לרקוד – פרק 3 (1D)

שעון המעורר המצפצף קטע את חלומי והקיץ אותי משנתי הרדופה , מתחתי את ידי והבטתי אל עבר השעון הדיגטלי כדי לראות מה השעה , כיביתי את הצפצוף המעצבן , 7:30 , לעזאזל אני חייבת לקום לעבוד .
היום יום שבת , אני לא לומדת אבל אני חייב לעבוד כדי להרוויח מספיק כסף כדי לשלם את החשבונות .
קמתי מהמיטה באי חשק וצעדתי צעדים איטיים על המרצפות הקרות אל עבר החדר הרחצה המשותף שלי ושל אור במסדרון הקטן .
דפקתי על הדלת הנעולה פעם אחת בודדה , ״קדימה אור! מהר , אנחנו לא יכולות לאחר הפעם!״ אמרתי לה בקול עייף תוך כדי הדפיקות הרמות , ״בסדר , בסדר״ שמעתי אותה צועקת מבפנים גם בקולה העדין נשמע עייפות ברורה .
פיהקתי פיהוק גדול , אני עדיין עייפה מידי מכול השבוע האחרון והארוך שעבר עלי לאיטו , התקדמתי חזרה אל החדר הקטן שלי כדי להחליף את הפיג׳מה שלגופי בבגדי עבודה.
הבטתי על המראה שעל דלת הארון עץ בהיר שלי , דמותי הרזה משתקפת אלי בחזרה , כול כך שונה ממה שהייתי בעבר .
נגעתי קלות בעורי החלק שעל פניי ונאנחתי בשקט , אני כבר כמעט ולא יכולה לשאת את זה יותר , אני שבורה נפשית ופיזית מכול מה שקורה בזמן האחרון .
מהחזרות הקשות למופע סיום השנה האחרונה שלי בבית הספר לאומניות , העבודה הקשה ששוחקת אותי לגמרי ואני כבר בקושי עומדת על רגליי .
ההורים שלי רוצים להתגרש , ואני כול כף רחוקה הם בלונדון ואני כאן תקועה בניו יורק .
ובעיקר ממני , אני כבר לא אותה אחת שהייתי בעבר הרחוק , לא אותה אחת עם הביטחון העצמי המופרז , הפכתי להיות סגורה הרבה יותר , קשה יותר כלפי חוץ ופנים .
סערת רגשות קשה שלמה ומוחלטת מתחוללת בתוכי תוכי , מדוע? אין לי שמץ של מושג .
הבחורה המשתקפת אלי מבעדה של המראה , זאת לא אני שהכרתי כול השנים האלה , הפכתי להיות מישהי אחרת לחלוטין , מישהי שעדיין לא הכרתי.
״המקלחת פנויה״ שמעתי את קולה העדין והעייף של אור מהמסדרון קוטע את קו המחשבה הרצוף והעמוק שלי על עצמי .
פתחתי את דלת הארון הבהיר שולפת מהערמה בגדים נוחים לעבודה , טייץ שחור פשוט צמוד, טריקו שחורה קצרה פשוטה וחלקה , ואת הכובע שעליו יש את הסמל של בית-הקפה .
הנחתי את כול הבגדים על המיטה והלכתי אל חדר-הרחצה הפנוי כעת , נכנסתי פנימה שוב נתקלת בהשתקפותי מבעדה של המראה , שוב נאנחת בשקט בגלל מי שאני ומי שאני לא .
צחצחתי את שיניי הלבנות הקטנות והישרות ביסודיות , שוטפת את פניי במים קרים כדי להתעורר לחלוטין .
נגבתי את פניי הרטובים בעזרת מגבת פנים כחולה ורכה כמו משי .
צעדתי על המרצפות הקרות בחזרה אל עבר החדר הקטן שלי , סוגרת אחרי את דלת העץ וניגשת להתלבש לקראת יום העבודה המפרך שמצפה לי .
הורדתי את הפיג׳מה הורודה שלגופי , ושמה את הטייץ השחור והצמוד , לפלג גופי העליון לבשתי את הטריקו השחורה והרגילה שמחשוף וי מעטר אותה , אספתי את שיערי השחור והארוך לקוקו מתוח וגבוה , שמה על ראשי את הכובע ומעבירה את הקוקו דרך הפתח הקטן מאחורה כדי שישב היטב על ראשי .
לא היה לי כוח להתאפר הבוקר , במילא פניי עדינות וחלקות שאין צורך לשכבת איפור .
נעלתי לרגליי נעלי ספורט נוחות כדי שאני לא ירגיש את הכאב של השלפוחיות ברגליים בזמן שאני אתרוצץ כול היום בבית הקפה .
התיישרתי לעמידה מותחת את ידיי , ׳אני חייבת קפה׳ חשבתי לעצמי כשחיפשתי במבטי את הפלאפון שלי ואת מפתחות הרכב כדי לצאת כבר ליום העבודה הארוך .
מצאתי את שניהם על שידת הלילה שלי לצד השעון המעורר שמקיץ את שנתי בכוח בכול בוקר , ומיהרתי לצאת מחדרי ולכבות את האור הבהיר .
אור כבר ישבה במטבח לצד שולחן האוכל הכהה והקטן , מולה על השולחן מונח קערה עם שני קארסונים המלאים שוקולד, ושתי כוסות קפה גדולות מוכנות בטייק אווי .
״בואי נזוז , אם לא נצא עכשיו אנחנו נאחר״ אמרתי לאור, לוקחת את כוס הקפה ולוגמת לגימה גדולה השורפת בלשוני , הקפאין עורר אותי תוך כמה שניות בודדות , אור יודעת בדיוק איך לעשות את הקפה כמו שאני אוהבת .
יצאנו מהבניין הישן שלנו והלכנו אל עבר החניות השמורות לדיירי הבניין , שברולט מאליבו-2008 שלי חנתה שמה בצבע אדום כהה , מיהרנו לעלות על הרכב ולנסוע לכיוון בית-הקפה הממוקם כמה בלוקים מפה .

