לפגוש אותם-בזכות נייר
~יום ראשון~
אתמול המזוודה הקטנה שלי הייתה מוכנה לארבעת הימים הבאים במלון.
'קורל, אוריאן, מאיה, אנחנו כבר מוכנים ומחכים רק לכן, צאו כבר' שמענו את מאי צועקת מחוץ לחלוננו.
השבתי לה בצעקה' אנחנו לובשות נעליים ויורדות'
'אבל קורל' מאיה אמרה'נראה לי יש לי בעיה, כואב לי הבטן ואני צריכה לשירותים'
אני:'בסדר, אבל תעשי את זה מהר' השבתי
יצאנו מהבית וחיכינו למאיה.אחרי כמה דקות של עיכוב היא יצאה מהבית
'תודה באמת שנזכרת לצאת' אוריאן תקפה אותה.'מצטערת' היא אמרה 'פשוט חשבתי שיש לי עוד כי עדיין כואבת לי הבטן'
אני:'לא נורא בטח יעבור לך בדרך' התערבתי.
הגענו למלון.הוא כלכך יפה.צבעו לבן וישנם יותר מ20 קומות.הכניסה למלון היתה מלוות עם מכונית גולף שלקחה אותנו עד הכניסה, ובפנים? נדיר ביופיו, חלק מהקירות בצבע שחור עם ניצנוצים וחלקם אדום ולבן.הספות שהשתרעו על הצד המזרחי היו שחורות ונראו כלכך רכות, ובנוסף אליהם היו שולחנות לבנים שאגרטל זכוכית עם פרחים שונים בתוכה מסודרים בסדר מתאים שבר את הצבע.
הגענו למזכירות, אמרו לנו שאנחנו צריכים לחכות כמה דקות ובשביל שלא היו דחיפות או אי נעימות הם מביאים לנו מספר. 'תודה' אמרנו בזמן שהתקדמנו לעבר הספות ממתינות לתורנו.
"מספר 135, נא לגשת לקבלה" הכריזו במיקרופון
אוריאן הסתכלה בפתק שקיבלנו ואמרה'זה תורנו'מאיה הייתה חייבת לנסות לעקוץ והוסיפה'אני ממש לא זוכרת'
קמנו מהספות ומאיה נפלה חזרה אליה, נלחצתי:"מה קרה לך? הכל טוב?"לא,עדיין כואב לי הבטן' היא השיבה לי במסכנות.'באמת?"שאלתי "טוב אז אני ישאר איתך רגע ואוריאן, לכי לקבלה' אוריאן חשבה כמה שניות ואמרה "אמ.. אני חושבת שאת קורל,יודעת הכי טוב מבין שלושתינו אנגלית אז אולי תלכי את?' " אוח, נו טוב" אמרתי בקול מיואש.
קיבלנו את החדר,לקחנו את המזוודות, עם העזרה של הסבלים,ועלינו לחדר.הוא היה מדהים, אני לפחות לא התפלאתי על כך מפני שאם הלובי נראה כמו שהוא נראה אז כמובן שעוד מקומות במלון ואני בטוחה שזה לא אחד מהחדרים הכי נדירים שנמצאים שם.
אחרי שהתקלחנו החלטנו לעשות קניות בעיר, בכל זאת אין דבר כזה ערים חדשים בלי קצת קניות.
כשחזרנו המתין מחוץ לחדרינו פלייר האומר שהיום בערב היה ערב שירה וריקוד לכל המעונינים.הבנות ניסו לשכנע אותי לעשות את זה אבל לא הסכמתי, אז החלטנו פשוט ללכת לשם כדי לראות את שאר האנשים שכן מוכנים לעשות זאת בכל זאת אין לנו מה לעשות היום בערב.
נכנסנו לאולם ואוריאן נפרדה מאיתנו כדי ללכת לכיבוד שהיה מונח בכניסה. לא היו המון אנשים, הרוב היו הורים של ילדים וחלקם היו כאלו שלא היה להם מה לעשות וסתם באו לצחוק על האחרים נראה לי.
