לרקוד – פרק 66 (1D)

שובל\הארי

יד חמה מעירה אותי משנתי המלאת חלומות טובים ורעים ביחד, אני רואה את הארי רוכן מעלי, לא משנה מה אני לא מצליחה להתרגל לעובדה שהוא עוזב לצבא, אני לא מצליחה להתרגל למראהו החדש בלי התלתלים שכבשו את לבי מההתחלה.
"היי, בוקר טוב" אני לוחשת בשקט שאני רואה את חיוכו ההורס החוצב גומות חן עמוקות בלחייו הבהירות, דבר נוסף שאני לא מצליחה להתרגל אליו, אני נשואה, אני נשואה להארי.
"בוקר טוב בייבי" הוא לוחש בשקט, שפתיו נצמדות למצחי בנשיקה קלה ומתוקה שגורמת ללבי לעשות סלטות בתוך חזי.
"הכנתי לך ארוחת בוקר" הוא לוחש בשקט, מעביר ליטוף נעים בשערי הארוך והשטני נוטה לבלונדיני, חיוך רחב מתרחב על פניי, מחר הוא מתגייס, זה היום האחרון שלנו ביחד עד שהוא יחזור לחופשה בתקופת החגים.
אני קמה לאט מהמיטה, "אני כבר באה" אני מחייכת חצי חיוך שמרגיש לי מזויף, הוא מהנהן עם חיוך אמיתי ויוצא מהחדר, משאיר אותי לבדי בחדרינו המשותף .
נכנסתי אל חדר הרחצה הפרטי בחדר, מצחצחת את שיניי הלבנות ושטופת פנים במים קרים כדי להתעורר לגמרי, אני מביטה בהשתקפותי במראה.
משהו שונה נוצץ בעיניי, משהו אחר ניכר על פניי .
זה הארי , הארי הצליח לשנות אותי כנגד כול הסיכויים , אם היו לוקחים תמונה שלי מלפני מספר חודשים לפני שהכרתי את הארי, ותמונה שלי עכשיו היו רואים בלי ספק את השינוי הניכר.
אני יגרום לכך שהארי לא ישכח את היום הזה, יזכור את היום הזה וינצור אותו במשך כול הזמן הזה שיהיה בצבא, באיזה מדינה נידחת, נלחם למען המדינה שלו.
אני עוטה את החיוך הכי מאושר שיש לי על פניי, ואני שלמה עם החיוך הזה, אני שלמה עם ההחלטה שהתחתנתי עם הארי, אני שלמה ביחד איתו, הוא עושה אותי שלמה, הוא עושה את הלב שלי שלם.
אני יוצאת מחדר הרחצה וצועדת על המרצפות הקרות אל עבר המטבח, אל הארי שבישל לי ארוחת בוקר.
אני שומעת כבר מהמסדרון צלילים שקטים ומוכרים, אני שומעת את הארי שר את השיר האהוב עלי ביותר.
הקול שלו… הקול שלו כול כך ממכר, כובש.
"בוקר טוב" הוא מחייך ואומר שוב כשרואה אותי בפתח המטבח בוהה בו בזמן ששר לפני רגע, "בוקר טוב" אני מחייכת וניגשת לחבק אותו, במהרה אני מוצאת את עצמי בין זרועותיו השריריות המעוטרות קעקועים, שפתיו נצמדות לשלי רכות ומלטפות, מכניסות אותי לנשיקה עמוקה שמעוררת כול שריר ושריר שבגופי, כול תא עצב ומערכת שבי.
הלב שלי פועם בעצמה אדירה, הדם זורם וגועש בעורקיי, אני כול כך אוהבת את הארי.

*

אני מתנתק ממנה לאט, מתייסר מכול רגע ששפתיה מתנתקות משלי, אני הולך לנצל את היום הזה עד הסוף, כול רגע ורגע שלי אתה אני אנצל ואוקיר לנצח, אוקיר שאני יהיה שמה במלחמה.
"בואי נאכל" אני מחייך אלי, קולי כמעט שבור, אני כול כך אתגעגע אליה בזמן שלא אביה פה, זה מדהים איך שהיא שינתה אותי מסטוציונר לגבר מאוהב, לגבר נשואי.
היא מתיישבת ליד שולחן האוכל עמוס במאכלים שהקדשתי את כול שעות הבוקר המוקדמות כדי להכין בשבילה.
"הארי וואו" היא אומרת מופתעת ומביטה על כול המאכלים, מפנקייקים למאפים וגבינות שונות.
"לא הייתה צריך" היא אומרת בחיוך ממכר לעברי, אני רק מצחקק בשקט ביני לבין עצמי, "קדימה תאכלי יקירתי" אני אומר בשקט לעברה נושק קלות למצחה ומתיישב על כיסא לצידה .

אנחנו יושבים בתוך שמכת צמר מכורבלים אחד בתוך השני, לא יכולתי לבקש משהו יותר טוב מזה, ממנו.
אני משחק בקצוות שיער שטנית-בלונדינית של שערה ומסלסל אותה סביב אצבעי, ריחה המשכר נכנס לאפי וגורם לסערה להתחולל בתוכי.
"שובל?" אני לוחש בשקט, קולי לא גובר על לחישה שקטה ורכה, לחישה אוהבת ונעימה.
היא מרימה את מבטה אל פניי, עינה הירוקות גורמות לסערה שבתוכי להתעצם ולהתחזק, "כן?" היא שואלת מוציאה אותי מהטראנס של מראיה בו שקעתי לרגע קל .
"אני אוהב אותך, אל תשכחי את זה" אני לוחש בחיוך קל, משפיל את מבטי לא יודע מה תהיה התגובה שלה לכך.
"אני לעולם לא שחכת הארי, אני אוהבת אותך" אני שומע את קולה לאחר רגע, שוברת אותי לרסיסים הכי קטנים שיש , "אני כול כך אתגעגע אלייך" אני מלמל מתחת לנשימה בכאב ומושך אותה קרוב יותר לחיקי , שפתיי במהרה מוצאות את שפתייה הוורדות והעבות, מנשקות ומלטפות, כול כך ממכרות.