לרקוד – פרק 7 (1D)

שעון המעורר שלי צלצל בקול מקיץ אותי משנתי העמוקה והנטולת חלומות , היום יום ראשון אין לימודים אז קמים לעוד יום עבודה ארוך ומעייף .
קמתי באי חשק מהמיטה הרכה כבר מצפה לרגע שאחזור הלילה וישכב עליה, לקחתי גם היום משמרת כפולה , החשבונות לא יכולות לשלם את עצמן .
אור מתחילה לעבוד רק מהצהריים , אז לא היה צריך להעיר אותה הבוקר .
הוצאתי מארוני בגדים נקיים ליום העבודה הארוך , מכנס ג׳ינס כחול כהה, וחולצת טריקו שחורה חלקה , את שיערי השחור והחלק כמשי אספתי בעזרת מסרק לקוקו גבוה ארוך ומתוח , על ראשי שמתי את הכובע ועליו סמל בית-הקפה סטארבקס .
מהפתח מאחורה השחלתי את הקוקו והכובע ישב טוב על ראשי בלי חשש הוא יפול .
התיישבתי על המיטה הרכה רק רוצה לחזור לישון שוב אבל ידעתי שאין לי ברירה ואני חייבת לצאת לעבודה בקרוב כדי לא לאחר .
גרבתי לרגליי גרבי עקב שחורות ומעל נעלתי את נעלי הספורט שלי של חברת-אדידס .
לקחתי את תיקי השחור מעור זורקת לבפנים את הפלאפון שלי ואת מפתחות הרכב מחזיקה ביד שמאל שלי .
יצאתי מחדרי מכבה את האור והולכת אל המטבח , הרתחתי את הקומקום כדי להכין לי קפה חזק שישאיר אותי ערנית במשך כול היום הזה .
לקחתי כוס קרטון לשתייה חמה ושפכתי לשם בעזרת שני כפיות גדושות אבקת-קפה שחורה , בנסף שפכתי לתוך הכוס את המים הרתוחים מהקומקום , בעזרת כפית כסף קטנה בחשתי בקפה מוסיפה שני כפיות סוכר שטוחות ומוסיפה לערבב עד שהסוכר נמס .
הרמתי את הכוס מקריבה אותה לפי ולוגמת מהקפה הרותח הזולג במורד גרוני, לקפיאין לוקח כמה דקות ארוכות לאחר כמה שלוקים ארוכים לעורר אותי לגמרי מעייפות ששרתי בה .
יצאתי מהבית נועלת אחרי את דלת , וירדתי במדרגות לכיוון היציאה מהבניין.
המאליבו-2008 שלי חנתה בחנייה של הבניין השמורה לדיירים , התנעתי את הרכב עולה על הכביש ונוסעת לכיוון סטארבקס. בית-הקפה בו אני עובדת .

*

״200 שעות עבודה קהילתית בזירת הפשע״ השופט דפק עם פטיש עץ קטן המרוסס בתרסיס שחור על גבי לוח עץ קטן החותם את הגזרה .
הסתבכתי עמוק , ממחר אני מתחיל לעשות את השעות שלי בבית הספר בו אני נייל והארי השחתנו , הסגרתי את עצמי כדי שלא יתפסו אותם .
למשפחה של הארי לא היה כסף כדי לשחרר אותו בערבות , למרות שלא ידעתי שלא כלול בזה ערבות אתמול בערב , ולנייל יש תיק לא קטן במשטרה אז העדפתי להסגיר את עצמי , חוץ מזה מה זה 200 שעות , קטן עלי .
יצאתי מבית המשפט , רואה את אימי היפה והעדינה יושבת על ספסל מבחוץ.
״היי״ אמרתי בשקט היא לא אמרה כלום ועל פנייה רק מבט מאוכזב , היא קמה ויצאה מבית המשפט ואני בעקבותיה .
״אני הולכת לעבודה״ אמרה לי כשהגענו לרכב שלי , ״להקפיץ אותך?״ אני שואל אותה כשאני מקיף את הרכב במטרה להיכנס לתא הנהג .
״אין צורך״ אומרת ופונה אל תחנת האוטובוס , היא כול כך מאוכזבת ממני ואפשר להבין את זה מהקול שלה , מהמבט הקר והאשם שלה , זה צבט אותי באיזה שהיא נקודה בלבי .

נכנסתי אל הבניין הגדול ההומה תלמידים, המסדרונות יוקרתיים יותר מהאולם בו היינו שישי בערב אני נייל והארי והשחתנו אותו כשהרסנו את כול התפאורה היקרה שהייתה שמה .
הלכתי במסדרון די אבוד מרגיש לא שייך אל התלמידים , ראיתי קבוצה של נערים מנגנים על כינורות , חבורה של שלושה בחורות עברו אותי בזמן ששרות , עברתי ליד אולם סטודיו גדול מביט על רקדני ורקדניות הבלט .
שיער חום עם קצוות בלונדינים משכו את תשומת לבי ונזכרתי במלצרית בסטארבקס מיום שישי בבוקר.
ואז הבחנתי בה רוקדת , שיערה השחור פחם מפוזר סביב פנייה , גופה זז בקלילות ומבליט את קימורייה .
היא סיימה לריקוד עם קבוצה קטנה של רקדנים חלקם בנים ולבושים בטייץ .
היא חייכה במתיקות והלכה לעמוד ליד אותה המלצרית מבית-הקפה , בלי ששמתי לב עמדתי בפתח מושך תשומת לב מהתלמידים ניראה כול כך לא קשור לסביבה .
באד בוי בעוד כולם ילדים טובים מהשכמה ומעלה .
ראיתי את המלצרית מבית-הקפה ממלמלת לאותה הבחורה בעלת השיער השחור פחם משהו שגורם לה לסובב את מבטה המחויך אל עבר הדלת , אל עברי.
חיוכה יורד במהירות ועיניה ננעצות הישר בעייני , שוב העניים האלה גורמות למשהו בתוכי להשתולל .
סבבתי את גבי ישר מתקדם הלאה במסדרון ההומה אדם בחיפוש אחר משרד המנהלת .
-הנהלה-
קראתי על אחד מדלתות העץ החומות כהות שניצבו לאורך המסדרון בו פסעתי בדקות האחרונות.
פתחתי את הדלת מבלי לתקתק , ״שלום אני זאין מאליק״ אמרתי לגברת שגילה ניכר בה וראו כמה קמטים עמוקים חרושים במצחה , וקמטי צחוק מסביב עינייה .
״אדון מאליק , תכנס״ אמרה קולה צלול וגבוה , היא סימנה לי בידה לשבת בכיסא העץ המפואר שמימולה , דמאט אפילו הכיסאות פה מפוארים כול כך .
התיישבתי בכיסא בנוחות ורק עכשיו הבחנתי שהיא דברה בטלפון משרדי שחור.
״כן כו בהחלט , המופע הזה הוא יקבע את העתיד של המון תלמידים משכבת י׳ב״ אמרה ושמעתי מלמולים המומים מהבעד השני של הקו שלא הבנתי , אבל המנהלת שוב פתחה את פיה ודיברה .
״ כן יש לי כמה מועמדים שאני חושבת שהם בהחלט מתאימים ללהקת המחול שלכם״ אמרה בקול מחושב גבוה ומכובד, לעזאזל עם זה , אני שונא נימוסים .
הרמתי גבות בצפייה , מחכה כבר שהיא תסיים את השיחה הארוכה .
״אוקיי להתראות״ לבסוף שמעתי אותה אומרת לשפורפרת השחורה המשרדית ומנתקת את השיחה .
׳תודה לאל׳ חשבתי לעצמי והבטתי עליה כשהיא קמה ממקומה , חשבתי שהיא הולכת להסביר לי מה אני הולך לעשות עכשיו .
״בוא אחרי״ היא אומרת שוב בקולה הגבוה הצלול והמנומס , היא יצאה מהמשרד ועקבתי אחריה , מושך כמה מבטים מתלמדים אחרים שהביטו עלי .
הלכתי אחרי המנהלת שהלכה מלפניי על העקבים השפיצים שלה .
המקום הזה שיגע אותי , האנשים , היוקרה, הנימוסים אני לא רגיל לכול זה אני רגיל לפשע , לשפה מלוכלכת , לקללות , לנייל והארי שתמיד איתי .
הגענו למין חדר שירות קטן ופתוח ולידו מבחוץ עמד השרת .
״אדון אקלס תכיר את המתמחה שלך״ אמרה והצביע בידה לעברי , ׳לעזאזל׳ קללתי בראשי .
״זאין אתה תעשה כול מה שהוא אומר לך״ אמרה המנהלת הסתובבה והלכה , נבלעת ונעלמת בין נהר התלמידים במסדרון הגדול והמואר .
״בהצלחה״ אומר דוחף לידי את עגלת השרת , ״תתחיל עם החלונות בסטודיו״ אומר לי וזורק לידי סמרטוט ישן .
׳אלה הולכות להיות ה-200 שעות הכי ארוכות קשות ומייאשות בחיי׳ חשבתי לעצמי ומשכתי את העגלה לכיוון הסטודיו הגדול אחרי שהשרת ששמו פטריק הסביר לי איך להגיע לשם .
מסתבר שזה אותו סטודיו שראיתי בהתחלה שהגעתי לפה , איפה שראיתי את המלצרית מסטארבקס והחברה שלה שעובדת איתה בעלת השיער השחור פחם רוקדת .