לרקוד – פרק 63 (1D)

אביה/זאין

אני נותנת לעצמי להתפרק בתוך הסטודיו הלבן, המקום נחמה היחיד שלי בעולם הזה.
התנועות הקלילות, גורמות לגופי להרגיש משהו אחר, משהו שלא הרגשתי מאז הפעם האחרונה שרקדתי.
אני עומדת על קצות אצבעותיי, מרגישה את הקושי בכפות רגליי, לחזור לבלט ממחול מודרני זה כמו לחתוך סטייק עם כפית, זה קשה אבל זה לא אומר שזה לא אפשרי.
תוך כדי התנועות החדות, הקלילות, הזורמות מתוכי כמו נהר אני נזכרת במילים שלו אמש בדירה, את ההתפרצות המגעילה שלו אלי, הוא אמר לי שהייתי צריכה לעזוב עם אמא שלי כשהיה לי את ההזדמנות.
זה פגע בי עד עמקי נשמתי, לא ידעתי מה להגיד לו אז, לא ידעתי איך להגיב לדברים הכול כך מכאיבים שלו, רק הבטתי בו המומה וברחתי בבכי אל החדר.
דבילי למדי במקום לנסות להתמודד.
אני מרגישה איך המילים שמהדהדות בין קירות הסטודיו הלבן הגדול והמואר באור לבן ורך מנברשת הקריסטלים המנצנצים בתקרה.
המילים חודרות אל הלב שלי, אל מעמקי הנשמה שלי, הלב שלי פועם יחד עם המקצב ובצורה פסיכוטית- אני מרגישה כול כך טוב עם עצמי.
So serious, all the time
I feel restrained.
I feel confined.
I cannot take your whispering, your whispering

I wanna dance without you
For once just let me lose myself
I wanna dance without you
For once just let me lose myself
For once let me lose myself

בניגוד אל הזמרת שבשיר שרוצה לרקוד
בלעדיו, אני מרגישה אחרת מכך, הנוכחות שלו כול כך חסרה לידי, התרגלתי כול כך לרקוד רק איתו.
ועכשיו משהו מוזר מרגיש לי בתוך גופי, משהו שצריך להיות פה לצידי, זאין.
אבל הוא וויתר עלי כול כך מהר, כעס עלי, קרא לעצמו עבריין מה שהוא לא !.

So insecure, so uptight
I break my neck, to be polite
I cannot take your whispering, your whispering

I wanna dance without you
For once just let me lose myself
I wanna dance without you
For once just let me lose myself
For once let me lose myself

How can I make history, with your choreography?
Take your hands off me, Take your hands off me
Before I suffocate

I wanna dance without you
For once just let me lose myself
I wanna dance without you
For once just let me lose myself lose myself
For once let me lose myself

מחיאות כפיים הדהדו ברקע הסטודיו ברגע שהשיר נגמר, ומילותיו הפסיקו להדהד בין הקירות.
אני מיישרת את מבטי אל דלתות הסטודיו הרחבות והכפולות, מחזה שראיתי בדרך קבע חזר, זאין עמד בפתח עם סיגריה בפה.
״מה אתה רוצה?״ אני מסננת באכזריות, למרות שלפי דעתי קולי נשמע כמעט פטתי.
״אני רוצה לדבר״ הוא אומר ונכנס עמוק יותר אל הסטודיו, זורק את הסיגריה הלבנה החצי שלמה שיש לו ביד אל הפח מתכת המוצב ליד הקיר.
״אין לי שום דבר להגיד לך״ אני מוחה במהירות, ניסיתי לדחות את כאב הלב אבל הוא על סף ההישברות, מה שנחוץ זה סדק קטן והפיצוח יגיע בקרוב.
״אבל לי יש מה להגיד, מגיע לך הסברים על מה שקרה אמש״ הוא אומר כמעט ולא שמתי לב לרעד שבקולו הגברי, כמעט.
״אני מקשיבה״ אני אומרת בעצבים קלים, אין לי מושג מה הרגשתי עכשיו, כעסתי עליו כול כך, אבל הרגשות שלי אליו חזקים יותר מכול דבר שקיים על פני כדור הארץ.
״הבחור הזה שהיה איתי אתמול, בעל העור הכהה, אני ונייל ניצחנו אותו בכדורסל הימורים פעם אחת״ הוא מתחיל לספר, הוא לא צריך לומר עוד, כבר הבנתי לבד מה קרה, ברגל שנכנסים לעולם כולשהו, לנסות לצאת משם זאת הדרך קשה ומלאת מכשולים.
״היה להם אקדח״ הוא אמר, הרגשתי את הלב שלי עוצר לשניה בודדה, אני לא יודעת מה היה קורה לי עם זאין היה מת, אני לא חושבת שהייתי מצליחה לשרוד איכשהו את העולם הזה בלי נקודת המשענת היחידה שלי.
אני לא מצליחה לדבר, בלבול תוקף אותי מכול עבר, ואני פשוט מקשיבה לדבריו בשקט.

*
״שיקרתי שאת בהריון כדי שלא יהרגו אותי, הם רק ביקשו את אותו הסכום מהמשחק רק בסכום כפול, נתתי להם את הכסף כדי שהם יעזבו אותנו בשקט״ אמרתי לה בלב כואב, היא נראת מבינה באיזה שהיא צורה, ניסיתי לראות איך חיי היו בלעדייה, רק מהמחשבה על כך מכאיבה לי כול כך, אני לא מוכן לאבד אותה, לא אחרי שנלחמתי עליה כול כך הרבה זמן.
״את לא יודעת איך זה שהעבר מגיע ומתקתק בדלת, גורם לי לאבד את הביטחון שלי לגבי משהו, זה רק חיזק את המחשבה הזאת שיום אחד את תפגעי בגללי, בגלל שהייתי בעברי עבריין״ אמרתי כול כך מבויש, מבויש בזה שהייתי עבריין בעברי.
״זאין…״ היא מתחילה להגיד אבל אני קוטע אותה בהרמת יד, ממשיך לדבר ולסיים את כול מה שישב לי בצורה כול כך כבדה על הלב שלי.
״אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך״ אמרתי לה משפיל את ראשי לפרקט הסטודיו הבהיר, אני מרגיש כול פעימת לב בגופי שמזעזעת את כולי מבפנים.
לפתע אני מרגיש ידיים דקיקות עוטפות את המותניים שלי, זה נותן לי הרגשה טובה כול כך ומוכרת, הרגשה כול כך ממכרת ומושלמת.
אני עוטף מיד את ידיי סביב גופה הרזה, מאמץ אותה חזק לחיקי ומסניף את ריח שיערה השחור פחם והכול כך נעים.
״לכולם יש דברים מהעבר שהם לא רוצים שאחרים ידעו, גם אתה זאין, יש לך עבר, לכולם יש עבר כזה או אחר, אבל אתה צריך להבין שעכשיו זה ההווה, העבר חלף ומה שנותר זה הימים הבאים שעוברים עלינו, ההווה והעתיד, העבר מאחורייך והוא לא יחזור״ היא אומרת לי בשקט , קולה גורם לי להבין כול מילה ומילה שיוצאות מבעד לשפתייה.
״העבר לא צריך להדאיג אותך, גם אם הייתי עבריין, עכשיו אתה כבר לא כזה והכול מאחורייך״ היא אומרת לי והדבר היחידי שאני יכול לעשות זה להרים את מבטה אל פניי ולנשק אותה בתשוקה מעמיק יותר ויותר את הנשיקה הממכרת כול כך .