לגור איתו – פרק 3 – מה קרה עכשיו?

יום חדש. בוקר חדש. אפשרות חדשה להימלט ממריבה עם ג'סטין ביבר.
אני שומעת את שעון המעורר, מתיישבת ומשפשפת את העיניים.
זהו עוד יום חדש, יום שבו אני צריכה להתמודד עם העובדה שאני גרה עם ג'סטין ביבר.
אני צריכה לנסות להחביא את זה כי אני לא רוצה צלמי פאפרצי מסתובבים בתוך פרצופי.. ולכן עליי להסתיר את זה מכל אחד אחר.
זהו יום שבת, יום שאין בו לימודים.
השעה היא 10 בבוקר, שעה מושלמת להתעורר בה.
קמתי מהמיטה, הלכתי לצחצח שיניים, כמו בכל יום ולפתע אני רואה דרך המראה את ג'סטין ביבר מאחוריי, עומד ומסתכל בי.
אני עדיין בריב איתו, הוא נכנס אל תוך חדר המקלחת.
"אתה יכול לצאת?" אני שואלת אותו בשקט.
"למה, אני מפריע לך?" הוא שואל.
"כן קצת.. אז.. אתה יכול?" אני אומרת.
"לא.. אני גם צריך לצחצח שיניים.. שכחת?" הוא אומר.
"יש עוד שירותים בבית הגדול הזה שכחת?" אני עונה לו.
"אבל אלא יותר קרובים לחדר שלי, ולצערי הם גם הכי קרובים לשלך.." הוא אומר ויוצא.
"רגע!" אני צועקת ויוצאת החוצה "למה אתה מתכוון ב'לצערי'?" אני מוסיפה ושואלת.
"אני נאלץ לריב איתך בכל פעם שאני ליידך, את שונאת אותי, את לא מבינה שאת הולכת לגור איתי למשך הרבה זמן?
תגידי תודה שהזמנו אתכן בכלל, אנחנו עושים את זה למענכן! לא בשבילי! לא קשה לי לבחור מישהי ולהיות חבר שלה. אני לא מאוהב בך! שלא תחשבי ככה!
אני פשוט מנסה לגרום לך להרגיש בבית! אני עושה את זה כי אני רוצה להיות נחמד אליך!" הוא אומר בכמעט צעקה וממשיך אל חדרו.
אני הולכת אחריו כשלפתע כשאני רואה את דלתו נטרקת ואני מאחוריה, והוא מאחוריה בצד השני.
"אבל.. לא התכוונתי ש…" אמרתי ונקטעתי והלכתי לחדרי.
הרמתי את הנייד שלי, הבטתי באנשי הקשר, וראיתי שלורן, חברתי הטובה נמצאת שם. תמיד הייתה שם בישבילי.
חייגתי אליה אחרי שבועיים ויום שלא דיברנו.
"הלו?" שמעתי את קולה והחלתי בבכי.
"לורן את לא מבינה אני מתה לחזור לישראל! נמאס לי מאל איי!"
"ארין!!! אני מתגעגעת אליך!! היא צועקת מהתרגשות.
"גם אני! מה שלום ג'יימס? איך הוא מסתדר?" אני שואלת.
"בואי ניראה, אני אוסיף אותו לוועידה" היא אומרת.
"הלו?" ג'יימס אומר.
שמעתי את קולו של ג'יימס סוף סוף וקפאתי.
"ג'יימס, זאת לורן, וארין גם על הקו!" לורן אומרת.
"אריין.. אני מתגעגע אליך כל כך.."
אני בוכה, דמעות יוצאות מעיניי, הם כל כל חסרים לי.
"התגעגעתי אליכם." אני אומרת בשקט.
"ארין יפה שלי, אני אוהב אותך!" הוא אומר.
"אל תבכי נסיכה שלי, אנחנו לא נפרדנו לנצח, רק עד שתיהי בת 18, שזה לא הרבה זמן, ואז תוכלי לחזור לישראל!"
"אני אוהבת אתכם כל כך!" אני אומרת.
לפתע אני שומעת נקישות על דלת חדרי.
"אני אתקשר אליכם בעוד חצי שעה? אני אוהבת אתכם" אמרתי,
"ביי גם אנחנו" ג'יימס ולורן אמרו יחד וניתקתי.
אני ניגשת אל הדלת, מנגבת את הדמעות שלי ופותחת אותה.
אני רואה את ג'סטין עומד מולי, עיניי עדיין אדומות ופני ניראות בוכיות.
ג'סטין הסתכל בי, הסתכל בתוך עיניי, במבט שאף גבר לא הביט בי. הוא מסתכל עליי ומחבק אותי.
אני מסמיקה לרגע, ידיי מחבקות אותו חזרה ואני חוזרת לבכות על כתפיו.
"הכל בסדר?" הוא מתנתק מהחיבוק ושואל.
ואני פשוט מחבקת אותו שוב.
הכל היה כל כך מביך, כי דקה לפניי רבנו, ועכשיו הוא נמצא פה בשבילי.
"תודה"אמרתי וחייכתי.
"על מה?" הוא שואל
"על החיבוק הזה… זה עידד אותי." עניתי.
"אין בעד מה, אני תמיד אהיה פה בשבילך" הוא חייך אליי.
הוא הקריב את ראשו אל ראשי, כ – 5 ס"מ מפרידים בין פיו לפי.
הוא מתקרב עוד יותר, ועוד, כשלפתע אני שומעת מישהו עולה במדרגות.
אנחנו מתרחקים אחד מהשנייה, וצוחקים.
"מה קרה?" אמא שלי שואלת.
"כלום!" אני וג'סטין אומרים בו זמנית .
מה באמת קרה פה?