לשיר בשבילו- פרק משולש!

בגלל שהבטחתי שאני אעלה את הסיפור בשעה עשר, אבל היה לי שיפוצים בבית ולא היה אינטרנט, אני מעלה פרק משולש!
תעשו כייף :))
ובגלל שזה פרק משולש, אני מודיעה עכשיו.
מחר הפרק האחרון! :(((
ואני ממש בכיתי כשכתבתי את הפרק האחרון, אני מאמינה שתבכו איתי..
לי.. :)

פרק 19.. :)

"המועמדות לקטגוריית 'מספר הצפיות הגדול ביותר תוך יום' הם: ליאה קליין עם השיר 'moments', דמי לובאטו עם השיר 'heart attack', מאיה רוזן עם השיר 'beside you', ויקטוריה מילר עם השיר 'lie', והולי דוויס עם השיר 'things that you not'. " היא הקריאה, ואני ולואי התפללנו שזאת תהיה אני.
"והזוכה היא, לא אחרת מאשר…" ג'ין סואזן אמרה, ועצרה לרגע כדיי לעשות מתח. היא הסתכלה לכל הצדדים, ולחשתי ללואי 'רק שתגיד את שם הזוכה וזהו..'
"לא אחרת מאשר, הזמרת המוכשרת, דמי לובאטו!!" היא קראה בהתלהבות למיקרופון,וכל הקהל מחא כפיים.
"יואו, מזל טוב!" אמרתי לדמי, והיא חייכה אליי ואל מיילי.
גם אני הצטרפתי למחיאות הכפיים, וממש ממש פרגנתי לדמי על קבלת הפרס, למרות שממש רציתי לקבל אותו. ממש התחברתי אליה ואל מיילי בטקס הזה.
דמי עלתה לבמה בהתלהבות, לקחה את הפרס ומלמלה תודה, וקיבלה את המיקרופון כדי להודות לכולם על הכל.
היו עוד כמה קטגוריות, כמו 'זמר השנה' שבו זכה ג'סטין ביבר, 'זמרת השנה' שזו אדל, 'חביבת הקהל' שזו מיילי… ולבנתיים, לא הייתי מועמדת לעוד פרסים.
התקרבנו כבר לסוף הערב. איפה הקטגוריה השניה שלי? איפה ההזדמנות האחרונה שלי?
הייתי די מאוכזבת. אבל עדיין, האמנתי בעצמי, שאני יכולה לקבל את הפרס הזה. התאמצתי כל כך הרבה, וגם אם לא אזכה, העיקר החוויה.
"והקטגוריה האחרונה, 'תגלית השנה'." ג'ין אמרה, והייתה לי הרגשה שזאת אני. רק, ממש ממש בבקשה. לין פתחה את הכרטיסיה שבה היו רשומים המועמדים.
"המועמדים לקטגורית 'תגלית השנה, הם: טורי לופז, רייצ'ל גריי, ניק ג'נסן, סטיב קינג, ו….." היא עצרה שוב, יצרה מתח. קיוויתי כל כך שאני מועמדת לזה, למרות שידעתי שאני אהיה מועמדת. "ומאיה רוזן." חייכתי חיוך רחב. רק ממש בבקשה שהם בחרו בי.
בי!
ג'ין עצרה למשך דקת וחצי, ובקהל היה ממש שקט. אני ולואי החזקנו ידיים, והוא נתן לי נשיקה על הלחי. 'אל תדאגי, הפרס הזה שלך. אני בטוח..' הוא אמר לי, וזה ממש חיזק אותי. אין ספק שכל זה בזכותו. הוא מההתחלה עזר לי, בלעדיו לא היה לי שיר מספיק טוב בגלל מחסום הכתיבה, בלעדיו לא הייתי מתחילה לחיות בעצם.
בלעדיו…
אני לא יכולה לדמיין אפילו את החיים שלי בלעדיו. הבחור שגרם לי להתאהב מחדש, למרות התקרית שקרתה לי עם עידן, האקס שלי.
"נגלה לכם, שתגלית השנה, לעומת השנה שעברה, היא בת.." ג'ין אמרה, וראיתי איך הבן שליד ג'סטין ביבר היה מבואס. בטח הוא ניק או סטיב.
"ואני אגלה לכם שתגלית השנה ממש הפתיעה אותנו עם שיר מרגש על החיים. תגלית השנה קיבלה את הפרס הזה ביושר!" היא אמרה, וניסתה ליצור הכי הרבה מתח.
"זאת שניצחה.." היא אמרה, תגידי כבר את השם של הזוכה ! נו !
"לא אחרת מאשר, הזמרת המוצלחת והחדשה…"

