להקת בנות סיפור על – 1D

מנקודת מבטה של שקד:

אחרי שסיפרתי להן את הסיפור הן ניסו לנחם אותי ולעודד. מה שלא עזר לי בכלל, אבל אני מעריכה את זה שהן ניסו. ביקשתי מהן קצת זמן לבד והן הסכימו והלכו. החלטתי לכתוב על זה שיר. להוציא את כל מה שבפנים על הדף. קינחתי את האף, מחיתי עוד כמה דמעות והתחלתי לרשום. אחרי שעתיים, יצא לי השיר הזה:

אתה היחיד שהצליח לעורר בי רצונות
שכל כך הרבה זמן היו קפואים
אתה היחיד שגרם לליבי לדהור
כאילו היה במירוץ סוסים
אתה היחיד שהוציא אותי מהבור בו הייתי שקועה
אך הכנסת אותי לשם בחזרה

פזמון:

ועכשיו אני שבורה
הרוסה, פגועה
מדממת בשקט בלי שתדע
ליבי שבור יותר מאי פעם
ולמרות שהוצאת אותי מהחשכה
הכנסת אותי לשם בחזרה

אתה היחיד שחיבר את הרסיסים
אתה היחיד שגרם לי לשכוח מעט מהעבר
אתה היחיד שריפא את הפצעים
אך פצעת אותי מחדש
פזמון X2

נקודת מבטו של ליאם:

נסתי לחשוב מה אני עושה עכשיו. נסתי להתקשר אליה, אבל כל הזמן הגעתי למשיבון. לעזאזל!!!
בסוף נסעתי אליה. החלטתי שאני אדבר איתה, אספר לה מה אני מרגיש. אחרי שהגעתי לביתה החנתי את המכונית ודפקתי בדלת. ילדה -בערך בת 12- פתחה לי היה לה שער בלונדיני זהוב ועיניים מעט בהירות יותר משל שקד. היא לא הייתה בהלם. היא הייתה אדישה לזה, כאילו כל יום בא אליהם כוכב עולמי, מה שלדעתי לא היה רחוק מהמציאות.
"באת לאבא?" שאלה. כן, היא רגילה לזה.
"האמת שבאתי לשקד" חייכתי, והיא נראתה מופתעת. זיק של אושר והפתעה עבר בעיניה. למה? לא התמקדתי בזה יותר מידי וחכתי שתכניס אותי.
"תכנס, לקרוא לה?" שאלה והכניסה אותי. הנדתי בראשי.
"רק תגידי לי איפה החדר שלה" עניתי. היא הסבירה לי איפה הוא נמצא ועליתי לחדרה. דפקתי בדלתה. "כן?" שאלה. נכנסתי לבפנים. היא ישבה על המיטה. ממבט אחד ראיתי שהיא נראתה רע. עיניה היו נפוחות ולחייה רטובות. היא הייתה מופתעת לראות אותי. התקרבתי אליה ופתחתי את פי, אך אף קול לא יצא.
"מה רצית?" שאלה בקול שבור. מה קרה לה?
"מה קרה לך?" שאלתי. ליבי כאב רק מלראות אותה כך, שבורה.
"מה זה משנה לך?" שאלה בקול מגכח ועצוב. היא חושבת שלא אכפת לי?
"כי את חשובה לי" אמרתי את האמת והתיישבתי על מיטתה לידה. היא גיכחה.
"אני לא חשובה לך ליאם" היא אמרה וליבי התכווץ בכאב. זה מה שהיא חושבת עליי? "אתה סתם התחלת איתי כל החודש הזה כדי להכניס אותי למיטה, וכשראית שלא הצלחת הלכת לבחורה אחרת" אמרה בקול שקט ופגיע. ליבי התפוצץ בחזי מכאב.
"תעוף מכאן" אמרה פתאום. באתי לפתוח את פי ולהתנגד אך היא הקדימה אותי "תעוף מכאן" צעקה.
"לא עד שתשמעי את מה שיש לי להגיד" הרמתי את קולי גם כן והתקרבתי אליה מבלי לשם לב.
"אני לא רוצה לשמוע את מה שיש לך להגיד" צעקה והתקרבה אליי גם. זה כאב לי.
"אבל את לא מבינה" צעקתי והתקרבתי יותר. בשלב הזה עמדנו על הריצפה, (מקודם הם ישבו על המיטה) והיינו במרחק של ס"מ ספורים אחד מהשני.
"מה אני לא מבינה?" צעקה גם היא.
"שאני אוהב אותך" צעקתי מבלי לשים לב. והיא השתתקה. הסתכלתי על שפתיה בתשוקה ונישקתי אותה. שפתינו נעו בתיאום ופרפרים שחו בבטני, ליבי פעם כמו משוגע וחום עבר בכל גופי. צמרמורת עברה בידי כשכרכתי את ידי סביב מותניה. היא הניחה את ידיה סביב צווארי. אחרי בערך 5 דקות התנתקנו כדי לנשום.
"אני אוהב אותך שקד. אני אוהב אותך ומה שקרה אתמול קרה כי הייתי שיכור" לחשתי. היא הסתכלה עליי. היא נראתה כאילו היא לא יודעת אם להאמין לי או לא. לבסוף היא חייכה חיוך קטן.
"גם אני אוהבת אותך" היא לחשה ונישקה אותי. באותו רגע הרגשתי הבחור המאושר בעולם. בטני התמלאה בפרפרים, ליבי עשה סלטות בחזי, חום עבר בכל גופי וצמרמורות עברו בכל גופי. היא אוהבת אותי!!!!! חייכתי תוך כדי נשיקה ולפתע הטלפון שלי צלצל. התנתקנו באי חשק בולט וכשראיתי את השם שעל הצג, לא יכולתי שלא להיות מופתע.
'דניאל מתקשר/ת אלייך'