לפגוש אותם – פרק 9 (1D)

התקשרתי לאחותי בזמן שחיכיתי להארי וסיפרתי לה הכול, היא אמרה שאני סתם צוחקת עליה ואין מצב שזה נכון,ניסיתי להסביר לה אבל היא לא השתכנעה.
הרגשתי יד על כתפי והסתובבתי בבהלה, "יואו הבהלת אותי" אמרתי ושמתי יד על הלב, "מצטער" הארי אמר והרים את ידיים לצדדים "תקשיב אנחנו חייבים לעוף מפה כמה שיותר מהר, בוא ניקח מונית" אמרתי. התקדמנו ליציאה מהמלון והארי עצר אותי רגע לפני הכניסה למונית "רגע"הוא אומר "זה לא בטוח במונית, עדיף אוטובוס" "או רכבת" הוספתי "אפילו יותר טוב" הוא השיב.
הגענו לכביש הנגדי שממול תחנת הרכבת בריצה,השטח היה פנוי והרמזור כרגע ירוק.התחלנו לעבור את הכביש עד שמשום מקום מכונית חתכה אותנו במהירות, עצרה לידינו וממנה יצאו שלושה או ארבעה בריונים לובשי שחור.
"את יודעת לרוץ?" שאל אותי הארי "כן!רוץ!!" ברחנו ליער שהיה ממוקם ליד הרכבת ופשוט התחלנו לרוץ כמו מטורפים. פחדתי כמו שלא פחדתי בחיים, אדם שאין לי מושג מי הוא רודף אחרי ממשהו שבכלל לא עשיתי ורוצה אולי להרוג אותי או לעשות לי דברים לא נעימים אחרים?! לא מתאים לי.

"אחח" קראתי אחרי שנתקלתי בגזע עץ, נפלתי על הקרקע וקיבלתי מכה ברגל ימין "מה קרה? את בסדר?" הארי נשמע לחוץ "כן כן, רק תעזור לי לקום" בזמן שהוא עוזר לי אני אומרת כמה פעמים דברים כמו 'אי, אוח, אויז' ובסגנון. "בואי תנסי ללכת" הארי ניסה לעודד אותי, ניסיתי ושוב נפלתי על הקרקע אבל בצורת ישיבה."טוב אממ תקשיבי מה נעשה" הארי אמר ושיפשף לעצמו את הראש "אני מכיר מקום חמש דקות מפה,משהו שיש לו חוות סוסית, תשבי בינתיים מאחורי השיח הזה ומתחת לעץ, ואני ילך להביא לנו סוס" "טוב".
אחרי כמה דקות שחיכיתי לו הוא הגיע עם סוס יפה כלכך, הוא כולו חום ויש לו רק פס אחד לבן במרכז הראש ומעיין צמיד באותו צבע ברגל השמלית האחורית "וואו הוא מהמם" אמרתי "שמח שאהבת" הארי אמר בחיוך.

כשסימנו לעלות על הסוס שמעתי דהירה של סוסים אחרים, הסתכלתי אחורה וראיתי את אותם אנשים לבושי השחור שברחנו מהם "הארי הם שם, תתחיל לדהור"אמרתי לו בלחץ "אמ טוב טוב, אני רק צריך..אאההה" הוא עוד לא סיים את משפטו וכבר הסוס התחיל לדהור "מה זה איך הוא יודע לעשות את זה?" הארי היה מופתע "אני לא חושבת שהוא יודע, אני חושבת שגרמו לו לכך" "מי גרם לו?" הוא שאל והסתובב חצי גוף אלי, אני כתגובה רק הרמתי יד וחייכתי "אוח את, מה הייתי עושה בלעדייך, פעם הבאה שאני הולך לברוח עם משהו זאת תהיה רק את" בזמן שאנו מחייכים זה לזה שמתי לב לענף שמתקרב "זהירותת!!" צעקתי להארי והורדתי את ראשו כלפי מטה "וואי תודה, רואה כנראה מה שאמרתי באמת נכון" "זה פשוט מזל לא יותר" אמרתי זאת למרות שבתוכי אני מתה שזה יקרה שוב ושוב.

"טוב הגענו" הארי אמר והצביע עם כף יד פתוחה לעבר צוק שמתחתיו יש רק נחל "לאן הגענו? אני לא רואה פה כלום" אמרתי "כי את לא ממש רואה אותו, הוא די מוחבא כאן" אוקי.." אמרתי לא מבינה "פשוט בואי אחרי" הוא אמר ומשך לי את היד.
כנראה שאחרי העצים הגדולים ומלאי העלים הסתתר שם מקום יפה ביותר, היה שם בית קטן מעץ עם באר קטנה ופרחים צבעוניים בצדדיו. תחילה הייתי בטוחה שאני סתם חולמת ושאני נמצאת בתוך סיפור אגדות. "וואו" "אהבת את זה?" "אהבתי זאת לא מילה, אבל..מה זה המקום הזה?" "זוכרת שסיפרתי לך על המקומות השקטים שלי? אז זה אחד המקומות השקטים שלי ושל ארבעת הבנים.כל פעם שאנחנו רוצים קצת שקט מכולם אנחנו מגיעים לפה, מקבלים השראה ומתרעננים מכל המעריצים והצפיפות סביבנו. ניסיתי להתקשר למאי אבל לא הייתה קליטה שם, כנראה שזה מקום מוגן אחרי הכל.