להקה מסוחררת 1d – פרק 2 –

נקודת מבט רומי –

"כן אבא" הנהנתי לאבא והבטחתי לו שלא הפר את מה שהוא אמר.
"תבואי בשתיים עשרה בדיוק" אבא אמר וניתק את השיחה.
"אני באה" אמרתי לזואי, למה לעזעזל אני הולכת לראות הופעה של זמר שאני בקושי מכירה? ועוד מבזבזת עליו כסף ?!
" אנחנו צריכים להתארגן" קבעה זואי וקפצצה לחדרה, מוציאה שמלה מנוקדת בעלת שיפון מחוספסת, נעלי בובה שחורות וקשת לבנה.
"את אשכרה הולכת ללבוש את זה?" שאלתי מופתעת, איככ'.
"לא, את הולכת ללבוש את זה" היא אמרה ונכנסה לחדרה, מוציאה חצאית מיני וגופייה תואמת.
"תבחרי" אמרה ובחנה את בגדיי.
"אמ.." מלמלתי, לא רוצה ללבוש את הבגדים שלה.
"אני חייבת? " שאלתי, מתחננת לתשובה שלילית.
"כן!" זואי אמרה וזרקה עליי אני השמלה המנוקדת.
"אבל.." מלמלתי ונאנחתי, משפילה את הראש ופוסעת לעבר החדר שלי, להחליף בגדים.
"מהר, אנחנו צריכים להתאפר ולהכנס לחנות" זואי צעקה מהחדר שלה.
"חנות? " שאלתי לא מבינה, איזה חנות ?
"חנות זבל, איזה עוד חנות? חנות בגדים" זואי אמרה ויצאה מהחדר, לבושה בחצאית קצה וגופייה תואמת, נעל עקב גדולות וחגורה חומה.
"איך?" זואי שאלה והתקרבה למראה, מסתכל על גופה הארוך.
"מעולה" לחשתי והורדתי חולצה ומכנס, לבשתי במהירות את השמלה ונעלי הבובה.
פיזרתי את שערי וחבשתי קשת לבנה.
זואי החריכה אותי לשים איפור, איילנר, מייק אפ, וסומק.
"אנחנו נאחר לחנות" זואי אמרה ומשכה את היד שלי, הכנסתי במהרה את האייפון לכיס ולקחתי תיק שחור גדול, שמתי בפנים בושם, מגבונים, ארנק ויצאנו במהירות.

אחרי שיצאנו מהחנות מהרו להזמין מונית, שלמו 20 $ ויאצנ לעבר אולמי ****
האולם הכי גדול באנגליה.
זואי חבשה כובע שעליו רשום, וואין דורקן … ככה אומרים את זה ?
אלפי בנות צועקות ורעש מכול עבר. זואי משכה את היד שלי למאחורי הקלעים. איך נכנסו לשם?
"מה אנחנו עושים פה? " שאלתי, ידעתי שהתפסו אותנו בסוף.
"אל תדאגי, תסמכי עליי" זואי אמרה ומחזיקה את ידי, נכנסנו לתוך חדר ענק וריק.
עשרות תלבושות כיסו את החדר.
"תזהרי" נתקעתי במשהוא, התבוננתי מסביבי, זואי נעלמה.
הבחנתי במישהוא גבוה, שיער פרוע ועיינים חומות דבש.
"זה בסדר.." מלמלתי וסובבתי את הראש, לא יודעת איך לצאת מפה.
"מה את עושה פה בכלל?" אמר הבחור, לא ידעתי מה לומר, התחלתי לגמגם, ופיתאום משום מקום, צצו עוד ארבע בנים.
"וואו, אתם כול כך הרבה " צחקקתי והם אחריי, ניסיתי לזוז אחורה ככול שיכלותי אך היינו צמודים ממש.
"להוציא אותה? " שמעתי כול חד שבא משמאלי, ראיתי איש שרירי וגדול אם מדי משטרה שואל.
"לא, ז בסדר" אמר הבחור הבלונדיני אם העיניים הכחולות.
"אני יצא" לחשתי והסתובבתי, מקווה למצוא את זואי ולעוף מכאן.
"חכי" נעצרתי, הסתובבתי וראיתי את הבחור המתולתל מתקרב ומוציא דף.
"חתימה?" שאל וחייך, חיוך כול כך יפה ונדיר !
"חתימה? בשביל מה?"שאלתי ופסעתי צעד אחורה.
"את לא מכירה אותנו?" שאל הבחור עם הפוני, בצורת השער דומה ממש לג'סטין ביבר.
"לא.." מלמלתי והסתובבתי, אדומה ולחוצה.