לרקוד – פרק 58 (1D)

שובל/הארי

היום דין משתחרר סוף סוף, אחרי חודשים ארוכים של סבל ואישפוז בבית החולים הוא סוף סוף משתחרר, אחי הקטן סוף סוף משתחרר.
לא הצלחתי להוציא את המחשבות הכול כך שמחות האלה מראשי, אני כול כך מאושרת והלב שלי עשה גלגלונים בתוך חזי מרוב התרגשות.
הגעתי אל החדר הלבן בבית החולים שלו, הוא כבר ישב לבוש ומאורגן על המיטה מחכה רק לי וחיוך עולה על הפנים שלו שהוא רואה אותי.
עור שחום וגומות עמוקות בדיוק כמו שלי, שיער שטני די בהיר , ועיניים ירוקות מדהימות שמביטות לעברי, הוא דומה לי אחד לאחד.
בלי לחשוב פעמיים חיבקתי אותו כול כך חזק, הוא עטף את ידיו מסביבי וחיבק אותי גם בכול כוחו המועט, הוא עדיין לא החלים לגמרי.
חיוך ודמעות של אושר הציפו את פניי, ״אני כול כך שמחה שאתה בסדר״ קולי גווע בין הדמעות, רק מחייכת מהעובדה שהוא שוב ער, זז, מדבר, ״כול כך התגעגעתי אלייך״ הוא עונה בשקט בקול גברי ומחוספס, אני כול כך אוהבת את הילדון הזה, אני כול כך קשורה אליו, אם הוא היה מת לא הייתי יודעת מה לעשות עם החיים המרירים שלי לבד בעולם הזה.
״קדימה דין, בוא נילך לבית״ אמרתי בחיוך מאושר לאט לאט מתנתקת מהחיבוק הממושך שלנו ביחד, לקחתי את התיק המלא דברים שלו ותליתי אותו על כתפי, ״אני בסדר שובל, אני לא גוסס, אני יכול להרים את התיק שלי לבד״ התעקש בחיוך לסחוב את התיק שלו עם כול הדברים שלו במהלך האישפוז הארוך בבית החולים.
״אני כבר סוחבת, תפסיק להיות כול כך עקשן״ חייכתי אליו בדרכנו אל היציאה מבית החולים, לפני שהגעתי אל החדר שלו חתמתי כבר על מסמכים שמאשרים את שחרורו מבית החולים, שמצבו תקין.
כול כך שמחתי, לא יכולתי לתאר את רגשות השמחה שהציפו אותי מכול עבר.
״אז מה פספסתי שלא הייתי פה?״ שאל אותי בנימה אגבית, איך אני יתחיל להסביר לו כמה הוא פספס, חומר לימודי, עבודה, סבתא שלנו השתגעה מדאגה מהתאונה הזאת אבל לא יכלה לטוס מאוסטרליה לפה בגלל העבודה שלה.
לפתע עיניי הבחינו באופנוע לבן עם עיטורים אדומים-כחולים, מוכר להחריד, ועליו נשען גבר מוכר עוד יותר קרוב אל הרכב שלי.
״הארי?״ שאלתי מבולבלת עם חצי חיוך, לא ראיתי אותו כבר כמה ימים בגלל כול מה שקרה עם השחרור של דין, והבדיקות הרבות שעשו לו.
״זה מה שפספסתי?״ שמעתי את קולו המתלוצץ של דין באוזניי, הגענו עד להארי שישר חייך לעברי חושף גומות חן מתוקות וכובשות.
״שמעת את ההודעות שהשארתי לך?״ שאל אותי כשהוא מחבק אותי ונותן לי נשיקה קטנה על השפתיים, רק עכשיו התעקל לי העניין שנעלמתי לו במשך ימים בלי להגיד לו מה קורה איתי, הוא בטח התחרפן.
״כן, אבל לא היה לי זמן לענות, עברנו מבדיקה לבדיקה״ אמרתי מחווה בראשי אל עבר דין העומד לידי, ״היי אני הארי החבר של שובל״ אמר הארי מציג את עצמו בפניי דין, סומק הלהיט את לחיי מעט, קצת התביישתי מהסיטואציה הזאת.
״דין ,אח של שובל״ הציג את עצמו דין אחי הקטן, קטן בגיל, גדול בגודל.
״נעים להכיר״ ענה הארי עם החיוך היפה שלו, וכבר ידעתי את גל השאלות שהולכות להגיע מהכיוון של דין אחרי שהארי ילך.
״אפשר לדבר איתך רגע?״ שאל הארי בחיוך קל, ״אני יחכה ברכב״ אמר דין לוקח מידי את המפתחות הציק הכבד שעל כתפי ,מבין את הרמז הדי עבה של הארי.
״בטח מה העניין?״ שאלתי מבולבלת, מה הוא רוצה להגיד לי, פחדתי שהוא ירצה להפרד ממני בגלל שנעלמתי לו במשך כמה ימים, הוא בטח שונא אותי, התחלתי להכניס כול מיני רעיונות מטומטמים לראשי ומיד שללתי אותם.
״אני רוצה שתבואי בערב לדירה שלי, הכנתי לך הפתעה קטנה לכבוד זה שאנחנו שלושה חודשים ביחד״ אמר בחיוך יפה וכובש, נשארתי בלי מילים, כמעט שחכתי שאנחנו ביחד כבר שלושה חודשים, כול העניין עם דין חירפן את הראש שלי וכבר שחכתי מכול מה שקורה מסביב.
״ברור, בשמונה להיות אצלך?״ שאלתי כשידיי נחו על החזה השרירי שלו, וידיו עוטפות את גופי בחיבוק חם מאמצות אותי אל חיקו הקשה.
״תלבשי משהו יפה״ הוא אומר תוך כדי הנהון קל בראשו, מקריב את פניו ומצמצם את פער בנינו שפתיו נצמדות לשלי והוא מכניס אותי לתוך נשיקה נעימה ומלאת תשוקה, שפתיו ליטפו את שפתיי, וידו נחה על הלחי שלי, רכה ומלטפת.
כול כך התגעגעתי להארי במשך הימים הקצרים האלה שלא התראנו, לפחות הערב ניפגש כמו שצריך, מעניין מה ההפתעה שהוא הכין לי.
שפתיו לאט לאט התנתקו משלי, גורמות לי להתענות מכול רגע קל, הוא מדביק עוד נשיקה קצרה ונעימה למצחי ומשחרר את חיבוקו, עוזב אותי ועולה על האופנוע הלבן, ״נתראה בערב״ הוא מחייך לעברי חושף את הגומות חן הכול כך ממכרות שלו המעטרות את החיוך הכול כך כובש שלו שהוא מרכיב את הקסדה הלבנה התואמת לאופנוע על ראשו.
נהמת המנוע מהדהד בקול ברחבי החניון הפתוח והוא לוחץ על הגז נעלם במהירות בכביש הראשי הסואן רכבים, חיוך מטומטם דבוק לפניי שאני נכנסת אל הרכב שלי, דין יושב במושב הנוסע עם חיוך דבילי משל עצמו.
״אל תעיז להגיד כלום!״ אני מזהירה את דין בגיחוך קל, הוא רק מרים את ידיו במחאה והגנה דמיונית על עצמו ומשחרר את ידיו ברפיון על ברכיו.
״לא אמרתי דבר״ חייך לעברי, נותן לצחקוק קל להבליח משפתיו. התנעתי את המנוע שהרעיש בקול , נכנסתי להילוך אחורי יוצאת מהחנייה שהרכב חונה בה, לוחצת על הגז ועולה על הכביש המהיר והסואן.