*

עייני נפקחו לאט , ראשי הלם בחוזקה ולבי פועם בכאב , כול תא שריר ועצב בגופי פעמו בכאב עם כול תזוזה שעשיתי, ׳לעזאזל עם האנגאובר׳ מלמלתי לעצמי ובקושי הצלחתי לקום לעמידה זקופה , הבטתי על שעון המחוגים התלוי על הקיר ראיתי כול מחוג שזז וספרה פעמיים אז החלטתי לוותר לבדוק מה השעה עכשיו .
נכנסתי לחדר הרחצה הקטן שבחדר שלי, לא משהו מפואר אבל מספיק לי בהחלט.
שטפתי את פניי במים קפואים כמו קרח כדי להעלים את הסחרחורת , נזכרתי בכמות הקיא שהקאתי אתמול מרוב האלכוהול ששתיתי .
אחרי ששכבתי עם הבחורה ההיא, היא הלכה ואני נסעתי לבית , אמא שלי כבר ישנה אז לא הפרעתי לה במילא היא הייתה צריכה לקום לעבודה מוקדם .
צחצחתי את שייני הלבנות מסלק את הטעם המר של האלכוהול מפי .
דפיקות עדיין הלמו בתוך ראשי , רציתי לחזור לישון אבל אני חייב ללכת להתאמן קצת במכון כושר הזנחתי את עצמי לאחרונה .
נכנסתי חזרה לחדרי רואה את הכול כפול, אולי לפני המכון-כושר לא יזיקו כמה כדורים נגד כאבי ראש .
פתחתי את הארון בעל ארבעת הדלתות הגדול והחום שבחדרי , עדיין הייתי לבוש בבגדים של אמש כנראה נרדמתי בהם , הסרתי מעלי את הבגדים והוצאתי מכנס טרנינג שחור של חברת מותג מוכרת- נייק , לגופי לבשתי גופיית סבא לבנה פשוטה שהבליטה את השרירים שלי .
נעלתי נעלי ספורט של אותה חברת-המותג של המכנס שלבשתי .
סיימתי מהר להתארגן , חוזר אל חדר הרחצה הפרטי והקטן שבחדרי ושוטף שוב את עייני כדי להעלים את הסחרחורת החזקה , זה לא כול כך עזר, כנראה שגם קפה חזק יהיה טוב בנוסף לכדורים נגד כאב ראש .
לקחתי את תיק האימונים שלי , בפנים כבר נחים מגבת פנים כחולה ורכה כמו משי , כפפות האיגרוף האדומות-שחורות שלי , ותחבושות למקרה של פציעה .
לקחתי את התיק מעיף אותו אחורנית על גבי ותופס ביד אחת , ממהר לצאת מהחדר , מהבית הקטן והריק ולנעול אותו.
אני גר בקומה הראשונה בבניין בו אני גר, ככה שהיציאה מהבניין לא ארוכה וקשה כמו היציאה מהבניין של הארי שהוא גר בקומה השישית.
יצאתי מהבניין , רואה את הפרארי האדומה שלי חונה על הכביש , קרני השמש גרמו לזכוכית הכפולה והחסינת קליעים להבריק ולנצנץ.
נכנסתי אל הרכב מתניע וכרגיל מדליק שירים על שיא הווליום שיש , המוזיקה בוקעת בקול רם מהרכב הראוותני שלי .
לחצתי על הגז , נוסע לכיוון מכון הכושר השכונתי , כרגיל נייל יהיה שם כמו תמיד.
בדרך אני יעצור בסטארבקס הבית-קפה ויקנה לי כוס קפה גדולה וחזקה שתעיר אותי לגמרי ותעלים את ההאנגאובר המטורף שפעם ברקותיי.
מרחוק כבר הבחנתי בשלט הירוק של בית-הקפה , חניתי בחנייה פנויה על הכביש צמוד לבית-הקפה ויצאתי מהרכב בודק שיש לי כסף בכיס , וכך היה אפילו יותר ממה שהייתי צריך .