לרקוד – פרק 44 (1D)

אור/נייל

הלב שלי פעם בקול ועצמתי בחדר השקט הריק והחשוך , שמעתי והרגשתי כול פעימה ופעימה של ליבי ההולם בחוזקה.
בום .
בום .
בום .
שתי דפיקות חלשות על גבי הדלת גרמו לי לקפוץ בבהלה , ׳בבקשה שזה יהיה נייל׳ התפללתי בתוך ליבי כשניגשתי לאט לכיוון דלת העץ הבהירה , ידי נחה על המפתח וסובבתי אותו בתוך הבריח , שומעת את הקליק השקט שמהדהד בחדר ומסמן שהדלת פתוחה .
ידי נחה כעת על הידית הכסופה , מושכת אותה לאט מטה ופותחת את הדלת לרווחה .
לבי הדופק בחוזקה החמיץ כמה פעימות נחוצות וכמעט נחנקתי מהרוק של עצמי .
אביה עמדה בדלת , מבט מתייסר על פנייה השזופות וענייה החומות ניראות כאילו מחפשות רחמים , מפחדות באיזה שהיא צורה .
״מה את עושה פה ?״ סיננתי בארסיות מבעד לשפתיי ושיניי החשוקות מביטה באביה העומדת לפניי , שיערה השחור שמוט מסביבה כמו וילון סטן שחור , אני כול כך אוהבת את השיער החלק והארוך שלה , כול כך התגעגעתי אליה .
״לדבר״ אמרה בקול חצי שבור חצי מהוסס, כנראה שהיא פחדה מהתגובה שלי .
״אין לי מה להגיד לך״ מלמלתי לעברה , אני מכירה את עצמי יותר מידי טוב , אני לבסוף יכנע וידבר איתה .
״אבל לי יש מה לומר״ אמרה בקול מתחנן ועינייה החומות קודחות עמוק לתוך נשמתי .
לבסוף נאנחתי בשקט ונכנסתי פנימה אל תוך החדר , ״תודה״ שמעתי אותה מלמלת ספק אם אלי או אליה מרוב קולה החלש .
התיישבתי על המיטה הזוגית שאני ונייל חולקים כעת ביחד , ואביה נעמדה לפניי משחקת וקושרת את אצבעותייה האחת בשניה – מין מנהג כזה שהיא עושה כשהיא לחוצה נורא .
״אני מצטערת כול כך על אותו הערב במסעדה , כשהודעתם את ההודעה…-״ היא התחילה את הנאום שלה , וכמו שאני מכירה אותה טוב כול כך הנאום הזה יהיה ארוך .
״זה היה שוק שהכה בי , לא ידעתי באותו הרגע מה לומר , לא ידעתי מה להרגיש!״ אמרה ואפשר היה לראות את הדמעות עומדות בעניים היפות שלה .
שתקתי , רק הקשבתי למילים המבליחות לאט מבעד לשפתייה ופוגעות בלב שלי כמו חץ מורעל הפוגע בדיוק במטרה ומשתק כול איבר ואיבר בגופי כשקולה מהדהד בין קירות חדר השינה .
״זה הפתיע אותי כול כך , בגלל זה ככה הגבתי , בגלל זה לא תמכתי … בהתחלה, עד שהבנתי שטעיתי , שטעיתי בכך שלא תמכתי בך , עמדתי שם לצידך, כמו שתמיד הייתי חוץ מהפעם הזאת״ אמרה בכאב , כמה דמעות בוגדניות נשרו מבעד לענייה החומות מבריקות וזלגו על גבי לחייה והיא מיהרה למחות אותן .
״אני מקווה שתביני למה הגבתי ככה , תחשבי איזה שוק זה היה עבורי ! , מה את היית חושבת אם הייתי באה אלייך ואומרת לך , אור אני בהריון , גם את לוודאי מגיבה בדיוק כמוני״ אמרה לי בכינות , לא משנה כמה סירבתי להאמין לכך , לא משנה כמה שנאתי את האמת הכואבת היא הייתה נכונה בלי ספק .
בלעתי את הרוק בגרוני לאט מרגישה את הגוש שמסרב לעזוב את גרוני , הדמעות גואות אל עייני ואני מרגישה שבעוד כמה שניות הסכר יפול והדמעות יזרמו חופשי מבעד לעניי החומות בהירות .
״אני מצטערת כול כך אור , אני לא יכולה להתאר לך עד כמה אני מתחרטת על כך שלא תמכתי בך מההתחלה , שהפנית לך את הגב בידיוק ברגע שהיית צריכה אותי יותר מתמיד , ועברת את זה לבדך״ אמרה בקול חנוק מדמעות , היא הפסיקה למחות את הדמעות שזלגו מעיניה בשטף, ירדו במורד לחייה ולבסוף נשרו ונספגו על דש המעיל האפור והעבה שלבשה לגופה הרזה .
״אני רוצה שתדעי שמעכשיו אני יהיה כאן בשבילך , שאני יתמוך בך בכול צעד ובכול דרך בה תבחרי ללכת , שאני כאן לידך להגן עלייך , לשמור עלייך , לתמוך , לעזור , לייעץ – כול מה שחברה טובה אמורה לעשות״ אמרה כשהיא מוחה את הדמעות מלחייה עם חצי חיוך וגיחוך קטן הנפלט מבעד לשפתייה , זה גרם לחיוך לעלות על פניי , לעזאזל כול כך התגעגעתי אליה .
״אני מקווה שתביני אותי , שתסלחי לי אם תוכלי , אני מצטערת נורא על כך, אני אוהבת אותך , את החברה הכי טובה שלי מאז ומתמיד ואני לא יאבד אותך בתמורה לשום הון שבעולם״ חייכה את סוף המשפט , לא יכולתי לעצור את עצמי , לא יכולתי לעצור את עצמי מלחבק אותה חזק נורא , להרגיש את התמיכה שלה כשהיא מחבקת אותי בחוזקה ונותנת לי ליפול בדמעות בין זרועותיה הדקות והעדינות .
אביה היא החברה הכי טובה שלי בכול העולם הדפוק הזה , וחברות טובות אסור להן לריב , לצאת אחת נגד השניה , לא לתמוך – ואנחנו מבינות את הדברים האלה , והטעויות לא יחזרו על עצמן יותר.
״אני סולחת לך , התגעגעתי אלייך כול כך״ מלמלתי בבכי והגוש שחנק את גרוני סוף סוף נבלע עם הרוק , ריח השיער הנעים של אביה מילא את אפי כשהיא חיבקה אותי חזק , ״התגעגעתי אלייך כול כך !״ היא אמרה במלמול שקט , אי אפשר היה לפספס את החיוך הרחב שבקולה .

