להקה בסתר- פרק 21

*מנקודת מבטו של אוסטין*
"אמא אני יוצא עם חברים" אמרתי לאמא שלי שבישלה במטבח.
"תחזור מהר עוד מעט הולכים" אמרה ולקחתי איתי את הכדורסל שהיה במטבח. הלכתי קצת והגעתי למגרש, הוא ממש קרוב לבית שלי.
"היי ברו" לוק, חבר שלי אמר וחיבק אותי חיבוק גברי.
"היי" אמרתי לניקו שבדיוק בא.
"שוב הסנובים האלה?" שאל פיטר שהגיע עם שיין.
"בואו" אמרתי והלכתי לכיוון החבורה שבאה אלינו.
"אוסטין בוא" שיין אמר מושך בידי.
"בואו נראה להם מזה, פעם אחרונה שהם יבואו לפה" אמרתי מכדרדר את הכדורסל שהיה בידי.
"מה אתם רוצים?" שאלתי.
"לשחק.." אמר המנהיג של החבורה, קוראים לו סטיב, הוא כזה סנוב, הוא גר כמה שכונות לידנו, אני והחברים שלי גרים בשכונות של העשירים והם של הממוצעים. הם מקנאים בנו ותמיד באים להציק לנו.
"יש לכם מגרש משלכם לכו אליו" אמרתי.
"ואם לא בא לנו?" שאל ופיטר, שיין, ניקו ולוק התקרבו יותר אלינו.
"משחק, אם אתם מפסידים אתם לא מתקרבים לפה יותר ואם אנחנו, אנחנו נותנים לכם לשחק" אמרתי.
"אוסטין מה אתה עושה?" שאל פיטר.
"תסמוך עליי" אמרתי.
"סגרנו" אמר סטיב והושיט את ידו ללחיצה.
"התקלחת?" שאלתי.
"סנוב" אמר והלכנו למגרש.
*מנקודת מבטה של בל*
"אני לא רוצה לבוא איתך!" צעקתי על סטיב.
"אבא לא מרשה להשאיר אותך לבד, בואי כבר" אמר ומשך בידי.
"אל תיגע בי!" צרחתי עליו.
"אז בואי!" אמר.
"מה קשה להבין ב'לא רוצה'?" שאלתי אותו עצבנית.
"בל אין לי כוח לשטויות שלך בואי כבר!" אמר.
"טוב טוב אני אתלבש, קרציה" אמרתי והוא יצא מהחדר. התלבשתי ויצאתי מהחדר, סטיב כבר היה בחוץ, לקחתי את המחברת שלי ויצאתי החוצה. אז אני בלה אבל כולם קוראים לי בל, אמא שלי נפטרה שהייתי בת ארבע, רק אני, אבא שלי וסטיב נשארנו. אבא שלנו עובד בעבודה רגילה ולא מקבל שכר כל כך גבוה לכן סטיב נאלץ לעבוד. אני לא, אני בת 17 לעומת סטיב שהוא בן 18 וחצי. יש לי שיער חום ארוך וחלק, עניים חומות, אני קצת נמוכה ורזה. אני מאוד חכמה, אני רצינית ותמיד מונעת שטויות. אני כותבת סיפורים במחברת משלי, אף אחד לא נוגע בה חוץ ממני.
"נו את באה?" שאל סטיב.
"כן" אמרתי ויצאתי החוצה. התחלנו ללכת פניתי לכיוון המגרש וראיתי שסטיב ממשיך ללכת.
"מה אתה עושה המגרש פה!" אמרתי לו.
"אנחנו הולכים למגרש של הסנובים" אמר והמשיך ללכת. דבקתי את הפער שהיה בנינו לא מתייחסת למה שאמר. הגענו לשם וסביב סטיב התאספו בנים רבים ולא ראיתי כלום. שמעתי שהם מתערבים על משהו וכולם נכנסו למגרש. ישבתי בצד, פתחתי את המחברת והתחלתי לכתוב.
"זה לא הוגן, רמאים!, אתם לא יודעים לשחק, והווו!" נשמעו צעקות אבל עדיין הצלחתי להתרכז.
"הפסקה!" שמעתי צעקה והסתכלתי עליהם. סטיב הלך עם חברים שלו לשתות מים וה'סנובים' ישבו מדברים. לפתע רוח חזקה התחילה והכובע שלי עף מראשי. חיפשתי אותו סביבי.
"חיפשת את זה?" שאל אחד הבחורים שהיה בסביבת ה'סנובים' והושיט לי את הכובע.
"תודה" אמרתי ולקחתי את הכובע מידו. הסתכלתי עליו, הוא היה ממש יפה וגבוה.
"אוסטין ואת?" שאל והושיט את ידו.
"בלה, כולם קוראים לי בל" אמרתי ולחצתי את ידו מהופנטת מעניו. היה לו עניים ירוקות מושלמות, חיוך מקסים עם שתי גומות, שיער חום שהיה מסודר בצורה מיוחדת.
"מה אתה רוצה מאחותי?" הגיע סטיב משום מקום.
"כלום הכובע שלה.." אוסטין לא סיים את המשפט וסטיב העיף לו אגרוף.
"אל תתקרב לאחותי יותר!" צרח סטיב.
"מה אתה חושב שאתה עושה?" שאל אוסטין והתחיל להרביץ לו, הם רבו.
"די תפסיקו!" צרחתי. החבורה של סטיב והחבורה של ה'סנובים' ניסתה להפריד בניהם.
"פעם הבאה שאחותך תצטרך משהו אני לא יעזור לה" אמר אוסטין לאחר שהפרידו בניהם.
"אף אחד לא צריך את הטובות שלך" אמר סטיב שולח בעיטה שמכוונת לאוסטין אך בגלל שהחברים שלו תפסו אותו הוא לא הצליח לפגוע בו. אוסטין הלך משם עם חבריו כפנס מכסה את ענייו, שפתו התחתונה מדממת וידו ככל הנראה שבורה. סטיב יצא צולע, על פניו טיפות דם, שריטות בידו, עניו התנפחו מעט.
"יופי אתה מאוד בוגר" אמרתי וחברים שלו ליוו אותנו לבית.