*

נכנסתי אל הדירה הריקה שלי, אמא שלי וג׳מה החליטו לעבור לגור אצל אחות של אימי בגלל הבית ספר של ג׳מה.
הדירה הפכה להיות הדירה שלי לבד,
הלכתי אל המקרר מוציא בקבוק בירה ומתיישב בסלון העור השחור.
שלפתי את האייפון השחור שלי מכיס מכנס הטרנינג שלבשתי וחייגתי את המספר המוכר של זאין.
כעבור כמה ציפצופים קולו נשמע מהבעד השני של הקו.
-״אה אחי?״ שמעתי את קולו ומסביבו המון רעש, שחכתי שהוא התחיל לעבוד במוסך, מה שמזכיר לי להתחיל לחפש עבודה בעצמי, במיוחד אחרי שפיטרו אותי מהעבודה הזמנית שלי כברמן.
-״אני צריך את אביה להערב שתעזור לי, היא פנויה?״ שאלתי אותו, מצמיד את הפיה של בקבוק הבירה לשפתיי ולוגם מהנוזל החום בהיר שהחליק במורד גרוני.
-״זה תלוי, בשביל מה אתה צריך?״ שאל זאין עם צחקוק קטן מהבעד שלו, זה היה נשמע שהוא עסוק, אבל בכול זאת מדבר איתי תוך כדי.
-״זוכר על מה דיברנו שבוע שעבר, אני ושובל כבר שלושה חודשיים ביחד היום״ הזכרתי לו את השיחה שלנו בשבוע שעבר, הסברתי לו במדויק את הפרטים להפתעה שלי.
-״אה כן אחי, ברור היא תבוא לעזור לך״ הוא ממהר להגיד מהבעד השני, אני שומע צעקות נוספות מהרקע, ״זאין תפסיק לדבר בפלאפון ותתחיל לעבוד!״ ככול הנראה הבוס שלו צועק עליו.
-״הארי, אני ידבר איתך כבר אחר כך אחי, בי בינתיים״ הוא ממהר להגיד בלי לחכות לתשובה שלי מנתק את השיחה.
יופי לפחות אביה באה לעזור לי בערב, הצמדתי שוב את פיית הבקבוק הירוק חצי שקוף מזכוכית לשפתיי לוגם מהנוזל המר והממכר כול כך.
הערב הכול קורה.