לפגוש אותם- פרק 3 (1D)

הסתובבתי בבהלה והתרחקתי כמה שיותר מהדמות צמודה לקיר. הסתכלתי עליו בתדהמה,"אני לא מאמינה" זה הדבר היחיד שעבר לי בראש באותו רגע, לא יכולתי לסגור את פי.
"היי, מצטער לא התכוונתי להבהיל אותך" הוא ניסה לעודד אותי.שתקתי, לא יכלתי להוציא ציוץ מהפה."היי נעים מאוד" הוא הושיט את ידו לכיווני ללחיצת יד, הסתכלתי על היד-אליו-ליד ובחזרה אליו, הייתי פשוט קפואה. הוא שם לב לזה ולקח את ידו אל מאחורי ראשו, גירד ואמר "מצטער שהבהלתי אותך מקודם ו…גם עכשיו אני פשוט-" לא נתתי לו לסיים את המשפט וקפצתי עליו בחיבוק גדול. אני לא מאמינה שזה קורא לי, רק כמה ימים אני בבריטניה וכבר אני פוגשת את הנסיך על הסוס הלבן? את החיוך המושלם? את הארי?!!? זה פשוט חלום שמתגשם."הו כן אמ.." הוא ניסה לרמוז לי לעזוב. "אוי סליחה לא התכוונתי" התרחקנו "זה בסדר; אני רגיל כבר את יודעת חח.." הוא אמר בקול מוזנח "כן אה.." אני אומרת שזמן שאני מרימה גבות, מהנהנת ומסתכלת לנקודה נמוכה מאחוריו. השתררה שתיקה. "אז..על מה הצצת" הוא שבר את השקט "סתם חברה שלי לא מרגישה טוב"השבתי "למה אתה שואל?"."אה אמ..הייתי עכשיו בתחרות שירה ו.." "וואלה" הייתי חייבת לקטוע אותו "חח כן" הוא ענה "איזה פדיחה" אמרתי כמעט בלי קול. "למה פדיחה?" כנראה שהוא שמע אותי, לא עניתי ורק הנהנתי לצדדים כדי לרמוז לו שזה בגללו

"טוב בכל זאת" הוא המשיך "ראיתי אותך שרה על הבמה ו.." כמה דברים עברו לי באותו רגע שהוא אמר את זה, אחד מהם שהוא נדלק עליו, הלוואי!!
"וחשבתי שאולי את רוצה להיבחן כזמרת ליווי עם הלהקה שלנו" "זמרת ליווי.." אמרתי בקול שקט ומאוכזב בזמן שאני משפילה את ראשי לריצפה. "מה?"הוא שאל "כלום" אמרתי "אהה אני לא חושבת שזה מתאים לי עכשיו" "מה?למה?" הוא נראה מאוכזב "כי לא יודעת..רק לפני כמה ימים הגעתי לארץ ו-" "מה זאת אומרת הגעת לארץ?!" הוא קטע אותי "זאת אומרת שאני עולה חדשה פה, הגעתי מישראל" עניתי לו "דיי רציני?!"הוא התלהב "מגניבב" "מה מגניב בזה?!" צחקקתי "לא יודע" "חחח" שנינו צחקנו
"טוב אז אם את בכל זאת מעונינת יש את האודישנים מחר באולם הקרוב למלון בשעה 8:00 זה מתחיל, מקווה לראות אותך שם" הוא אמר לי בזמן שהוא מתחיל ללכת כל רגע צעד אחד אחורה "נראה לי אני יאכזב אותך" השבתי "נראה" הוא הסתובב והתחיל ללכת, גם אני המשכתי בדרכתי אבל אז..

"רגע קורל" שמעתי צעקה קלה מאחורי גבי.הסתובבתי וראיתי את הארי מתקדם לעברי."אמ.."הוא התחיל לגמגם"אני לא עושה את זה בדרך כלל אבל..א.. אפשר את המספר שלך?" סיבבתי את הראש שלי כשרק פרופיל אחד פנוי אליו והרמתי גבה בפליאה "ר..רק אם בא לך כמובן" "שתוק שתוק ותרשום" חיוך נפרש על פניו, אבל תגידו לי באמת, איך אפשר לסרב לדבר כזה מתוק.
הארי המשיך בדרכו חזרה לאולם ואני נשארתי עדיין צופה בו, הוא שם לב אלי ולפני שנכנס פנימה הוא נופף לי עם ידו לשלום.

"בוווווווו" "אההה" נבהלתי "חעחעחעחע" אלו היו מאיה ואוריאן "חחח היית חייבת לראות את הפרצוץ שלך ילדה" "יואוו שתי סתומות הקפצתם לי את הלב" אמרתי בזמן שאני מחזיקה את ידי על צד שמאל "אבל תגידי לי" אוריאן אמרה "מה זה החיוך הזה שנמרח לך על השפתיים?" "מה?" לא הייתי מרוכזת "קורל מה קרה בזמן שלא היינו פה" מאיה ניסתה לחקור אותי. "שום דבר חדש" אני אומרת שעדין שרוע לי חיוך רחב על הפנים "בטח לא, יאלה ספרי ספרי לנו" "טוב אז ככה.." סיפרתי להם מה שקרה.
הם אמרו כמה דברים כמו'זבל, חתיכת שקרנית,כלבה גם אני רוצה ועוד..'
"חייבים לחגוג על זה" מאיה אמרה "במצב שלך, נראה לך?"אמרתי לה "מה במצב שלי אני בריאה כמו שור" היא השיבה ועשתה תנועות של שרירנית עם הידיים "בטח בריאה"אוריאן הוסיפה "אני מעדיפה שבמקום בר או כל דבר אחר נלך לקופת חולים, לכי תדעי מה יש לך" אמרתי "לא אני לא רוצה" מאיה התבכינה "את יודעת שאני לא סובלת מקומות שחולים בהם" "אין מה לעשות, את עכשיו חלק מהם" אוף אני לא רוצה" היא שילבה ידיים קימטה פנים והתישבה באמצע המסדרון כ'מפגינה' "נו קומי מאיה, זה לטובתך "לא רוצה!" היא המשיכה להפגין. "נו טוב, נצטרך לעשות את זה בסופו של דבר" "את מה" היא הרימה את ראשה והסתכלה עלי, על אוריאן ושוב עלי "אוריאן?" "בטחח"
שנינו התכופפנו כדי להחזיק אותה משתי הידיים והתחלנו לגרור אותה בכל הקומת כניסה עד למעלית, ולא מספיק זה פדיחה שגוררים אותה היא מתחילה לפרפר לנו ולצעוק דברים, נראה לי אנשים חשבו שיש לנו בעיה ולא הבינו מה אנחנו עושות פה , אבל לא אכפת לי אני שמה עליהם אלף ז** ולא אכפת לי מה הם חושבים עלי.
בגלל שהמרפאה סגורה בשעות הללו אנחנו נלך מחר בבוקר.