סליחה שהפרק באיחור פשוט הלימודים באמת קשים לי.

להיות מפורסם… (1D) פרק 3

28/11/2013 849 צפיות תגובה אחת
סליחה שהפרק באיחור פשוט הלימודים באמת קשים לי.

כשהגענו לדוד סיימון באיחור הוא קצת כעס עלינו ואז הכריז:
"אוקיי בנים, בגלל שאתם כבר כלהקה שלוש שנים הגיע הזמן שתעשו הפסקה קטנה לאיזה שנה ואז בפתאומיות תחזרו ליהיות שוב להקה".
"אבל סיימון, זה לא הגיוני!" אמר זאין.
"בנים ככה זה תמיד והינה הגיע התור שלכם" הוא אמר.
"אבל…" רצה ליאם להגיד וסיימון קטע אותו:
"אם תוך יום תוכיחו לי שיש לכם סיבה להמשיך בליהפסקה אני לא מוציא הודעה לעולם על התפרקות הלהקה".
"אז איך אנחנו יכוטלים להוכיח לך?" שאל לואי.
"קודם כל, אסור לכם בשום פנים ואופן לצייץ משהו בסגנון של: אם נתפרק מה תעשו? או כל דבר שאיכשהו מרמז על כך" הוא ענה.
"אוקיי וכמה זמן יש לנו?" שאלתי.
"יום!!" ענה סיימון בעצבנות.
"בסדר, בסדר" אמרנו ואז שאלתי.
"עוד משהו?"
סיימון משום מה היה היום יותר מידי עצבני והשאלה שלי הרגיזה אותו כך שהוא צעק:"לא, צאו מהמשרד שלי ויש לכם יום אחד בלבד להשיג את המטרה שלכם".
אחרי שיצאנו ממשרדו הוא טרק את הדלת ואנחנו המשכנו למסעדה קטנה שהייתה לא רחוק.
אני הזמנתי קרואסון ושוקו וכל שאר הבנים לא היו רעבים אז הם הזמינו רק מיץ תפוזים.
בראשי עדין היו המחשבות על איימי.
"נייל, למה אתה לא אוכל?" שאל אותי לואי.
"אני עסוק" עניתי לו בלי לחשוב מה עניתי.
"אני מבין שאתה עסוק, אבל אתה ההיתי רעב ובגלל זה אנחנו פה" הוא אמר לי.
"טוב, הינה אני אוכל" עניתי ונגסתי מהקרואסון.
לואי כנראה שם לב שהמחשבות הרבות עוברות בראשי ומפריעות לי.
כשהגנו לבית לואי ארז את חפציו האחרונים לפני שהוא עובר דירה וכשעזרתי לו הוא שאל אותי:
"נייל, למה איימי עדין מעסיקה אותך? למה אתה לא יכול להמשיך הלאה?"
"אני לא מסוגל, היא הייתה אהבתי הראשונה" אמרתי ודמעות פרצו מעיניי.
"נייל, הכל בסדר, תרגע ותבין: אהבה לא אמיתית באה והולכת ואהבה אמיתית נשארת תמיד"
"אבל אני הרגשתי שזה יהיה לנצח" אמרתי.
"אתה באמת חשבת שאולי תקימו יום אחד משפחה?" שאל לואי מופתע.
"לא, חשבתי שזה יבוא עם הזמן" עניתי.
"אתה רואה? אני לדוגמא מהרגע שראיתי את אלינור הבנתי שהיא הולכת ליהיות אם ילדי וגם ידעתי שזה יקרה בקרוב".
"לך, טוב! אתה מצאת מישהי ממש טובה" אמרתי.
"לא מצאתי אותה! היא באה אליי לבד ואתה כנראה כן מצאת את איימי" הוא אמר והרים את הקופסא האחרונה למשאית.
"לואי, מה אני אעשה בלעדיך?" שאלתי אותו.
"אתה תבוא אליי כל יום ונדבר" הוא אמר ונתן לי חיבוק אבהי.
כל הבנים יצאו להפרד מלואי רק ששכחנו שבערב אנחנו צריכים להפגש בשביל המשימה של סיימון.
כשנכנסנו לבית ליאם עלה לחדר שלי, התיישב על מיטתי ושאל אותי מה קורה איתי ודרש שאני אספר לו על כל מה שקרה.


תגובות (1)

תמשיכי

29/11/2013 16:26
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך