לפגוש אותם – פרק 5 (1D)
~צילצול בטלפון~
"הלו" אני עונה עם קול צרוד שהתעורר הרגה מהשינה "הלו מי זה?" אני שומעת מהצד השני, קול גברי צרוד עוד יותר קורל.." אני אומרת בחשש "מי זה?" "תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב, אם את מתקרבת עוד צעד אחד להארי לא היה לך טוב" הוא איים "ווהוו תרגע" אמרתי "אני לא מתקרבת לשום הארי בשום צעד, ומה הבעיה?" "אנחנו יודעים הכל,לא כדאי לך לנסות, אמרנו לך לא היה לך טוב" וככה המשכנו דקה שלמה שלבסוף הוא אמר "אנחנו יודעים עליך הכול! את הגיל שלך, את המדינה שלך, את השם שלך, את המשפחה שלך אז כדאי לך להתרחק אם לא.. (אתם יודעים את ההמשך), ואם את מספרת למשהו עלי היה לך יותר גרוע ממה שנעשה לך אם תתקרבי אליו-להזכירכם הכל השיחה הזאת מהצד שלו היתה בקול הצרוד והמפחיד הזה מסרטי אימה-
לא הראתי פחד בשיחה כי אני לא ממש מאמינה להם, אבל מצד שני אם הם באמת יודעים עלי הכל? אם הם באמת מתכוונים לזה? ולמה בכלל הם עושים את זה?! המון שאלות הציפו אותי באותו רגע אבל ידעתי שאני צריכה לשמור את זה לעצמי, אפילו לא לספר את זה לשתי האחיות/חברות הכי טובות שלי.
"מי זה היה בטלפון" אוריאן שאלה כשהיא מתקרבת אלי ויושבת על המיטה לצידי "לא סתם אף אחד" אמרתי עם עצירות בין מילה למילה וכשאני מסתכלת קדימה על הקיר שמולי "בטוחה?"היא שאלה "כי מהתגובה שלך זה לא נראה ככה "כן בטוחה, בטוח"אמרתי בזמן שהתנערתי וחיכתי חיוך משקר "טוב אם את לא רוצה להגיד לא צריך" היא אומרת בזמן שהיא קמה מהמיטה, מתחילה ללכת למיטה שלה ומרימה ידיים לתנועת כניעה.
השעה כבר חמש, איך אני יגיד להארי שאני לא יכולה? איך אני יסביר לו? הרי אין לי סיבה שהוא אמור לדעת עליה.
"הלו"אני שומעת מהקו השני "אמ..הארי?" "היי קורל" הוא אומר בקול מצוברח "מה קרה הארי הכל בסדר?" שאלתי מודאגת "כן זאת אומרת לא.." הוא אמר "שפוך" אמרתי "אמ..אני מצטער קורל אבל אני לא יכול לצאת איתך היום, אף פעם לא"הוא אמר עצוב "מה למה?!"הייתי מופתעת "מצטער" הוא אמר "אני רוצה אבל אני לא יכול" "אה טוב..גם אני לא יכלתי היום" אמרתי בזמן שאני מציירת עיגול עם האצבע שלי על השולחן "טוב אז ביי" "ביי"
ככה סיימנו את הקשר שלא ממש התחיל בינינו, מענין למה הוא לא יכול, אולי בגלל שיש לו משהי אחרת? אולי בגלל שאני מישראל? אולי בגלל שהוא לא מכיר אותי? המון שאלות צפו במוחי אבל אולי אף שאלה מהם לא הייתה נכונה.
רציתי להוציא את התסכול אז לבשתי בגדים נוחים ונעלי ספורט ויצאתי לריצה בפארק הקרוב.
כשאני יוצאת מהמעלית אני מבחינה בנייל וקוראת לעברו "היי קורל" הוא קורא בקול מאושר ורץ לחבק אותי "חח מה נשמה? אני אומרת כשאנחנו עדיין מחובקים "טוב איך אצלך?" הוא שואל בזמן שאנחנו מתנתקים "סתם הכול טוב" שיקרתי "אני יוצאת לריצה להוציא אנרגיות
"מי יוצא לריצה ולא קורא לי?" אני שומעת קול מאחורי שהולך ומתקרב. זה היה ליאם, וכשהוא לידינו הוא מניח יד על כתפו של נייל ומושיט לי יד ללחיצה "ומי את?"הוא שואל "טוב לראות גם אותך, קורל" אני אומרת בזמן שאני לוחצת את ידו, הוא אומר בלחש לנייל"זאת קורל? וואי הוא ממש שיחק אותה הילד" "מה?!" אני אומרת ומזה הוא מבין ששמעתי "אמ.." הוא חייך "אני גם הולך לרוץ"הוא העביר נושא "רוצה ביחד" "בכיף" אמרתי "במילה אני תמיד רצה לבד כי שתי העצלניות אף פעם אין להן כח" "שתי העצלניות?"הוא הרים גבה "כן באתי לפה עם עוד שתיים" "ואיך הם?" הוא שאל "היי אוקי, אני חושב שנסיים את השיחה הזאת פה" נייל נדחף באמצע ועשה תנועות עם הידיים של עצור "אתם הולכים לרוץ או לא?" "ברור" ענינו ביחד "אז יאלה"הוא דירבן ועשה תנועה כזאת עם הידיים אבל בדרך שבאנו לצאת ראינו את שאר הבנים ואת..הארי.
תגובות (2)
המשך הרגע
המשכתי