.
מייק הבטיח שזה ישודר קודם כל בחו"ל, ואני בטוחה שבישראל יכירו אותי אחרונים. תמיד כשהייתי קטנה, הייתי שומעת שיצא קליפ לכל הזמרים שאני אוהבת, ועוד לא שודר בישראל.
כן, אני מישראל. עברתי לכאן רק בשנתיים האחרונות, ובאמת שאני מתגעגעת לישראל.
מייק הבטיח לי שישראל תשמע עליי, ושאני אהיה ממש מפורסמת בארץ, אפילו שאני לא גרה בה יותר.
וגם, מייק אמר שפתחו לי ערוץ VEVO , ואני צריכה להתחיל לזרז עוד רעיונות לשירים.
לואי התניע את המכונית, כשאני וליאם היינו בה, והוא נסע לכיוון הבית שלי.
הגענו לביתי, שהיה בערך עשר דקות נסיעה מלואי, ובזמן שקיפלתי את כל הבגדים היפים שלי, לואי וליאם חיפשו ארגזים בבית שלי. הם מצאו ארגזים בית שלי, ולקחו ארבעה.
"תגידי.." לואי אמר לי, בזמן שהוא וליאם עזרו לי לשים את כל הבגדים בארגז.
"אין לך בגדים של וואן דיירקשן?" הוא המשיך את משפטו, מסתכל עליי מידי פעם.
"לא.." אמרתי לו, והשפלתי מבטי לכיוון הבגדים המקופלים שבחרתי. "אני לא ממש הכרתי אתכם לפניי שאני ואתה.." אמרתי לו, והפסקתי. "אתה יודע.."
"אהה.." הוא אמר לי, קצת פחות חיוך.
"אבל מתי שהכרתי אותך ואת הלהקה, אז שמעתי קצת שירים שלכם ביוטיוב.." הודיתי, כדי שלא יכאס עליי או יחשוב שאני לא אוהבת אותם. כי אני כן. מאוד.
"אתם שרים ממש יפה.."
"תודה." הוא אמר לי,יותר בחיוך, וחיבק אותי. חיבקתי אותו בחזרה, ובאתי לתת לו נשיקה, אבל ליאם נכנס ואמר שזה מגעיל.
"כאילו שאתה לא התנשקת עם מורן.." לואי אמר לו.
"אבל לא מולכם." ליאם אמר להגנתו, והרהר אם באמת הם לא התנשקו ליד הבנים. צחקתי למראה זה.
סיימנו להעמיס את הארגז האחרון, והרמנו את הארגזים למכונית. יותר נכון, הם הרימו את הארגזים עם הבגדים והנעליים, ואני הרמתי את תיק האיפור הקטן שלי. כיף להרים את הדבר הכי קל בזמן שמרימים בשבילך :)
נסענו בחזרה לבית של לואי, ליאם ולואי הכניסו את הארגזים לחדר שלי ושל לואי, ואחר כך הסיע את ליאם בחזרה לבית שלו.
חיכיתי כמה דקות, ושמעתי צלצול בדלת. הסתכלתי דרך החלון מי נמצא בדלת, וראיתי שאלו הבנות.
"היי!" אמרתי לבנות, וחיבקתי אותן חזק.
"רגע, מה אתן עושות פה?"