להקה בסתר- פרק 17

*מנקודת מבטה של שי*
"די רוי!!!" צעקתי על רוי שדגדג אותי.
"טוב,עוד עשר דקות" אמר והמשיך לדגדג אותי במיוחד שהוא יודע שאני רגישה!
"שי! שי!!!!!!!" שמעתי את נוי צועקת לחוצה.
"מה עכשיו?" שאלתי והיא נכנסה לחדר שלי.
"אמא יולדת, הם בבית חולים" מילמלה.
"מה?" שאלתי מופתעת.
"סבתא באה לשמור עלינו" ענתה.
"אבל, אני רוצה להיות עם אמא!" אמרתי. בלידה של נוי עוד הייתי קטנה אבל עכשיו אני כבר גדולה ואני רוצה לראות את אחי ראשונה! זה לא פייר! גם אמא שלי הבטיחה לי שאני יהיה איתה.
"את לא יכולה" נשמע הקול של סבתא שלי.
"סבתא!" אמרה נוי וחיבקה אותה (מי שחושב לעצמו אז הסבתא מהצד שלי ליאם). הייתה לי ילדות נהדרת במיוחד בחופשים של הקיץ. היינו נוסעים לסבתא שלי שהייתה גרה בכפר ליד לונדון. היה לה שם ברכה והיה לי שם המון חברים! גם דודות שלי היו באות. הם בכלל לא דומות לאבא שלי. זה מצחיק כי פעם אחת רות (אחות של ליאם) דודה שלי לקחה אותי מהבית ספר וחשבו שהיא זרה. סבתא שלי וסבא שלי תמיד פינקו אותנו במתנות בשתי הצדדים. את סבא וסבתא שלי מצד אמא ראיתי יותר כי הם גרים בלונדון אבל מצד אבא שלי פחות.
"סבתא!!" אמרתי וחיבקתי אותה.
"חמודות שלי התגעגעתי" אמרה וחיבקה אותנו.
"תני לי לנחש יש לך מתנות?" שאלה נוי מצחקקת וסבתא שלי הביאה מלא! שקיות.
"זה לך" אמרה והושיטה לי שלוש שקיות.
"זה לך כדי שתפסיקי להציק לשייקה" אמרה סבתא שלי והושיטה לנוי שלוש שקיות גדולות ואחת קטנה. יש לי קשר מיוחד עם סבתא שלי. אני לא רואה את עצמי בלעדיה. אנחנו תמיד מדברות בסקייפ או בטלפון וכל הילדות היא עזרה לי. גם זה שאני הבכורה במשפחה זה רק עושה שאני והיא יותר קשורות.
"וזה לאמא שלכן" אמרה והצביעה לבחוץ. אני נוי ורוי קמנו וראינו עגלה, שמיכות, לול, קלטות בקיצור חבילה שלמה לתינוק.
"וואו אמא תשמח" אמרתי בהלם.
"עכשיו אנחנו עושים מסיבת הפתעה בואו נארגן את הבית" אמרה והוציאה שקית שבה קישוטים וכיבוד.