לא מכירה את עצמי (פרק 3)

היי…. פרק שלישי שאני מעלה….היום אני יעלה עוד פרק…מי שרוצה אני אקדיש לו את הפרק הבא
רק שתכתוב לי בתגובות ;)
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
התארגנו בבוקר,הכי יפה שאפשר,בכל זאת מגיע "האלפא של המאה".
לבשתי את חולצתי הנופלת ומכנסי ג'ינס קצרות,כן,בשבילי זה בגדים מפוארים.
אני לא כזאת של שמלות וחצאיות,זה לא אני.
התאפרתי מעט,סידרתי את שיערי והתיישבתי על מיטתי מתעסקת בפאלפון ממתינה לחברותיי.
מכירים את ההרגשה שמביטים בכם? אז כזאת הייתה לי.
הרמתי את ראשי מהפאלפון,רואה את ברי מביטה בי מזועזעת.

"מה?" שאלתי אותה לא מבינה.
"סאם את רצינית? ככה את רוצה ללכת לקבל את האלפא? שאלה אותי בזלזול.
"מה הבעיה?" שאלתי אותה סורקת את בגדיי עם עיניי וחוזרת להביט בה.
"את פשוט….עזבי…"אמרה במין מלמול והלכה לשירותים,שם התארגנו פני ושנאל.
המתנתי להם זמן רב, סוף סוף הם סיימו להתארגן,הם לבשו שמלות מושקעות ויפות,בשבילן,אך לא לטעמי.

אחריי ארוחת בוקר,בהם ראיתי כי כל הבנות לבשו שמלות,אבל לי זה לא הפריע.
נכנסנו לאולם הספורט,כולם עמדו בצד אחד,ממתינים לבואו של האלפא.
מאורגנים ויפים.

דיירון היה על הבמה,הבנתי מהריכולים שהיו בחדר האוכל שהוא נפרד מסטייסי,לא דבר מפתיע.
"האלפא אמור להיכנס בשניות הקרובות…."אמר והביט בכניסה,מחייך.
הפנתי את ראשי ממנו לכניסה,רואה את היצור הכי יפייפיה שראיתי בחיי.
פניו נראו כי טובי הפסלים פיסלו אותם.
גופו עוצב על ידי טובי האדריכלים.
צבעיו נבחרו על ידי מיטב הציירים.
הוא החל לצעוד במעבר לכיוון הבמה,כאשר כל בנות הזאב והחצויות מחויכות ממראהו.
שיערו החום היה מוטה לצד,עיניו הכחולות מתערבבות עם צבע ירוק קל,שפתיו הוורדרדות מלאות עד אפס
מקום וגופו,גופו היה חטוב ושרירי.
כשעבר לידי,חיוך קל עלה על שפתיו,כנראה דמיינתי זאת,בכל זאת,סביבי בנות זאב מהממות ביופיין,חצויות שאינן נראות רע כלל ואותי,המכוערת. כנראה קיוויתי שחיוכו יהיה אליי .

הוא עלה על הבמה,כל הפנים הופנו עליו,הבנות,מיופיו והבנים,כנראה מקנאה.
הבטנו בו זמן רב,עד שדיירון,השתעל,כדי להחזיר אליו את תשומת הלב.
"זהו לואי טומלינסון,האלפא של המאה"אמר דיירון והצביעה בנימוס על האלפא,לואי.
האלפא התקרב לקדמת הבמה.
"שלום לבני זאבים,חצויים וגם לפי הריח בני אנוש…." אמר וכל האולם הביטו בנו,בני האדם, וחזרו להביט בלואי.
"כרגע אני עובר בכל ארצות העולם,במטרה לחפש בני אנוש"אמר והביט בקבוצה שלנו,אני,ברי,פני,שנאל וליאם.

מבטיהם של החצויים והזאבים,נראה כועס ומאוכזב,זאת הייתה המטרה בשבילה הוא בא?
דיירון היה עם פרצופו הרגיל,הפרצוף הקריר שלו.
וגם לואי,לא נראה ממש מופתע מתגובת הקהל.
"לכן…"המשיך בדבריו,כאשר הקהל נרגע,
"היום בני האנוש יתאספו בחצר ויבואו אל הביתי שבאזור" אמר ועבר עם,עיניו על פניהם של הקהל,
"ההודעות הנוספות יובאו לידיעתם של,בני האנוש"אמר,
"נתראה" הוסיף ויורד מהבמה,יוצא מהאולם.
"נגמרה האספה"קרא דיירון כמה דקות לאחר שלואי עזב,בני זאב וחצויים רבים מפנים את האולם עם דיבורים.

ורק אנחנו,בני האדם,נתקענו במקומנו,כאילו הדביקו את רגלינו לקרקע.
ההודעה הזו,היא מוזרה,בדר"כ לא מתייחסים אלינו.
אבל היום,האלפא הגיע רק בשבילנו?
לא עובר פה משהו טוב……
וכבר אמרתי שהיום הזה לא משעמם?