*

בפעם השלישית היום פעמון הבית צלצל את הצלצול הצורמני שלו ברחבי הדירה, נגשתי אל הדלת ופתחתי אותה לזאין , לא יצא לי לדבר איתו מאז מה שקרה במסעדה באותו הערב .
״אביה פה ?״ שאל זאין כשפתחתי לו את הדלת , ״כן״ אמרתי בהנהון ראש ונתתי לו לעבר מבעדה , הוא נכנס פנימה והלך להתיישב בסלון , התיישבתי לידו על כורסת היחיד .
״היא מדברת עם אור?״ שאל אותי בקול מהוסס , ״כן הם כבר שמה בערך רבע שעה אם לא יותר״ אמרתי לזאין באנחה קלה עם חצי חיוך קטן .
״נייל אני יודע שלא יצא לנו לדבר מאז אותו הערב במסעדה…-״ התחיל להגיד זאין , אבל קטעתי את דבריו בהינף יד , ״זה בסדר אחי״ חייכתי אליו וקמתי לחבק אותו חיבוק גברי .
״מזל טוב , אני בטוח שאתה תיהיה אבא נפלא!״ איחל לי בכינות וחזרנו להתיישב כול אחד על הספה שישבנו עליה ממקודם.
״תודה״ חייכתי אליו מאושר , הוא הסתכל עלי במבט כזה שהוא רוצה לשאול משהו, אבל הוא תוהה אם להגיד , אני מכיר את הילד הזה כבר יותר מידי שנים טובות וארוכות .
״קדימה תשאל את זה״ נאנחתי בחצי חיוך מסמן לו בידי לדבר , הוא צחקק בקול חלוש , ״אתה מכיר אותי יותר מידי טוב״ חייך לעברי חיוך לבן וישר .
״איך ההרגשה ? , של להיות אבא?״ שאל בגמגום קל והיסוס ברור בקולו , הבטתי על פניו לרגע , מנסה לפענח מדוע שאל אותי דווקא את השאלה הזאת.
״אני לא יכול לתאר עד כמה שזה עושה אותי מאושר , עד כמה ההרגשה הזאת הופכת אותי לשלם , זה ילד בשר מבשרי, אותו הדם משלי , הילד שלי״ אמרתי בחיוך מאושר על פניי , רק מעצם המחשבה על כך הופכת אותי להיות שלם ומאושר .
״אני שמח בשבילך אחי״ אמר זאין בהנהון ראש כשחיוך יפה על פניו השזופות .
לא עברו מספר רגעים ודלת חדר השינה שלי ושל אור נפתחה , אני וזאין סובבנו את מבטינו ביחד אל עבר החדר ואור ואביה יצאו משמה עם חיוך על הפנים.
״זאין מה אתה עושה פה?״ שאלה אביה מבולבלת כשראתה את זאין יושב בסלון הדירה שלי ועכשיו גם של אור .
הוא רק משך כתפיים בחיוך וקם לחבק את אביה , פעלתי כמוהו וקמתי מכורסת הבד היחיד והכחולה וחיבקתי את אור בחוזקה מאמץ אותה לחיקי .
״אז סוף טוב , הכול טוב ?״ שאלתי בגיחוך וזאין צחק מיד אחריי , ״כן״ אור חייכה את החיוך הכי מאושר ואמיתי שראיתי אצלה בימים האחרונים והארוכים כול כך .
״חיבוק קבוצתי!״ צחק זאין שטותי וכולנו התחבקנו חיבוק גדול שהבנות באמצע צוחקות בקול יפה ועדין .
״אז סוף טוב , הכול טוב״ חייך זאין כשהוא נותן נשיקה ארוכה למצחה של אביה המחייכת חיוך עדין ומהנהנת תוך כדי .