*נקודת המבט של הארי*
היינו אני, הבנים, עדן, אנה, סטני ומורן, בסלון, וצפינו בטקס שהיה בשידור ישיר.
"אני לא מאמינה שהיא לא זכתה בקטגוריה הראשונה.." עדן אמרה, מקורבלת איתי בתוך השמיכה.
"צודקת. היו לה כל כך הרבה צפיות, למרות שהיא זמרת חדשה ואף אחד לא שמע עליה לפני זה.." זאיין אמר, היה מרוכז בטלוויזיה.
"אבל אל תפקפקו, דמי היא זמרת ממש טובה.." נייל אמר, ואנה הסתכלה עליו במבט מאיים, וכולם צחקקו.
"לא, אבל דמי באמת טובה.." ליאם אמר. "אבל גם מאיה, ממש ממש טובה.."
"בקיצור, יש ממש דילמה בין דמי למאיה, ודמי ניצחה. עכשיו הקטגוריה השניה, ונתפלל שמאיה נצחה." מורן אמרה, עייפה כבר מהחפירות של כולם.
'נגלה לכם, שתגלית השנה, לעומת השנה שעברה, היא בת..' שמעו מהטלוויזיה את המנחה אומרת, ג'ין משהו קוראים לה, וכולנו היינו במתח.
"נו כבר, תגידי שזאת מאיה ונגמור עם הסיפור הזה!" צעקתי לטלוויזיה בעצבים.
הראו בטלוויזיה את כל האורחים יושבים, וראו את מאיה ולואי, מתחבקים ביחד. לואי והיא באמת מתאימים אחד לשניה..
'ואני אגלה לכם שתגלית השנה ממש הפתיעה אותנו עם שיר מרגש על החיים. תגלית השנה קיבלה את הפרס הזה ביושר..' שמענו שוב את ג'ין מהטלוויזיה. איך אני שונא את הקטעים האלו, שהם מנסים ליצור מתח. בדרך כלל, אני ישר מעביר לערוץ אחר בטלוויזיה. הקטעים האלה הורגים אותי מעצבים. אבל עכשיו, רק בגלל שזה חשוב למאיה וללואי, נשארתי למרות הקטעים האלו.
' זאת שניצחה, היא לא אחרת מאשר הזמרת המוצלחת והחדשה…'

*נקודת המבט של מאיה*
"… הזמרת המוצלחת והחדשה, מאיה רוזן.." היא אמרה, ולא הצלחתי לעכל את זה. רק כשלואי העיר אותי טיפה בהתרגשות וצרחות, הבנתי שזאת אני, ושאני צריכה לעלות לבמה. עם חיוך ממש דבילי, עליתי לבמה ושמעתי את כל הצרחות ומחיאות הכפיים. ג'ין הושיטה לי את הפרס, ואמרה 'מזל טוב' במיקרופון. היא פינתה לי את המקום, כדי שאגיד נאום כמו אחד מהנאומים הארוכים שהשאר אמרו, וכך עשיתי.
"אז, אני בעצם ממש לא מאמינה שזכיתי בפרס הזה.. התחלתי ממש מכלום, ואז פתאום כשמיק גילה אותי, שאני חייבת לומר שהוא האמרגן, המפיק והסוכן הכי מעולה שיש, התחלתי להבין שאני בעצם אוהבת את זה. וכל השירים שאני עוד אכתוב בעתיד, יהיו שירים מהלב שלי. אני רוצה להודות למשפחה שלי, להורים שלי שבלעדיהם אני כלום, לחברה הכי טובה שלי מיקי, ולבן זוגהכי שיש, לואי טומלינסון.
רק רציתי לומר שאני ממש מתרגשת ומודה לכם על שנתתם לי את ההזדמנות לקבל את הפרס, וזה כבוד גדול לקבל את הפרס הזה. אני ממש אוהבת אתכם ומעריכה אתכם, ושמחה על זה שיש לי אתכם.
אתם האנשים הכי שיש!" החזקתי חזק חזק את הפרס בידי, הרמתי את היד עם הפרס ובכך העתקתי מכל אלה שעלו לפניי, וירדתי מהבמה לכיוון לואי.
סיימו את הטקס, אני ולואי נכנסנו למכונית, והתנשקנו בהתלהבות.
"אני לא מאמינה שקיבלתי את הפרס הזה.." אמרתי כשהתנתקנו מהנשיקה, והוא נשק לי על אפי. "את כזאת מוכשרת, אמרתי לך שתקבלי את הפרס הזה.." הוא אמר, והתחלנו לנסוע. שמרתי על הפרס טוב טוב על ברכיי. אני מאושרת..

פרק 20.. :)
אני ולואי הגענו לביתנו. האיפור שלי כמעט וירד, ונשאר קצת צללית ואייליינר שלא ירד.
הטלפון שלי צלצל. עניתי מיד לשיחה מעדן.
"מאיה!!!!!!!!! ממש ממש ממש מזל טוב על הזכיה!" היא אמרה לי בהתרגשות.
"ממש תודה, עדן.." אמרתי לה, ועליתי למעלה לחדר.
"תגידי שלום לכולם, את על רמקול.." עדן אמרה, וכשאמרה כולם, הבנתי שהתכוונה לזאיין, ליאם, נייל, הארי, אנה, מורן וסטני.
"היי כולם!" אמרתי להם, בהתלהבות.
"היי ווינרית!" הארי אמר לי.
"איך זה לזכות בפרס בראון לתגלית השנה?" זאיין שאל אותי, ויכולתי לראות דרך הטלפון את הנהוני ההסכמה.
"איך זה להיות מועמדת לשיר עם הצפיות הרבות ביותר תוך יום אחד? אני בטוחה שאת מקום שני או משהו.." מורן שאלה אותי.
"ממש תודה.. ההרגשה היא ממש כייפית. תמיד חלמתי על זה.." עניתי להם על שתי השאלות, ופיהקתי. היה לי יום גדול.
"טוב, ניתן לך לישון, אלופה. נצרח לך בטלפון כבר מחר.." סטני אמרה, וכולם צחקו.
"לילה טוב ווינרית!!!" עדן אמרה לי, ויכולתי לשמוע את נייל אומר לי 'גוד נייל' וצוחק.
"לילה טוב תגלית השנה.." אנה אמרה לי, וניתקתי את השיחה בחיוך.
נכנסתי לחדרי, וניסיתי לפתוח את הרוכסן של השמלה מאחורה.
"לואי בוא תעזור לי עם הרוכסן!!" צעקתי ללואי, והוא ישר בא.
הוא פתח את הרוכסן, והוריד לי את אחת הכתפיות.
"לואי, ביקשתי עזרה עם הרוכסן, ולא עזרה בלהפשיט אותי.." אמרתי, ונכנסתי לשירותים.
"מה, אסור לי להינות קצת עם זוכת 'תגלית השנה'?" הוא שאל, וחייכתי.
"עדיין לא עיכלתי את זה…" אמרתי בזמן שיצאתי מחדר המקלחת, וחיפשתי את הקולב של השמלה.
"אני לא מאמינה שניצחתי.." אמרתי ללואי, והתיישבתי לידו. הורדתי את הנעליים בזהירות כדי שלא יגרם להן נזק, ולואי עזר לי עם הנעל השניה.
"תאמיני. את ממש מוכשרת, את שרה יפה ויצא לך שיר מדהים.." הוא אמר לי, נושק לי על המצח. קמתי מהמיטה ושמתי את הנעליים בארון, והלכתי לכיוון המראה, כדי להוריד את התכשיטים ולשים על השידה שליד.
"וגם, זה השיר שבזכותו אנחנו ביחד.." לואי אמר ובא מאחורי, מנשק אותי על צווארי. חייכתי בשובבות, מורידה את העגיל הימני שלי.
"חכה, לואי.." אמרתי לו, כשהתחיל לנשק אותי בפי, והסתיר לי את המראה. "אני מורידה את העגיל.."
"אני מחכה." הוא אמר, ונשכב על המיטה. סיימתי להוריד את כל התכשיטים, ולקחתי את פרס הבראון מהמיטה, משפשפת אותו קצת.
הסתכלתי עליו, באושר. זה שלי. זה הפרס שלי, על כל המאמצים שהשקעתי.
הנחתי אותו בתוך ארון הבגדים, וידעתי שמחר על הבוקר אני אפנה לו מקום מיוחד.
הלכתי לצד שלי במיטה, נישקתי קצת את לואי, ולא יותר מזה. אני יותר מידי עייפה בשביל יותר מזה..
למרות כל התחינות של לואי, ולמרות שממש ממש רציתי.
"מחר.." אמרתי לו, והוא הסכים ולא לחץ עליי יותר מידי. נרדמתי, עם חיוך, מאזינה לצלילי ההודעות שנשלחו לי.

