להקה בסתר- 16

*מנקודת מבטו של הארי*
"אתה יודע מה, נמאס לי! נמאס לי כל היום בבית הזה לשמוע צעקות על מוזיקה וחברים, לך תספר לה הכל! רק תספר לה!!!!!" צעקה שירז. התקרבתי אליה בשקט וראיתי דמעות נופלות מענייה הירוקות. התיישבתי לידה וחיבקתי אותה.
"כל הזמן עזרתי לך, בתאונה, אחרי התאונה, כשהיו מחכים לנו מתחת לבית ועכשיו אני רק סובלת" אמרה ממשיכה לבכות.
"אני מצטער" אמרתי בלחש.
"זה בסדר, אני פשוט מיואשת" אמרה.
"אני יילך לדבר איתה" אמרתי ויצאתי החוצה.
"לך ממני!" צעקה זואי.
"את רוצה שאני יספר לך, לא?" שאלתי אותה.
"מה, באמת אתה תספר לי?" שאלה.
"תקשיבי לי" עניתי והתחלתי לספר.
~לפני כמה שנים~
חזרתי הביתה אחרי הודענו שאנחנו מפרקים את הלהקה.
"הכל יהיה בסדר" אמרה שירז וחיבקה אות ואז התחילו הצרחות מבחוץ. המעריצות הגיעו לבתים שלנו והתחילו לבכות ולבקש הסברים. זה היה קשה לראות אותם ככה במיוחד שהם מקללים אותי וצועקים עליי.
"הם צריכים להבין שנגמר אל תתייחס הארי" אמרה שירז וחיבקה אותי. בכיתי כמו שלא בכיתי אף פעם וכנראה שהמעריצות שמעו אותי כי הם הלכו. אחרי כמה ימים יצאתי לסיבוב העיר עם המכונית, סתם בשביל הכיף התחלתי לנסוע ואז מעריצות זרקו לי אבנים על המכונית ומכונית אחרת באה מהצד השני ועשינו תאונה. הייתי הרבה זמן בבית חולים ותמיד שירז הייתה לצידי וגם הבנים. הייתי במצב קשה, זאת היתה התקופה הכי קשה בחיים שלי, ואחרי זה את נולדת ומאז אנחנו משפחה
~חזרה למציאות~
"וואו" אמרה זואי בהלם.
"עכשיו את מבינה?" שאלתי וכבר היה לי קשה לדבר. זואי לא ענתה ולאחר כמה שניות חיבקה אותי.
"אני כל כך מצטערת אבל מוסיקה זה הדבר שאני הכי אוהבת לעשות" אמרה.
"באמת שאני לא יודע מה להגיד לך אבל אני לא רוצה שתפגעי" אמרתי.
"אבא, מתי שיהיה לי קשה אני יפרוש, אני מבטיחה" אמרה.
"אוקיי ואני תמיד לצידך" אמרתי והיא חייכה.
"ומה לגבי טים?" שאלה לאחר כמה שניות של שתיקה.
"את יודעת מה, בגיל 15 היה לי כבר יותר מ20 אקסיות אז שיהיה לך בכיף (:" אמרתי בחיוך והיא שוב חיבקה אותי.