ליהיות מפורסם… (1D) פרק 2 (העלה שניה)

"נייל גם לי הייתה אהבה ראשונה, גם אני בכיתי כשהיא הלכה אבל זהו, זה היה מזמן, אני גדלתי, התבגרתי והבנתי שבמערכת יחסים אהבה חייבת ליהיות כששני הצדדים אוהבים" אמר לואי וחיבק אותי.
"לואי, תודה" אמרתי וחייכתי קלות.
"אז מה שסיכמנו?" שאל לואי.
"מה סיכמנו?" שאלתי.
"מה, אתה לא זוכר? בלי שטויות" ענה לואי.
"בסדר אבא, ואם אתה צריך עזרה באריזה של הדברים שלך תדבר איתי" אמרתי ויצאתי מחדרו.
רק נכנסתי אל חדרי ושמעתי שוב את הארי צועק:
"הארוחה מוכנה ונייל יש לך שוב שיחת פלאפון".
ירדתי למטה ולקחתי את השפורפרת זאת הייתה איימי.
"היי איימי" אמרתי.
"היי נייל, תקשיב ההיתי לא בסדר כלפיך, אני כן רוצה ליהיות בת הזוג שלך במיוחד כשזה…" היא התחילה להיד אבל עצרתי אותה:
"איימי, כמה שאני אוהב אותך, אני לא אטעה שוב, היה לי נחמד להכיר אותך אבל בחורה שאיתה אני אהיה מאושר לא תגיד לי שאני צריך לפרוש מהלהקה, היא להפף תקבל ציוצי שנאה ותבכה על כך אבל לא תפרד ממני בגלל זה".
"נייל, אני לא התכוונתי להעליב אותך" איימי אמרה.
"אבל את כן עשית את זה וברשותך אני עכשיו צריך ללכת לאכול כי כל היום לא אכלתי בגללך" אמרתי וניתקתי את השיחה.
כשהתיישבתי בשולחן לואי שאל אותי למה בעצם גם זאין אשם.
זאין התחיל להסביר לו אבל קטעתי אותו וסיפרתי בעצמי:
"אני ואיימי בדיוק התחלנו לצאת ואז שמתי לב שזאין שולח לאיימי כל מיני מבטים מוזרים והיא לא הפסיקה לחייך ככה שזה גרם לי לחשד. יום אחד כשאני ואיימי ישבנו במסעדה זאין שלח לאיימי הודעה שבה הוא אמר לה שהוא חייב לדבר איתה".
"ומה אמרת לה?" שאל הפעם לואי את זאין.
"עניתי לה שאני לא יכול לשקר לחבר שלי" הוא ענה.
"לשקר במה?" לא הבנתי.
"היא רצתה שאני אשקר לך שאנחנו בני זוג כדי להפרד ממך" ענה זאין.
"למה היא לא אמרה לי את זה בפנים?" ההיתי מסוקרן.
"היא לא רצתה לצאת מגעילה כלפיך" ענה זאין.
"וככה אתה יוצא מגעיל ולא היא?" שאלתי.
"בדיוק" הוא ענה וסיים את השניצל שהיה בצלחתו.
"אז אני מבין שהעיניינים יסתדרו והינה מה שאני מנסה לספר לכם כבר שבוע" התחיל להגיד הארי.
"הארי זה בסדר, אנחנו יודעים שקנית עוד חבילה של חמישה זוגות תחתונים" צחק לואי.
"איך אתם יודעים?" שאל הארי מופתע.
"תנחש, אולי כי אתה כבר יומיים הולך בתחתונים?!" ענה ליאם.
"אבל חשבתי שזאת תיהיה הפתעה בשבילכם" אמר הארי.
"לא נורא, כשתקנה בעוד חצי שנה חבילה חדשה אז אנחנו ננסה לא לשים לב לכך שסוף סוף החלפת את כל התחתונים הירוקים שלך" אמר ליאם.
"אבל ירוק זה צבע המזל שלי" אמר הארי.
"אז תחליף לכחול, זה צבע מאוד יפה" אמרתי וחייכתי.
"ואתה תחליף אותי היום במטבח!" הארי אמר ויצא לכיוון הסלון.
"רגע? למה דווקא אני?" שאלתי.
"כי אתמול כשלא היה לך מצב רוח אז אני ניקיתי במקומך ועכשיו תורך להחזיר לי!" הוא ענה.
"בסדר, אז מי בא לעזור לי?" שאלתי.
"לפי מה שהמעריצות אומרות, אני מפחד מכפות ככה שסורי אחי אבל תצטרך ליהיות בלעדי" אמר ליאם.
"ואני צריך להחליף את המראה הישנה שלי בחדר אז אני עסוק" ענה זאין.
"לואי אתה נשארת" אמרתי ומשכתי את לואי בחולצתו.
"טוב, אז אני עוזר לך ואתה תעזור לי מחר בהעברת הדברים שלי לדירה החדשה" ענה לואי וחייך חיוך מנצח.
"אוקיי, אין לי בעיה" עניתי והתחלנו לנקות את המטבח.
אני ולואי סיימנו לנקות די מהר ובגלל זה עוד הספקנו לראות עם הארי בובספוג לפני שהלכנו לישון.
בלילה לא יכולתי להרדם, מחשבות על איימי ועל מה שעשתה הרגיזו אותי.
בשעות המוקדמות של הבוקר סוף סוף נרדמתי אך לזמן קצר כי לואי נכנס להעיר אותי:
"נייל קום, סיימון התקשר והוא אמר שיש לו משהו להודיע לנו".
"אני קם, עוד שתי דקות" אמרתי בעודי מכנים את ראשי לכרית.
"מהר, אתה יודע, דוד סיימון לא אוהב כשמאחרים" הוא אמר ויצא מהחדר.
התארגנתי מהר וירדתי למטה. הבנים כבר אכלו ובצלחת נשאר פנקייק אחרון שהארי בדיוק התכוון לקחת אבל זאין עצר אותו ולקח לעצמו.
ליאם אכל דייסה שהכין לעצמו ולואי הכין לעצמו קפה.
"אז חברים, היום אני עוזב אותכם" אמר לואי.
"לא, לואי אל תעשה לי את זה" התחיל זאין לבכות.
"זאין, תרגע אתה תמיד יכול לבוא אליי" אמר לואי.
"אני לא באמת בוכה, אני להפך שמח, עכשיו אני הגדול בבית" ענה לו זאין.
"יופי, לך" אמר ללואי ואז המשיך:
"תיהיו ילדים גדולים, אל תעשו שטויות ואני סומך עליכם".
"בסדר, אבא שתיים" ענינו כולם חוץ מליאם.
"למה אבא שתיים?" לא הבין ליאם.
"כי אתה אבא אחד" ענינו שוב ביחד.
"אוקיי, ועכשיו אל דוד סיימון" אמר ליאם וקם מהשולחן.
"אבל אני לא אכלתי" אמרתי בקול תינוקי.
"אז תקנה משהו בדרך" זירז אותי לואי.
"אבל, נמאס לי שמעריצות רואות אותי רק עם אוכל" אמרתי.
"אין מה לעשות, סיימון מחכה לנו" אמר זאין ויצאנו מהבית.