לפגוש אותם-שלום בריטניה ביי ישראל

שלום אני קורל.מחר אני ושתי החברות הכי טובות שלי אוריאן ומאיה,הולכות להגשים חלום קבוצתי,לגור כמה שנים בלונדון שבבריטניה.בינתיים עד שהיה לנו כסף ונוכל לקנות דירה אנחנו נגור אצל אחותי הגדולה מאי,היא גרה שם כבר שנתיים.

נשמעה דפיקה בדלת,אני כבר מאורגנת ומסודרת עם הפיג'מה עלי,לחדר שלי נוספו עוד שני מזרונים ושתי המזוודות שלי נמצאות בכניסה לביתי. ניגשתי בזהירות לדלת ופתחתי אותה לאט כשאני מציצה דרך הפתח שנגדל ונגדל מרגע לרגע,כנראה שהן כבר שמו לב אלי והתחילו לעשות לעברי תנועות מצחיקות ואוריאן צעקה"נו פתחי כבר" והתחילה לדחוף את הדלת.
הבנות נכנסו ואחריהן כל אחת הכניסה את המזוודות שלה,בדרך שהן מכניסות אותן אוריאן לא שמה לב לפינה של השולחן,נתקעה בה ונפלה,לא יכולנו להפסיק לצחוק ובלי ששמתי לב המשכתי ללכת ומעדתי מהקיפול של השטיח,וצחקנו עוד יותר בקול,החיוך לא יכל לרדת לי מהפנים.

דילדילדיל השעון מעורר מצלצל -בוקר-

זהו,הגיע היום הגדול.אנחנו יוצאות מהחדר שלי,מצחצחות שיניים ויורדות במדרגות לעבר המטבח כדי לאכול את ארוחת הבוקר האחרונה שלנו בישראל.לפתע אנחנו רואות את כל המשפחות שלנו וכמה חברים קרובים אלינו בסלון עם שלט גדול שכתוב עליו"שלום בריטניה ביי ישראל" וקונפתי.
וואי זה היה ממש כיף,מלחיץ,מפתיע ועצוב בו זמנית.מאיה עוד רגע התעלפה שם,כי כמו שאתם לא יודעים יש לה פחד מהפתעות, אורחאן צרחה מהקונפתי שהתפוצץ באוויר ואני רק צחקתי מהפרצופים של שתי הסתומות האלו.
אבל..אני לא מאמינה שאני באמת עושה את זה,לא,לא זה שאני טסה בעקבות החלום שלי אלא עם זה שאני הולכת לעזוב את האנשים הכלכך מדהימים האלו שתמחו בי כל הזמן,אבל..כנראה שאלו החיים,אם מישהו יוצא לך מהחיים כנראה שפרק הזמן שלו מהחיים שלך נגמרומתחיל לך אחד חדש עם אנשים מדהימים לא פחות.

נפרדנו מכולם והם ליוו אותנו לאוטו של אבא שלי.הוא לקח את ההורים של כל אחת ואותנו באוטו הגדול שלו.
הגענו לשדה תעופה ונפרדנו כל אחת מההורים שלה,כמובן שהיו דמעות גם ממני,אבל אני צריכה לחשוב רק על זה שאני הולכת לפגוש את אחותי סוף סוף אחרי שנתיים וחצי שלא התראנו ולהן אין שם בכלל משהו חשוב.

~נחיתה מהמטוס,הגעה לבית של מאי~
אחרי שכל הדרך לא יכלתי לעזוב למאי את היד אנחנו סוף סוף מגיעות לביתה.היא גרה ביחד עם בעלה רון שהם נשואים כבר שלוש שנים.
נכנסנו לביתה והיו רק שני חדרים פנויים,מה שאומר שאחת יושנת לבד ושתיים ביחד.
"אני רוצה לבד" מאיה צעקה אחרי שמאי הסבירה לנו את זה."טוב,במילא לא רציתי לישון לבד,יותר כיף ביד" אמרתי. אוריאן:"כן, אני אף פעם לא מבינה אותך" "ברור שלא תביני" ענתה לה מאיה "אני מיוחדת במיני אין מה לעשות" ואוריאן חזרה אחריה בקול מזלזל."אויש נו שתקי" מאיה התרגזה "לא רוצה ולא רוצה" אוריאן הייתה חייבת להגיב בקול ילדותי "נו די כבר שתי תינוקות" הייתי חיבת להתערב "איך זה יכול להיות שאני הכי ילדותית ביניכן ובסוף אני יוצאת האמא האחראית?!" שתיהן שתקו והתרחקו אחת מהשניה.הייתה שתיקה באוויר, הסתכלנו אחת על השניה ופצחנו בצחוק. "טוב נו שמנות אתן רוצות שאני יראה לכן את החדרים?" מאי נכנבה לנו באמצע הצחוק "כן" ענינו ביחד.

אחרי שסידרנו את כל הבגדים,עשינו סיור בבית,נישנשתי ועוד דברים מאי קראה לנו לסלון והפתיע אותנו. היא אמרה"כמו שקיבלתן מתנות פרידה אתן גם אמורות לקבל מתנות קבלה,בגלל שלא ידענו מה לקנות לכל אחת אז הזמנו לכן חדר באחד מבתי המלון הכי טובים בארץ למשך שלוש לילות ביום ראשון" "מההה??" צעקנו ביחד "די שקרנית"אמרתי, "להה תשבעי לנו" אוריאן אמרה אחרי, ומאיה הייתה חייבת להוסיף "אין מצב". מאי:"כן אני רצינית בהחלט,קדימה לכו להנות" צעקתי:"חיבוק קבוצתי" כולנו התחבקנו יחדיו וקפצנו בזמן שאנחנו מתחיליםלהסתובב סביב עצמנו.