A-188
פרק לא מי יודע מה , וגם קצר... מצטערת פשוט אין לי כול כך הרבה זמן , אני מנסה לעלות בזמן הפנוי שיש לי ,
מחר אני יעלה עוד פרקים ואני יעשה אותם ארוכים הרבה יותר ;)
רציתי להגיד תודה גם לכול הנסיכות המדהימות כול כך שטיילו לי מזל טוב אתמול ביום ההולדת שלי , (יום שלישי 20.8 , כי כבר אחרי חצות אז זה סוג של נקרא שלשום , שונאת זמנים!)
תוודה על כול הברכות המחממות לב , אוהבת את כולכןןןןןן!!!
❤❤❤❤❤❤

לרקוד – פרק 42 (1D)

A-188 21/08/2013 1043 צפיות 7 תגובות
פרק לא מי יודע מה , וגם קצר... מצטערת פשוט אין לי כול כך הרבה זמן , אני מנסה לעלות בזמן הפנוי שיש לי ,
מחר אני יעלה עוד פרקים ואני יעשה אותם ארוכים הרבה יותר ;)
רציתי להגיד תודה גם לכול הנסיכות המדהימות כול כך שטיילו לי מזל טוב אתמול ביום ההולדת שלי , (יום שלישי 20.8 , כי כבר אחרי חצות אז זה סוג של נקרא שלשום , שונאת זמנים!)
תוודה על כול הברכות המחממות לב , אוהבת את כולכןןןןןן!!!
❤❤❤❤❤❤

אביה/זאין

הדירה הייתה שקטה מתמיד , זאין לא פה , אור לא הייתה פה כבר מספר ימים מייסרים , רק אני , עצמי , אנוכי , לגמרי לבדי .
היא לא השיבה אז באותו הערב להודעה ששלחתי לה , לזה שאנחנו חייבות לדבר, חייבות זה מלשון המעטה לכך .
אני חייבת לעשות את זה , אם לא עכשיו, אז מתי?
זה בסך הכול נסיעה קצרה עד הבניין הישן בו גר נייל , לתקתק על הדלת הבהירה של דירתו ולהתעקש לדבר עם אור , לא משנה מה או מי יפתחו בשבילי את הדלת .
אבל מה זאת התחושה המוזרה הזאת שלא נותנת לי להזיז את איבריי ולקום , ללכת אל אור שבטח זקוקה לתמיכתי בזה הרגע מאי פעם .
״זה פאקינג לקום״ אמרתי לעצמי בקול קולי מהדהד בין קירות הסלון הצבועים בשמנת בהירה , זה העלה לראשי מחשבות וזיכרונות ישנים וטובים .
רק שעברנו לגור בדירה הקטנה הזאת לפני כמה שנים בודדות ביחד , שהדירה הייתה ריקה מריהיטים כולשהם צבענו את הקירות בשמנת בהירה שאור בחרה בחנות הצבעים פה בהמשך הרחוב .
את מלחמת הצבע המלכלכת שעשינו שלאחר מכן ניראנו כמו כתם צבע מהלך, זה גרם לחיוך קטן לעלות על פניי .
ושוב המציאות הכיתה בי בשנייה קצרה והרחיקה את כול המחשבות והזיכרונות מאותו היום מראשי , המציאות מזכירה לי שאור עכשיו בהריון .
מי חשב שזה יקרה , מי לעזאזל ידע שמשהו כזה היה אמור לקרות ?
שאני יפגוש את זאין .
שאור תפגוש את נייל .
שנייל יכניס את אור להריון .
מי חשב שכול הדברים המשוגעים האלה יקרו, אם היו שואלים אותי לפני מספר חודשים ומספרים לי מה היה אמור לקרות לבטח הייתי צוחקת להם בפרצוף.
אני ? להתאהב ? נשמע הזוי לגמרי , אבל זה נכון .
בעזרת זאין יצאתי מהתקופה המגעילה הקשה והאפלה שעברה עלי , כול המחשבות הקשות נעלמו והוא הצליח איכשהו בדרך מעוותת לרפא אותי , למלא את החסר הפעור בתוכי .
אבל עדיין לא הצלחתי להבין את התחושה הזאת שמכרסמת בי , ההרגשה הזאת שמונעת ממני לקום מהספה הנוחה עליה אני יושבת טבועה במחשבות וללכת לדבר עם אור .
״לעזאזל עם זה, לעזאזל עם הכול״ אני אומרת בקול רם המהדהד בסלון הקטן שבדירה הקטנה והמשותפת שלי עם אור. שעכשיו לא נמצאת פה ואני לגמרי לבדי .
נאנחתי עמוק יותר לתוך משענת ספת העור השחורה , מתפללת לאלוהים שיושב למעלה שהמשענת רק תבלע אותי חיה .
המחשבות לא יוצאות או עוזבות את ראשי וזה משגע אותי לגמרי .
אני חייבת לגמור עם זה , אני חייבת לדבר איתה . ועכשיו.
ההחלטה זאת נחקקה בראשי , קמתי מהר על רגליי חוטפת את מפתחות השברולט מאליבו-2008 אדום כהה שלי, ואת הג׳קט הורוד הפרוותי שעל מתלה המעילים בכניסה ומיהרתי לצאת מהבית שאני נועלת אחרי את הדלת מעץ כהה .
יוצאת אל הדרך הקצרה , אל עבר הדירה של נייל כדי לדבר על כול העניין המסובך הזה עם אור . ולגמור אותו אחת ולתמיד .

*

שעה ארוכה שלא שמעתי מאביה שום דבר , זה די התחיל להלחיץ אותי כי התרגלתי לכך שאנחנו מדברים בכול שניה ודקה של היום הארוך , זה חירפן אותי להיות באי ידיעה מה היא עושה , על מה היא חושבת , מה קורה איתה , ועוד עם כול הדרמה הגדולה של אור ונייל המוסיף עוד צרות ומחשבות לראש שלה לבטח חירפנו אותה .
נאנחתי לתוך הכרית שלי שעל המיטה הזוגית הגדולה והרכה שבחדרי עליה שכבתי , שלפתי את הפלאפון שלי מכיס מכנס הטרנינג הלבן צח שלבשתי לגופי.
חייגתי את המספר המוכר של אביה , שמה ותמונה שלה קפצו למסך , ׳מחייג׳.
כעבור כמה ציפצופים בודדים השיחה נותקה בכוונה .
זה רק שיגע אותי יותר זה שהיא ניתקה וסיננה אותי , הילדה הולכת ומשתגעת עם כול מה שקורה מסביב , במיוחד עם כול דרמת הריקוד , החזרות והאימונים הקשים והמתפרכים , אור החברה הכי טובה שלה שנכנסה להריון בלתי צפוי מהחבר הכי טוב שלי.
חייגתי אליה שוב , בתקווה מועטת שאולי הפעם היא כן תענה לשיחה , אבל שוב לאחר כמה צלצולים זה ישר העביר אותי לתא הקולי .
׳הגעתם לתא הקולי של ……׳ וניתקתי את השיחה שלא הועילה לי בדבר , רק העלתה את העצבים שלי וגאתה אותם אל מעל פניי השטח .
קמתי מהר מהמיטה הזוגית והחמה , לובש עלי את הקפוצ׳ון התואם למכנס הטרנינג הלבן שלגופי , נועל את נעלי הספורט שלי במהירות ולוקח את צרור המפתחות הכסוף בו תפוס המפתח והשלט האוטומטי של הרכב האדום והראוותני שלי .
יצאתי מהר מחדרי חוצה את הדירה הקטנה והריקה , אימי עדיין בעבודה עד הלילה , יצאתי מהר מבעדה של דלת העץ הכהה ונועל אותה אחריי , יורד במדרגות במהירות ויוצא מן הבניין הקודר.
עולה על רכב הספורט האדום השייך לי ולוחץ על דוושת הגז , נוסע אל עבר הדירה הקטנה והמשותפת של אור ואביה , בתקווה רבה שאביה עדיין נמצאת שם ולא הלכה לאף מקום .


תגובות (7)

מושלםםם פשוט מושלם תמשיכיייי!!

21/08/2013 18:20

תמשיכי זה מהממם!!!

21/08/2013 22:44

מושלםםםםם ! פשוט מושלםםםםםםםם !!!! את חייבת להמשיך את זההההה !!! פיצוי על זה שלא המשכת נונונונו !!
לאביו ומקווה שנהנת (שלשום ) חוחו

21/08/2013 23:43

פרק לא מי יודע מה?!?!?!
אני מבינה אותך בקטע של הזמן… אני ממש עמוסה לפני תחילת הלימודים!
בגלל זה גם אני לא מעלה פרקים תמיד….
אבל הפרק הזה יצא מדהיםםם!!! באמת!
אופפ אבל הוא יגיע לבית ויראה שהיא לא שם \:
והיא עומדת לדבר עם אור סוף סוף!!!!
נווו אני במתחחח!!! 0_0
תמשייכייייי!!! ❤❤❤❤❤❤❤❤❤

22/08/2013 01:34

מושלםם

22/08/2013 03:51

איןו דברים כאלו מושלמים אני מאוהבת בסיפור הזה ^-^
חחחח
תמשכי מהר מהר נסיכה:)
שובל

22/08/2013 06:03

מווושללם תממשיכיי! ♥♥

22/08/2013 11:44
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך