לפגוש אותם – פרק 7 ( 1D)

"היא אישה ממש חזקה, אבל הגיעה למצב קריטי ביותר שקשה להתעורר ממנו" שמעתי את מילים אלו מחוץ לדלת "אבל דוקטור, מה זה היה בכלל?!" "זה היה חומר הדברת מזיקים קטלני ביותר" "אוף אך זה יכול להיות?! אבל למה?!"
אני קמה מהמיטה ששכבתי עליה לתנוחת ישיבה ומסובבת את ידי על ראשי ליד העין כסימן לכאב ראש.התעוררתי למקום מוזר, לא לחדר שלי, ראיתי המון מכשירים ותרופות.הייתי לבושה בחלוק לבן עם צמיד מוזר מנייר שרשום עליו מספר."מה קורה פה? איפה אני?"אמרתי לעצמי מותשת "נראה לי אני חולמת" ניסיתי לקום מהמיטה אבל הכבלים שהיו מחוברים אלי לא נתנו לי.ניסיתי להיעבק בהם אבל בסוף ויתרתי, לא היה לי כח ואנרגיה לזה.

"היי היא התעוררה" אני שומעת את הקול של לואי מחוץ לדלת ומצביע עלי. לפתע נפתחה הדלת וכולם נכנסו בסערה פנימה וחיבקו אותי, כולם חוץ מהארי, הוא היה מאחורי כולם עם דמעות בעיניים. בכל משך החיבוקים שלי לא יכלתי להוריד ממנו את העיניים.
לבסוף שסיימתי הארי התקרב אלי בצעדים איטיים, החזיק לי את יד ימין וירד על ברכיו. ליטפתי לו את התלתלים שהיו מפוזרים, לא יכלו להןריד אחד מהשני את העיניים ובגללו גם אני התחלתי לדמוע.הוא ניגש לשבת לידי על המיטה וקפץ עלי אבל בעדינות בחיבוק גדול, חם ואוהב.
"אני מצטער קורל" הוא אמר "כל זה באשמתי!" "מה פתאום באשמתך, אתה לא קשור לזה" ניסיתי להרגיע אותו "אני כן, הוא אמר לי לא להתקרב אלייך, ואם אני יתקרב הוא יעשה לך משהו" "מה?!" נפרדנו מהחיבוק, "מי זה הוא" הייתי מבולבלת, אולי זה אותו אחד שדיבר איתי אולי זה משהו מלחיץ אחר "אני לא יודע, הוא רק התקשר אלי ואמר לי שאם אני מתקרב אלייך הוא יעשה או לך או למשפחה שלי משהו, למרות שלא האמנתי עדיין פחדתי וכנראה שהוא באמת התכוון לזה " "אתה רציני?!" אמרתי "גם אלי התקשר איזשהו אדם מלחיץ ואמר לי את הדברים האלו, אבל לא נראה לי שהוא פגע בי בגללך" "אז בגלל מי?" הוא היה מופתע "בגלל שהייתי צריכה לספר את זה למישהו וסיפרתי את זה לליאם" הסתכלנו לכיוון של ליאם והוא חייך ונופף עם היד לשלום "זה לא משנה מי גרם לזה" הוא קפץ עלי לחיבוק נוסף "העיקר שאת בסדר" "העיקר שאתה גם בסדר" השבתי.

רצינו לצאת מהבית חולים אך בגלל שאני עדיין חלשה מדי הארי הציעה שהוא יקח אותי בידיו לפחות עד למכונית שמחכה בחוץ.
יצאנו מהבית חולים כשסביבנו יש המון צלמים שניסו לראות 'את מי הארי סוחב שם' ו'אם זאת החברה החדשה שלו' שרק ניסו לדחוף את אפם לשטויות שלא קשורים אליהם. "אל תתיחסי לשום דבר שהם אומרים" הוא לחש לי באוזן "טוב"אמרתי"אבל מה עם אותו אחד שפגע בי? הוא יכול לראות אותנו יחד ו.." "אל תדעגי" הוא קטע אותי "הם לא באמת יודעים עלייך כלום ואם כן, הם כבר פגעו בך וכמו שהם בטח יודעים יש לי חברים מומחים לפריצות" הוא אומר לי בזמן שהוא מוריד אותי מידיו ופותח לי את הדלת.אני נכנסת ראשונה ואחרי הבנות ונייל, שאר הבנים נכנסו ברכב השני.

הגעתי הביתה וקיבלתי שיחת טלפון מאחותי:"תגידי לי את בסדר?! היית בבית חולים ולא סיפרת לי?! מה אני צריכה לדעת את זה רק מהתקשורת?! ומה את קשורה להארי ולוואן דיירקשן?!מה קורה פה איתך?!?!" היא צועקת עלי בטלפון ואני מנסה כמה שאני יכולה להרחיק את הטלפון מהאוזן שלי."מצטערת, אני לא יכלתי לספר לך הייתי מורדמת" "מה מורדמת?! כמה זמן" היא עדין לחוצה "שש..תירגעי קודם, אני לא יודעת מה קרה לי אבל-" "שום אבל!"היא קטעה אותי "מחר הבוקר את חוזרת אלי" "אבל.." "ביי" היא ניתקה את הצד השני..כנראה שהיא ממש עצבנית.