להקה מתבגרת – סיפור על 1D :-* (פרק 3)
יצאתי מהחדר בריצה והתחלתי לבכות.
נכנסתי לחדרי וטרקתי את דלת חדרי, ולפתע ראיתי שם את שני וליאה.
ניגבתי במהירות את דמעותיי.
"אז את שומעת?! הארי ניסה להתחיל איתי אתמול במסיבה." שני אמרה והבנתי שאמרה זאת כדי שאשמע.
"נו ואת הולכת על זה?" ליאה שאלה.
"נראה לך?! שאני ילך עם מכוער שכזה?"
"הוא לא ממש מכוער." ליאה מלמלה.
"אמרת משהו?" שני שאלה.
"לא אמרתי כלום."
עברתי לידם ושני משכה לי ביד.
"מה איתך ועם נייל?" שאלה.
"מה איתי ואיתו?"
"אל תשחקי לי אותה פה."
"אין ביני לבינו כלום."
"יופי, זאת אומרת, אוי איזה מסכנה. איפה הוא עכשיו?"
"בבית חולים."
"מה?!"
"מה ששמעת… אין לי כוח אלייך!!" אמרתי ברוגז.
"איך את מדברת אליי?" שאלה .
"איך שבא לי."
שכבתי על המיטה ונרדמתי.
~יום למחרת~
קמתי בבוקר, ובעודי בפיג'מה אני יוצאת לכיוון חדר האחות, דפקתי על הדלת.
"כן?" שאלה האחות.
פתחתי את הדלת.
"יש חדשות מנייל?"
"כן, הוא נרפא, ויישאר עוד כמה ימים בבית החולים."
"ומתי הוא יחזור?"
"לצערנו נייל לא יחזור לבית ספרנו."
"מה למה?"
"זוהי החלטתו של נייל ואנו מכבדים אותה."
יצאתי מחדר האחות, חזרתי לחדרי והתארגנתי, לאחר שהתארגנתי הלכתי לחדר האוכל ובו בקושי אכלתי רק חשבתי. חשבתי איך אני מחזירה את נייל לפנימייה לפתע קיבלתי הודעה בה היה רשום:
'היי קייט, זה נייל,
אני לא יהיה בארץ בזמן הקרוב, בעוד מספר ימים אני יטוס לארצות הברית לפגוש את הזמר האהוב עליי ג'סטין ביבר. אני יחזור בעוד כחודש.
כבר מתגעגע אלייך.
נייל'
לאחר יום הלימודים המפרך שעבר עליי, הלכתי לחדר של הארי.
"הי הארי."
"היי." אמר. "למה פרצוף אבל?"
"סתם נייל לא יהיה פה חודש."
"תגידי את זוכרת אותנו בבית ספר הקודם."
"לצערי, כן."
"המוחרמים…" אמר וחייך חיוך עצוב.
במשך כ5 שנים אני והארי היינו מוחרמים בגלל שלא סגדנו למלכת השכבה. המורים לא טיפלו בבעיה ונשארנו לבד.
"הארי, למה נזכרת בזה?"
"_______________________________________________"
תגובות (4)
תמשיכייייי
מושלמיי
תמשיכי:)
תמשיכיייי
תמשיכי!!!