לרקוד – פרק 60 (1D)

שובל/הארי

״אתה מה?״ קולי נשבר ברגע שהוא הרים את מבטו אל פניי, הוא נראה מבולבל, הרי איזה בחורה תתעלם מהצעת נישואים, מטבעת.
הדבר היחידי שחשבתי עליו זה על המשפט שהקדים את הצעת הנישואים, ״אני מתגייס לצבא״ הוא חזר על דבריו קם לאט מכריעת הברך שלו למולי ומתיישב על כסא לצידי.
״בבקשה אל תעשה את זה״ אני אומרת בקול שבור, מתחננת בקולי, אם הוא ימות שמה במלחמה, או יפצע, אני לא יצליח להחזיק מעמד בלעדיו.
״אני מצטער שובל, אבל כבר החלטתי את זה הרבה לפני שאת נכנסת לי לחיים, והגיוס הוא עוד כמה שבועות״ הוא אומר בקול שקט ששובר אותי לרסיסים, ידיו סוגרות את הקופסה המרובעת והשחורה עם הטבעת.
הדמעות זרמו לבד על לחיי, מוחות את האיפור השחור שבעייני ואין לי מושג מה להגיד לו.
דקות ארוכות של שקט צורם משתלטות עלינו, לא ככה חשבתי את הערב הזה, והטבעת שבתוך הקופסא רק גורמת לרגשות שלי כלפי הארי להתחזק.
אבל הידיעה הזאת שהוא הודיע לפני, ריסקה אותי, עוד לפני שהספקתי לתת לו תשובה לשאלה שלו.
״תגידי משהו״ קולו שובר את השקט הצורם לאחר דקות ארוכות, לא ידעתי מה לומר, וידי האחוזה בין ידיו השריריות רק הזיעה מלחץ.
״אני אוהבת אותך הארי, בבקשה אל תעשה את זה״ אני לוחשת בשקט, נושכת בחוזקה את השפה התחתונה שלי, הלב שלי פועם בכאב מסוים שאני לא מצליחה להסביר.
״למה לא?״ הוא שואל בשקט מבולבל עם כיווץ גבות, הדמעות ממשיכות לאט לשרוף במורד לחיי.
״אם אתה תפגע?, גרוע יותר, אם אתה תמות?, שמעתי כול כך הרבה סוגים של סיפורים על חיילים שמתים, אני לא אתן לבעלי למות״ אני עונה בכאב, לא שמה לב לתשובה שבקולי, הרגע הסכמתי להצעת הנישואים שלו.
חיוך קטן מתעקל על זווית פיו אבל יורד במהירות, ״לא יקרה לי כלום אהובה, את סומכת עלי?״ הוא שואל אותי שאלה כו מגוחכת, אני סומכת עליו בעיניים עצומות.
אני מהנהנת לאט בראשי, מחכה כבר למילים הבאות, רוצה כבר לדעת מה הוא יגיד ולא ישאיר אותי ככה במתח לא מוסבר.
״אז תסמכי עלי שאני יהיה בסדר, אני לא אתן לאף אחד להרוס לשנינו את החיים, אני אשמור על עצמי״ הוא עונה בשקט, הוא מחייך חיוך קטן, הוא כול כך בטוח בעצמו שזה הורג אותי מבפנים, למה לי אין ביטחון כמו שלו?
״אתה מבטיח?״ אני שואלת בשקט קולי לא גובר על לחישה שקטה שמהדהדת בינינו, הוא מהנהן בראשו שחיוך על פניו.
אני מרימה את ידי שלא תפוסה בין ידיו ומלטפת את שיערו התלתלים החומים, ״אתה תצטרך להוריד את כול השיער היפה הזה״ אני לוחשת בסוג של כאב, אחד הדברים שאני אוהבת בהארי זה השיער התלתלים הסבוכים, והחיוך החושף גומות מתוקות וכובשות.
״כול דבר בזמנו, אבל עכשיו אהובתי״ הוא לוחש ומרים בחזרה את קופסת הקטיפה השחורה והמרובעת, פותח אותה שוב ואני רואה את הטבעת במלוא יופייה.
טבעת יהלום מדהימה כול כך, מזכירה לי את ניצוץ עיניו על הארי, עיינים כול כך מדהימות.
״שובל, התנשאי לי?״ הוא שואל בחיוך קל, קולו גובר טיפה על הלחישות השקטות שדיברנו זה עתה.
אני מהנהנת בראשי, נותנת לדמעות שוב לפרוץ מעיניי, דמעות מתוקות של אושר.
הוא משחיל את הטבעת על אצבעי האמצעית ביד ימין, אכשיהו עכשיו אני מרגישה את הלב שלי שלם.
״אני אוהבת אותך״ אני לוחשת אליו בחיוך.

*

״אני כול כך אוהב אותך״ אני עונה לה בחזרה, הלב שלי פועם בחוזקה, הרגע הצעתי נישואים לאהבת חיי היחידה.
אני מושך אותה לחיקי ומושיב אותה על ברכיי, ידיי כורכות את מותנה ואני מכניס אותה בעדינות לנשיקה חמה ורכה.
היא מחייכת לתוך הנשיקה גורמת לצחקוק קל לצאת מבעד לשפתיי, פנינו קרובים האחד לשניה , והמרווח בין פנינו מסתכם בסנטימטר קטן ובודד, אפינו מתנגשים ושפתינו חוזרים להיפגש.
אני מחדיר את לשוני פנימה, מנשק אותה בתשוקתיות וכורך את ידי חזק יותר סביב גופה הצנום.
ידיה נכרכות סביב צווארי, אצבעותייה משחקות ונקשרות בשיערי החום תלתלים.
אני מרים אותה לאט על ידיי כמו כלה בליל כלולותיה, מתקדם אל עבר חדר השינה שלי, מדלג על הארוחה העיקרית ועובר ישר אל הקינוח המתוק והשווה יותר מכול האוכל שעל השולחן הערוך לשתיים.
אני שומע את הציחקוקים העדינים והממכרים שלה שאני זורק אותה בעדינות על המיטה הזוגית והגדולה, מתקדם ועולה מעליה רוכן קרוב אל פניה שגופי נתמך על מרפקי כדי לא להפיל עליה את כול הכובד שלי ומנשק אותה על שפתייה העבות ומתוקות כול כך, מתוקות מכול קינוח שיש בעולם.
ידייה אוחזות בחולצתי והיא לאט לאט פותחת את הכפתורים אחד אחרי השני עד שהחולצה הבהירה יורדת מעל פלג גופי העליון.
אני מגחך בשקט אל תוך הנשיקה, ומושך מעל גופה את חולצת השיפון העדינה, משאיר אותה עם חזיית תחרה לבנה.
רוכן מטה ומשאיר שובל של נשיקות נעימות לכול אורך הצוואר והבטן השטוחה והחשופה שלה.