אוריאן חזרה אלינו והביאה בדרך כוסות מים,'אויש תודה, זה חדש' אמרתי בפליאה "תתפלאי"היא השיבה "תמיד יש פעם ראשונה" מאיה קטעה אותנו באמצע ואמר"'טוב נו שתקו זה מתחיל"
'אוקי אוקי'אמרתי בלחש'אולי תילחצי קצת יותר"
עמד על הבמה הקריין ומפיק הערב.הוא התחיל לספר ואמר שיש פרס בסוף הערב למנצח.אני כלכך התלהבתי מזה שהוא אמר פרס שהתחלתי למחו כפיים ולשרוק, נראה לי עשיתי קצת פדיחות לבנות אז הן ניסו לעצור את ידי ולהשתיק אותי.
'טוב,טוב אני שותקת'אני אומרת כשפי מכוסה בידה של מאיה ובגלל שהיא לא עזבה אותו עשיתי את הדבר הכי חכם, את הנשק, התחלתי ללקק לה את כף ידה וכשהיא שמה לב לזה היא התחילה לצרוח. אני ואוריאן צחוקנו עליה והאדם שעמד על הבמה צחק גם ובסוף הוא אמר"בנות צחקנו איתכן עכשיו אבל פה אנחנו לא בקיטנה"הוא התחיל לעשות את הקול המורות 'אל תפריעו לי באמצע אחרת אני יאלץ להוציא אותכן החוצה" בזמן שאני עדיין צוחקת אמרתי לו "חחח טוב המורה"
'אחרי שצחקנו ונהננו" הוא אמר והסתכל לכיווננו 'נתחיל בערב הזה, קבלו את המתמודד הראשון, ג'ן שימון..' וכך הלאה כל הערב..אבל..
'אני רואה שאתם מתחילים להתחמם אה? אוקי אז עכשיו קבלו הפתעה, או קבלי' הסתכל לכיווני 'אני מזמין את קורל לעלות לשיר לנו'
'מההה?!" אמרתי בקול מופתע ועצבני יחד"מה לעלות לשיר?!' סיבבתי את ראשי לעבר הציחקוקים שהיו לצידי מהבנות."עכשיו אני מבינה מה קורה פה" אמרתי"אתן תהיו חיבות לי' קמתי מהכיסא והתקדמתי לבמה
שמעתי צעקה קטנה מאחורה:'אל תדאגי את תהי חייבת לנו בסוף'
בלי להסתובב בזמן שאני ממשיכה ללכת אמרתי 'אתן עוד תראו שאתם תיפלו בשבילי" "מה שתגידי בובי' אמרה לי מאיה כמעט בלי קול
'תודה, תודה רבה' אני אומרת בסוף השיר שלי ויורדת מהבמה.התקדמתי לעבר הבנות ואוריאן התחילה להשתגע ולהגיד לי'וואו איזה חזק יצא לך!!" "את חושבת?" שאלתי.'אני בטוחה'היא השיבה.'ומה איתך מאיה?' הסתקרנתי מתשובתה.'אני לא מרגישה טוב' היא אומרת בזמן שהיא מחזיקה את הבטן ומסתכל ישר לאחת הנקודות באופק.אחרי כמה שניות היא רצה החוצה בסערה.'וואי מה קרה לה?' אוריאן שאלה אותי בקול דואג"אני לא יודעת" השבתי "אבל אני ילך לבדוק" קמתי מהכיסא ואוריאן אחרי, היא שמה את ידה על כתפי ואמרה:'לא תשארי פה, עוד רגע הם אומרים את התוצאות ואת צריכה להיות כאן כדי לראות שזכית'
התישבתי על הכיסא ורק סימנתי עם הראש סימן חיובי, אך אני לא צריכה לחכות פה, מאיה חשובה לי יותר מכל תחרות אחרת.אחרי דקה שאוריאן יצאה יצאתי אחריה.
אחרי הפניה לכיוון הלובי ראיתי אותה בקבלה מדברת עם אחת המזכירות ועוד רגע היא תפסה אותי,החלטתי להסתובב וללכת אבל לפתע הרגשתי ידיים בצדי גופי על הקיר בתנוחה שלי, מציצה ושואלת:'על מה אנחנו מסתכלים?'
תגובות (1)
יפה