לונדון,לונדון, והארי סטיילס – פרק 13
מנוקדת המבט של מיילי
אז זאת ההרגשה? האכזה? הכאב? הרצון פשוט לברוח? העייפות.. מהחיים? התחושה שאיבדת הכל? שכל העולם קורס לך ביידים? שכל מה שאתה רואה זה שחור? המילים שהוא אמר לא יוצאות לי מהראש.. "אנחנו עוזבים בעוד יומים.." המילים של הארי מהדהדות בי בראש, קמתי מהשולחן וברחתי לחדר בוכה יחד איתי שאר הבנות, נכנסתי לחדר, בורחת למיטה, מסתירה את הראש עם הכרית, מנסה להדחיק את כל הרגשות שלי עכשיו, את כל המחשבות, הדמעות ממשיכות ולא נעצרות.. מקבלת הודעה,אחרי הודעה, אחרי צלצול, הודעה.. לא אני לא יענה לו, אני לא רוצה, אני רוצה, או שלא? פתחתי את ההודעות :
"מיילי, אני אוהב אותך ואני תמיד יאהב"
"אני מצטער שהכל קרה מהר כלכך"
"אני אוהב אותך, תעני לי" החלטתי להתקשר אליו, אבל הוא הקדים אותי והתקשר שוב
"מיילי" הוא לחש
"הארי" אמרתי , מנסה להסתיר את העצב והבכי שבקולי
"את בוכה? אני בא אלייך" הארי אמר וניתק, אחרי שתי דקות הארי הופיע בפתח הדלת, הוא התקדם אליי משפיל מבט
"אני מצטער" הוא אמר מנגב לי את הדמעות
"תאמרי משהו" הוא אמר
"אין לי מה להגיד" אמרתי
"אני אוהב אותך" הארי אמר, ובא לנשק אותי אבל הסטתי את פניי
"זה לא יעבוד" אמרתי
"מה לא יעבוד?" הוא שאל
"אנחנו, הביחד הזה.. במרחק כלכך גדול" אמרתי.. למרות שהדבר שהכי רציתי זה להיות ביחד ם הארי ולא לעזוב אותו לעולם
"ננסה" הוא אמר
"אני לא רוצה לנסות.." אמרתי
"בבקשה" הארי התחנן, אך לא עניתי לו.. הוא הפנה את גבו והתקדם לכיוון הדלת.. תפסתי לו ביד וקירבתי אותתו אליי במהרה, נישקתי אותו,
"אני לא רוצה לאבד אותך" לחשתי והתנקתי ממנו
"ננסה?" הוא שאל
"כן, אני אוהבת אותך" אמרתי והוא נישק אותי
"החופש נגמר עוד יומיים" הארי אמר
"כן.." אמרתי
"מתי את חוזרת?" הארי שאל
"נראלי מחר או היום" אמרתי
"אה" הארי אמר ונישק אותי ויצא מהחדר
יצאתי אחריו מהחדר, ונכנסתי לחדר של הבנות.
"מה אתם עושות?" שאלתי מסתכלת עלייהם אורזות את החפצים שלהם
"הטיסה עוד ארבע שעות" אלה אמרה
"פאק, ביי" אמרתי וחזרתי מהר לחדר מתחילה לארוז הכל, אחרי שעתיים וחצי ארזתי הכל, אני והבנות אמרנו ביי לבנים ויצאנו לנמל תעופה . עלינו על המטוס, ואני חושבת על כל הדברים שהעברתי בלונדון, הפגישה עם הארי, היומלדת, כל נישקה ונישקה שלי ושל הארי.. ולבסוף נרדמתי..
"מיילי.. הגענו" אשלי לחשה לי באוזן והתעוררתי… יצאנו מהמטוס ולקחנו את המזוודות שלנו.. עוד לא הספקנו לנשום וחבורת פפרצי התקדמה אליינו, והתחילה לצלם ולשאול שאלות
"איך זה להיות החברות של הבנים הכי נחשקים בעולם?" אחד שאל
"איך זה להיות החברה של הארי סטיילס?" עוד אחד שאל
"את ולואי ביחד?" אחד שאל את אלה. וככה את כל הבנות.. הזמנו מהר מונית ונכנסנו אליה.
"וואו… זה הולך להיות שנה קשה" אמרתי
"מאוד… " אשלי אמרה
"צריך לקנות דברים לבצפר.." אביה אמרה
"וואי נכון" אלה אמרה
"קניון?" רייצ'ל אמרה
"אעעא כן" צעקנו.. כל אחת ירדה בבית שלה.. אני ואשלי נכנסנו לבית וכמובן אמא ואבא קפצו עליינו ודיברנו במשך חצי שעה ככה, וסיפרנו להם על החוויות שלנו.. אני ואשלי נכנסנו לחדרים ופרקנו את הדברים שלנו.. החלפתי בגדים וירדתי למטה.. הבנות כבר היו אצלי.. וחיכו שאני יסיים להתלבש.. היינו לבושות ככה : http://www.polyvore.com/cgi/set?id=80504567
אלה עם החצאית השחורה והחולצה האפורה, רייצ'ל עם החולצה הלבנה והחצאית הכחולה, אני עם החצאית השחרה וחולצה הלבנה, אשלי עם החצאית הסגולה ואביה עם החצאית בצבע תכלת והגופייה האפורה… יצאנו לקניון וכשכנסנו ערמה של בנות צרחו ורצו אלינו, הם ביקשו חתימה ותמונה.. הם עזבו אותנו אחרי שעה.. והפפרצי הגיע והתחיל לצלם אותנו.. זה היה מתיש.. אז לא התייחסנו אלייהם.. נכנסנו לחנות אחת וקנינו תיקים לבצפר וציוד וספרים. הפלאפון שלי התחיל לצלצל.. זה היה הארי
"הלו" עניתי
"אני אוהב את מה שאת לובשת עכשיו" הארי אמר
"מה? איך אתה יודע מה אני לובשת?" שאלתי
"פפרצי" הארי אמר
"אוופ.. " אמרתי והוא צחק
"אני מתגעגע" הוא אמר
"גמאני.." אמרתי
"הארי! אתה מפריע לנו בקניות, תגיד ביי לחברה שלך ונגמור עם זה" אלה התפרצה לשיחה
"אלהה" צעקתי
"אני מפריע?" הארי שאל
"אמ אני שותקת" אמרתי
"טוב.. אז ביי אני אוהב אותך" הארי אמר צוחק
"אני אוהבת אותך גם.." אמרתי וניתקתי..
"את חושבת שזה יעבוד? את והארי?" אביה שאלה
"לא יודעת" אמרתי
"עוד יומיים חוזרים לבצפר.." אשלי אמרה
"והוווווו" אביה צעקה וצחקנו
"אני מתגעגעת אלייו" אשלי אמרה
"גמאני.. זאיין.." אביה אמרה
"אנחנו עוד ניראה אותם" אמרתי.. מקווה שזה באמת יקרה
"אוייי אני פשוט שונאת אותה" רייצ'ל אמרה
"את מי?" שאלנו
" שרלוט.. " רייצ'ל אמרה
"מה היא עשתה?" אשלי שאלה
"מה היא לא עשתה.." רייצ'ל אמרה.. אז מי זאת שרלוט? הילדה הכי "מקובלת" מכיתה ו'… כל הבנים שונאים אותה אבל נותנים לה תחושה של מלכה בגלל שהיא עשירה ובגלל שהיא נותנת לכולם.. (שרמוטה…) שנה שעברה היא ערכה מסיבה בבית שלה ולא הזמינה אותנו.. למה? כי רייצ'ל הייתה חברה של הבן שהיא אהבה.. ומאז היא שונאת אותנו..
"ואנחנו איתה בכיתה.." אלה אמרה
"כן" אמרתי..
תגובות (3)
המשךךךך !!!!!
יואו כמה זמן לא קראתי את הסיפור הזה! תמשיכי דחוף!
סיפורררר מושלםםםםם תמשיכיייי דחווווף !!!❤❤❤❤❤