פרק 21.
קמתי בבוקר, מסתכלת על לואי שישן לידי.
הוא כל כך חמוד שהוא ישן:))
קמתי מהמיטה, משפשפת את עיניי בעדינות, והולכת לכיוון הטלפון שלי.
היו לי המון הודעות חדשות..
מיקמיק היפה שלי : יאי אמרת לי תודה מול כל העולם :))
אמא : מזל טוב חמודה שלי.. תמיד ידעתי שתצליחי.
אבא : ראינו אותך אתמול בטקס, מזל טוב על הזכייה. אבא.
סטני אהבת חיי הזאתי: תעני כבר כדי שאני אצרח לך בטלפון !
זאיין החתיך שאני מתה עליו: מזל טוב!!
פתאום שמתי לב לכינויים שהזוג הזה מצא, כל אחד לעצמו, וצחקקתי לעצמי.
ירדתי למטה בחיוך :-)

*נקודת המבט של לואי*

"בוקר טוב.." אמרתי למאיה תוך כדיי שירדתי במדרגות, משפשף את עיניי.
"בוקר מדהים.. רוצה חביתה?" מאיה שאלה אותי, והתעסקה בהכנת החביתה.
התיישבתי על הכיסא שליד האי, והנחתי את ידי עליו.
"איזה חמודה את שאת מכינה ארוחת בוקר.." אמרתי למאיה, בחיוך.
"גם לי מותר לפנק קצת את בן הזוג שלי.." מאיה אמרה לי, ויכולתי לראות את החיוך על פניה, למרות שראשה היה לכיוון האוכל.
היא סיימה להכין את האוכל, וניגשה אליי עם שני הצלחות בידיה.
היא הניחה את הצלחות על האי, והתיישבה לידי לאכול.
"את ממש בשלנית!" אמרתי למאיה, אחרי בטעמתי חתיכה קטנה מהחביתה.
"תודה.." היא אמרה לי,נהנית מכל שניה שאני מחמיא לה.
"את יודעת שאני אוהב אותך, נכון?" שאלתי אותה, ורציתי לתת לה נשיקה, אבל הפה שלי היה מלא בחביתה.
"אתה יודע שאני שרופה עליך?" מאיה שאלה אותי, ופינתה את הצלחת שלה.
אני לא יודע איך לספר לה את מה שאני צריך לספר לה..
*נקודת המבט של מאיה.*
"רוצה היום נלך לאנשהו? שנינו לבד?" לואי שאל אותי, מסתכל עליי במבט המתחנן שלו.
"ברור, רק לא עד מאוחר כי אני צריכה ללכת למיק, ללמוד עוד 4 שירים חדשים.." אמרתי לו, והוא נישק אותי על שפתיי.
"תתארגני מהר, נצא עוד כמה דקות.." הוא אמר לי, וחשבתי לעצמי שזו הזדמנות טובה ללבוש משהו מיוחד שהוא קנה לי.. :))
לבשתי את זה:
ונכנסנו לתוך המכונית.
נסענו לקניון, וזו פעם ראשונה שעצרו גם אותי כדילהצטלם או לתת חתימה.
הייתה אפילו מישהי שביקשה ממני לחתום לה על הכובע שלה.
זה היה קצת מוזר, אבל זרמתי עם הילדה.
"איזה כיף זה.." אמרתי ללואי, כשהלכנו לכיוון דוכן הגלידה. "אתה יודע, כשמכירים אותך."
"זה הכי כיף.." הוא אמר. "אבל הדבר הכי טוב שיש, זה שאת איתי.." הוא אמר לי, ונתן לי נשיקה על הלחי. מיד אחריי זה, ראיתי שחיוכו יורד.
"קרה משהו?" שאלתי אותו, מחכה לתור שלנו לקבל גלידה.
"לא, פשוט…" הוא אמר, והרהר קצת. "הכל בסדר."
"אתה לא נשמע כל כך בטוח.." אמרתי לו, והמוכר בדיוק סיים עם השניים מלפנינו.
"מה לתת לכם?" שאל המוכר ונאנח, סוגר את מקפיא הגלידה שמתחתיו.
"רגע, אתם לא לואי טומלינסון ומאיה רוזן?" הוא שאל, מחייך במעט.
"כן.." לואי אמר, מחבק אותי מאחורה.
"אז, מה תרצו ? בשבילכם, חצי מחיר!" הוא אמר, מחייך אפילו יותר משהיה.
"אממ.." אמרתי , מהרהרת. "אני רוצה תות בננה!"
"אז גם בשבילי.." לואי אמר, והמוכר הכין את שתי הגלידות מיד, בתוך כוס נמוכה.
"עוד משהו? סירופ? קצפת? תוספות על חשבון הבית!" הוא אמר, עם שתי הגלידות בידו הימנית, ובידו השמאלית הוא מחזיק בכל מיני תוספות.
"לא תודה, זה ממש בסדר!" אמרתי למוכר בחיוך, ולקחתי את הגלידות מידיו. לואי גישש בכיסו, מחפש את הארנק.
"15 ₪ בשבילכם.." המוכר אמר, סוגר את המקפיא והושיט לי כפיות קטנות לגלידה, ולקחתי אותן מידיו.
"הנה לך, תשמור את העודף.." לואי אמר, והושיט לו שטר של 20 ₪.
התחלנו לאכול את הגלידה, וחיפשנו ספסל לשבת עליו. לבסוף מצאתי ספסל, והובלתי את לואי לשבת עליו. התיישבנו ומצאנו תנוחה נוחה.
ראיתי שיחה נכנסת ממייק.
"אני שניה עונה, בסדר? הוא מחפש אותי כל היום.." אמרתי ללואי, ונעמדתי. שוחחתי בטלפון עם מייק, מהלכת במעגלים די קרוב ללואי, אך במצב שלא יכל לשמוע אותי.
"הלו.. מה?!?!? אתה רציני???!! כן…כן! ברור! אבל .. כן.. כן בסדר. מתי? עוד שבועיים??!! ברור! ביי.. תודה!"
לא ידעתי איך לספר את זה ללואי. חשבתי קצת, ומצאתי פיתרון..
"לואי!!" צרחתי מהתרגשות ללואי כשהתיישבתי.
"יש חדשות טובות, וחדשות עוד יותר טובות!!" אמרתי לו, מחוייכת.
"גם לי יש חדשות די טובות, אני פשוט צריך לשאול אותך משהו בקשר לזה.." הוא אמר לי, מסתכל עליי בעיניו המושלמות.
"אז.. תשאל."
"תגידי את קודם.." לואי אמר לי בחיוך. "מה רצית לומר?"
"אני יוצאת למסע הופעות!!" אמרתי לו, והוא חיבק אותי חזק חזק.
"זה בדיוק מה שבאתי לומר לך! גם אנחנו יוצאים!!" הוא אמר לי בהתלהבות. "ורציתי לשאול אם תוכלי לבוא איתנו.." הוא אמר לי.
"תלוי, מתי זה? למתי קבעתם??" שאלתי אותו. יכול להיות שזה יהיה בעוד חצי שנה, קצת יותר..
"בעוד שבועיים!" הוא אמר לי, וחיוכי ירד מפניי.
"אבל, בעוד שבועיים אני יוצאת למסע שלי.." אמרתי, לא מחוייכת או מתרגשת כמו לפניי זה.
"זה במקרה ביום רביעי?" הוא שאל אותי, והשפלתי ראשי.
"כ..כן.." גמגמתי. "ג..גם שלך.. נכון?"
"כ..כן.." הוא גמגם גם הוא, ושנינו הסתכלנו אחד על השניה.
"בכמה זמן את תהיי בהופעות שלך?" לואי שאל אותי.
"אני עושה את זה מסביב לעולם, בכל מקום אני אהיה בערך 3 ימים.." אמרתי לו. "חצי שנה, שנה.."
"גם אנחנו, בערך לשנה.." הוא אמר. "אז, אני לא אראה אותך שנה שלמה?"
"לפחות יש לנו את השבועיים האלה.." אמרתי לו, וחיבקתי אותו. דמעה זלגה מעיניי. אני לא מאמינה שככה נפרד.