A-188
מקווה שאהבתם ❤❤❤❤

לרקוד – פרק 17 (1D)

A-188 06/08/2013 1192 צפיות 8 תגובות
מקווה שאהבתם ❤❤❤❤

נכנסתי לדירה המשותפת והקטנה השייכת לי ולאור , גם היום לא עבדתי משמרת בבית-הקפה , אור הכריחה אותי שוב לקחת חופש בטענה שאני מעמיסה על עצמי יותר מדי בזמן האחרון .
סגרתי את דלת הדירה הריקה החומה מעץ אחרי , אור נמצאת עכשיו בבית הקפה -עובדת , תחושה ריקנית מהר מילאה אותי והקיפה אותי מכול עבר כשהנחתי את תיקי ליד הספה הגדולה והתיישבתי עלייה באנחה קלה ורמה שנפלט בכוח מבעד לשפתיי החשוקות .
עייפות , חולשה , כאב , עצב , ריקנות, הכול מילא אותי בבת אחת בסחרור של רגשות הממלאות את החלל הפעור והריק שבתוכי כבר אינספור-זמן .
בהיתי בנקודת קטנה בשולחן הקפה הלבן והנקי הנח ממולי ושקעתי במחשבות עמוקות וכואבוך כמו באר .
התחלתי לחשוב על מופע הסיום הקרב ובא לאיטו , עוד כמה חודשים ספורים ומעטים אצטרך להציג את הריקוד עליו אני עובדת שעות מפרכות עם זאין בתקווה שלהקת המחול תאהב את זה ותקבל אותי , אם לא אצטרך ללכת ללמוד באוניברסיטה כמו שאימי רוצה .
זאין .
למה לעזאזל הסכמתי להצעה של זאין , להצעה שלו לעזור לי לרקוד ולמה לעזאזל מההתחלה הוא הציע את ההצעה שלו ?
זה פשוט הרתיח אותי באיזה שהיא צורה מסחררת , הוא עולה לי על כול העצבים ופורט עליהם כמו גיטרה אקוסטית , זה גורם לדמי לבעבע מתחת לעורקיי בכעס טהור כלפיו .
כעס שאין לי מושג מאיפה נובע בכלל , למה אני כועסת עליו תמיד? ומה זאת ההרגשה המוזרה הזאת שהוא מוציא ממני כשהוא במחיצתי .
החיוך הישר והמתגרה .
העיניים החומות ירוקות המעצבנות .
המילים העוקצניות היוצאות מבעד לשפתיו .
השקרים , הרמאות , האיחורים , העצבים, ההתגרויות , העקיצות , כול הדברים האלה הגורמים ללבי לדפוק בחולשה ובעיקר בכעס רב .
מההכירות הקצרה והמעטה שלי איתו , אני מפחדת כול כך שהוא יפרוש באמצע , ישאיר אותי בלי בן זוג לקראת המופע , ואני יכשל כישלון נחרץ בעניין להקת המחול וילך ללמוד באוניברסיטה או בקולג׳ למרות הכול .
הרגשה רעה התחילה למלא את החלל שבתוך תוכי , להחליף את תערובות הרגשות הסוערת והקודמת בהרגשה אחת טהורה ושלמה .
חשש .
חשש שהוא יפרוש .

*

חיכיתי לנייל על החומה הנמוכה והאופרה שליד מגרש הכדורסל , אחרי שהתאמנו בצהריים במכון הכושר הוא נסע לבקר את הוריו הגרים דרומה מכאן , ועכשיו הוא אמור לחזור כדי לשחק משחק כדורסל הימורים ולהרוויח קצת כסף .
היום יש קופה של 1,000 דולר , לא הרבה כמו הפעם הקודמת אבל מספיקה לגמריי , אם אנחנו מפסידים רמירז משלם את החוב , אם אנחנו מנצחים רמירז לוקח 300 דולר , אני ונייל לוקחים את ה700 דולר הנותרים ומתחלקים 350 דולר לכול אחד מאיתנו .
ראיתי את הבא.אמ.וו הכסופה והראוותנית שלו נכנסה אל הרחוב וחונה בצדדי הכביש לצד הפרארי האדומה והיוקרתית שלי .
הוא יצא מהבא.אמ.וו השיער הבלונדיני המחומצן והבהיר שלו ישר תופס את העין, על פניו הרכיב משקפי-שמש רייבאנד שחורות והוא התקרב לעברי נועל בשלט האוטומטי את הרכב הראוותני שלו .
הוא התקרב לעברי חיוך יפה עולה על פניו , ״מוכן לשחק או שהשרירים שלך נרדמו בדרך לפה?״ שאלתי בחיוך מתגרה זורק את בדל הסיגריה מפי ודורך עליה כשאני קופץ מהחומה הנמוכה עליה ישבתי .
נשפתי החוצה את עשן הסיגריה הלבן-אפור והסמיך ובמהירות העשן מתאדה באוויר , וחיבקתי את נייל חיבוק גברי , ״אל תדאג השרירים שלי עובדים כמו שצריך , מוכן להרוויח 1.000 דולר ״ שואל בחיוך רחב מוריד את משקפי השמש מעל עיניו ושם אותם על דש הגופייה השחורה שלבש שהדגישה את השרירים הבולטים והגדולים שלו .
חייכתי אליו את החיוך השובב שלי , לא אומר לו יותר מזה , נייל מחייך אלי בהתגרות ושנינו חוצים את החומת הלבנים האפורה והנמוכה לתוך מגרש הכדורסל.
הפעם פחות ריק מהפעם שעברה , פחות בחורות ואנשים שמילאו את הספסלים , החבורה של רמירז שחצי ממנה שמה רק ישבה על הספסלים, רמירז מחייך כשהוא רואה אותנו מתקרבים אליו בחצי ריצה הליכה וחיוך על הפנים .
״השבוע הביאו שני שחקנים ממקסיקו , תראו להם ממה עשויים הבחורים של ניו יורק״ אמר רמירז בחיוך האופייני לו , חיוך הבטוח בעצמו כול כך , חיוך מאפיונרי ומלא הומור .
״כמה הימרת עלינו?״ שאלתי צוחק בלי בושה יודע מראש כבר את מהלכיו של רמירז , אחרי הכול אנחנו מכירים ועובדים איתו כבר בשלושת השנים האחרונות והארוכות .
״5,000 דולר כדאי לכם מאוד לנצח!״ אמר רמירז ברצינות מרים גבה שחורה ועבה לעברינו מבט רציני תופס את הבעתו על פניו .
נייל הנהן בחיוך , ״איכזבנו אותך אי פעם?״ שאל נייל בהתגרות מסובב את כדור הכדורסל על אצבעו בפוזה .
״יותר מידי פעמים״ גיחך רמירז ושוב שולח לעברינו מבט נוקב . הוא יותר מידי מחבב אותנו למזלינו .
קול הצופר קטע את השיחה הקטנה שלנו וסימן לנו לעלות על המגרש ולהתחרות מול שני הגברים המקסיקנים והמגודלים בשרירים כמוני וכמו נייל שהביאו להתחרות למולנו .
הם רק ניראו מאיימים , מהר מאוד אני ונייל השתלטנו על המשחק , מטביעים סל אחרי סל , קולעים עוד פעם ועוד פעם .
הניצחון במשחק הזה , כבר בכיס הקטן שלי ושל נייל .


תגובות (8)

מאוד אהבתי תמשיכיי

06/08/2013 14:12

יווו תקשיבי את ממש מוכשרת,אני כבר,פחדתי שהם יפסידו..חחחחח!!!!
סיפור ופרק מדהים כרגיל,והופ הנה שוב המוות הלא מקורי הזה,אני חייבת למצוא משהו חדש…
xx

06/08/2013 14:12

המשך <3

06/08/2013 14:38

תמשיכיייייייי מאוהבת כול כל בסיפור המושלםםםם הזה !!!
אוהבתך אותך יפההה שליייי !! והעלתי פרק חדש של אבודים בפריז תקראי ;)

XOXO (:Mor ❤❤❤❤

06/08/2013 15:13

ברור שאהבנו איך לא?! תמשיכיי! ♥♥♥♥

06/08/2013 15:27

יא מושלם

06/08/2013 15:36

וואי פיספסתי מלאאאאאא !
אני לא יכולתי כמעט להתחבר לאתר בזמן הקרוב !
אני הולכת להשלים !
תמשייכיייי מושלםם כרגיל :)

06/08/2013 19:32

מהנם ! עפיתי לקרוא תפרק הבא

07/08/2013 04:37
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך