לא ייאמן שזה קורה לי! – הקדמה+דמויות העלאה שנייה

היי לכל הכותבים, קוראים ומשועממים למיניהם!
רק רציתי לומר שאני מתחילה סיפור חדש בקרוב, אז אתם מוזמנים לעקוב…
עדיין לא המצאתי לו שם, אבל הוא על וואנדי, אז מי שיש לו שם בשבילי אני אשמח אם תציעו לי את הרעיונות שלכם, אולי אפילו אשתמש באחד מהם, זה שייראה לי מתאים…

אז בעיקרון, הסיפור נכתב על חברה שלי, באתר קוראים לה סיפורימפו והיא ביקשה ממני לכתוב לה סיפור עליה ועל נייל….
הדמויות:
הבחורה הראשית: הילה.
יש לה עיניים חומות, שפתיים די מלאות, שיער חום כהה מאוד, נראה מרחוק קצת כמו שחור. היא מאוד חברותית, אוהבת את וואנדי בטירוף, אבל בעיקר את נייל, היא מאוד בקטע של "זה לא הארי והלהקה, זה וואן דיירקשן", בעיקר בגלל שנורא נפגעה מתי שאמרתי לה שיש כמה מעריצות שאומרות שהיו מעדיפות שנייל לא יהיה בלהקה (אם עדיין לא שמעתם על זה, זאת האמת! וכתבתי שאני אמרתי לה, כי אנחנו חברות ממש טובות במציאות, בגלל זה היא ביקשה ממני שאני אכתוב עליה סיפור), היא מאוד אוהבת לרקוד, לכתוב סיפורים ולספר בדיחות, אותי אישית היא תמיד מצחיקה…. יש לה הרבה חברות בבצפר, אבל יש לה כמה שהיא לא מוכנה לוותר עליהם בחיים (קרדיט לי! חיחיחי), אני לא חושבת שיש עוד משהו שאני יכולה לתאר אותה בעזרתו, אז תסתפקו בזה בינתיים….
הבחור הראשי (וואנדי): נייל (איך לא?!)
לא נראה לי שאני צריכה ממש לתאר אותו, אז… אני לא אכתוב פה כלום חוץ מזה ש…. הוא מושלם….!
הבחורה המשנית: הדר (אני… איך לא, שוב!)
טוב, אז…. אני עם עיניים כחולות – ירוקות – אפורות כאלה (שילוב מהמם), שיער שטני יחסית בהיר, שפתיים לא לגמרי מלאות אבל לא דקות, אני די גבוהה יחסית לבני גילי (גם בסיפור, גם במציאות) ואני ממש אוהבת לעשות קניות: בגדים, נעליים, לקים, שרשראות, עגילים וכל מה שאני יכולה…. רק רציתי להוסיף שיש לי אח קטן שקוראים לו תומר (שם בדוי, זה הולך להיות השם שלו בסיפור), אני גם מאוד חברותית ואני ו"הילה" חברות משנה שעברה (שוב, גם בסיפור וגם במציאות). אני מאוד אוהבת את וואנדי, הפייב שלי זה הארי ואני מתה לפגוש אותו…. אני גם תומכת בכל הדברים של "זה לא הארי והלהקה, זה וואן דיירקשן", אפילו שהארי זה הפייב שלי זה לא בסדר שמתייחסים רק אליו, אבל על זה אני כבר אמצא איפה לחפור לכם….
טוב, מה עוד יש לי לכתוב…? אה, כן!
הבחור המשני: הארי (הנסיכי!) (ושוב, איך לא?!)
גם עליו אני לא צריכה לספר יותר מידי, הוא מושלם ומקסים שאין דברים כאלה, הוא מתולתל… רק לכתוב את זה עושה לי צמרמורת! הוא מנשק ממש מ-ע-ו-ל-ה ואנחנו נפגשים בדרך מאוד מקורית…. (אני לא רוצה להרוס לכם יותר מידי, אבל בזכות הילה.)

אז, עוד שרציתי לכתוב זה….. ההקדמה.
^הקדמה^
*מנקודת המבט של הילה*
-יום ההופעה שלהם בישראל, שעה 13:51-
נסענו באוטו שלי, של אימא ואבא, ואני ושיר לא הפסקנו לצרוח: "אומייגאאאדוווש אנחנו הולכות לראות את וואנדי באמיתי איזה מושלמים הם!" לא הפסקנו לדבר על זה כל הנסיעה…. "תרדו בנות ההופעה עוד מעט מתחילה" מימוש אמרה, ירדנו מהאוטו ונישקתי אותה, היא החזירה לי נשיקה באוויר והלכנו לתוך האזור של הבמה. "כרסים בשורה ה-ראשונה!" שיר אמרה בהתרגשות, שתינו צרחנו את הנשמה שלנו ובאנו לשבת במקום שלנו, בדיוק אמצע השורה הראשונה…. ההופעה התחילה כבר כל הבנות היו במקומות שלהם, היו שומרים בחוץ ובצדדים של הבמה, ראינו את וואנדי עולים, אני צרחתי את החיים, לא חשבתי שאני הולכת לחזור עם גרון הביתה אחרי ההופעה, אבל עדיין הצלחתי לשמוע את עצמי כשקראתי בשם של נייל בחוזקה, הוא העיף מבט, כל הבנות צרחו אבל אני הוצאתי את הנשמה עליו, ,רק השם שלו עשה לי צמרמורות…. (שוב, צמרמורות גם לי!) הוא הסתכל כדי לראות מי קראה לו ככה, המבט שלו נפל עליי וחייכתי חיוך מאושר, לא ייאמן שנייל מסתכל דווקא עליי מכל המעריצות שהיו שם! הייתי בעננים, לא להאמין שאחרי שנה שאני מדברת על המופע הזה עם הדר, אחת החברות הכי טובות שלי (דיירקשנית שאין דברים!) זה סופסוף קורה באמת! הרמתי את השלט הענקי שהכנתי באחד המפגשים שלי עם הדר, הבנים ראו את זה והארי חייך לכיווני! אומייגזר! אני לא מאמינה שזה קורה לי, אחרי כל ההזיות המטורפות והחלומות שכבר איבדתי תקווה שיתגשמו, כמו חלומות שיש לכל מעריצה.. ניסיתי לחייך להארי בחזרה, אבל אחי שלא הצלחתי הבנתי שהוא מסתכל למישהי שעמדה לידי, לא אליי, הסתובבתי וראיתי את הבחורה הכי מפתיעה שיכלתי לפגוש: את הדרוששש!!! "הדרושה! מה את עושה פה?!" צרחתי לה, זה מה שהייתי צריכה כדי שהיא תשמע אותי, היא חייכה וחיבקה אותי, שיר בינתיים צרחה את הגרון שלה אל *%&#&*^@. "אני…" היא התחילה לומר, אבל נקטעה בגלל הרעש, כשהשיר הראשון נגמר היא כמובן ניסתה שוב למשוך את תשומת לב של הארוש, ואחרי זה אמרה "ניראה לך שאני אפספס את השורה הראשונה? את יודעת שהייתי צריכה להפוך לילדה השנואה בעולם על ידי אחת החברות הכי טובות שלי כדי לקבל את הכרטיס הזה?! אבל עשיתי את זה, הכול בשביל הבנים!" שתינו צחקנו, נעמדנו אחת ליד השנייה והנפנו את השלטים שלנו בזמן שהשיר השני התחיל, הבית הראשון היה של הארי והדר צרחה את חייה את הבמה ,הוא שוב חייך אליה, והפעם אפילו קרץ לה, רק כדי שתדע שהוא באמת מתכוון אליה. "את קולטת מה קרה לי עכשיו?!?!?!?!?! אומייייגזרררוווווששש אני מתה!! הארי חתיך שלי!!!!!" היא צרחה לו, הוא שוב הסתכל עליה, הייתי צריכה להחזיק אותה שלא תתעלף והיא חייכה חיוך מאוזן לשנייה. "איזה כיף לך, לפחות הארי שם עלייך, נייל אפילו לא העיף אליי מבט אחד!…" אמרתי לה, השפלתי את ראשי והורדתי את השלט. "היי, מה קרה? אני מת על הסמל!" מישהו צעק לי מהבמה, הרמתי את ראשי מיד וראיתי את נייל מחייך אליי, הוא קרץ ונפתי על הרצפה, הכול נהייה שחור, אני לא זוכרת יותר מאותו זמן.

התעוררתי אחרי כמה זמן, אבל אני לא יודעת למה, ראיתי כמה עצים מתנוססים מעליי, לא ראיתי אף אדם אבל ישר כשפתחתי את עיניי ראיתי את הדר מזנקת אליי, היא דיברה עם מישהו מההפקה של המופע, אבל היא מיד עזבה אותו כדי לראות אם אני בסדר. "הילוש, את בסדר?!?!?! דאגתי לך בטירוףףףף!!!!!!" היא צרחה עליי תוך כדי שהיא מוחצת את גופי בחיבוק עצום. "כן, אני בסדר, אבל…. מה קרה? אני רק זוכרת שנייל הסתכל עליי, קרץ לי, ואז… לא יודעת, הכול נהיה שחור כזה…" אני בסדר? לא פספסנו את ההופעה, נכון? שמעתי עוד דמות מתקרבת אלינו, איפה שאני והדר היינו, בא אותו איש צוות שהדר דיברה איתו מיקודם, ועוד מישהו, הוא ניראה לי מוכר אבל לא הצלחתי לזהות מי זה. לאחר כמה שניות, כשהמבט שלי התבהר ראיתי שזה נייל, מיד הבנתי שההופעה נפסקה, כנראה בגלל שהתעלפתי, טיפלו בי איכשהו כדי להעיר אותי והבנים הפסיקו לשיר. "אממ…. את בסדר?" הוא שאל אותי באנגלית, הנהנתי בראשי כדי לשאר לו שכן ועברתי משכיבה לישיבה. הדר שוב חיבקה אותי, היא הסתכלה מאחוריי נייל, גם הארי וזאין הופיעו שם, היא הלכה אליהם והשאירה אותי לדבר אל נייל, היא כנראה עשתה איתם היכרות בתור "החברה הכי טובה של הנערה שהתעלפה מהמבט של נייל", כי היא דיברה איתם בחופשיות גמורה וחייכה אליי כדי לסמן שהיא מאוהבת בהארי אפילו יותר ממקודם! ממש התרגשתי בשבילה, אבל לא ממש יכולתי לעשות משהו כמו לקום ולחבק אותה או לצרוח להארי "תיזהר, מתקפת נשיקות בדרך אלייך!" (מי שקרא את הפרופיל החדש שלי יבין את הבדיחה), אז נשכבתי בחזרה והסתכלתי על נייל, הוא ניראה מעט מודאג והסתכל בעיניי. "את בטוחה שהכול טוב? כי אני קצת דואג לך, את התעלפת באמצע המופע, ולא ירו בך או משהו כזה…. או שכן?" הוא אמר\שאל וצחקקתי. "למען האמת, זה היה בגללך…" אמרתי לו באנגלית, מאז שהכרתי את וואנדי האנגלית שלי ממש השתפרה (אמת לאמיתה…) "ק… קחי, אני רוצה שיהיה לך את זה." הוא אמר, קולו מעט רעד והניח פתק קטן על כף ידי. "וואנדי, אתם עולים שוב!" קול נש צעק להם מהבמה, הדר נפרדה מהבנים והם חזרו להופיע, כנראה שהיום הזה ממש לא כמו שחלמתי עליו, לא היום שבו אני אפגוש את נייל ואדע שהוא מאוהב בי או משהוא כזה… "מזה הפתק?" הדר שאלה אותי, היא לקחה את הפתק מהיד שלי ופתחה אותו. "ניראה לי שאני עומדת להתעלף עלייך…." היא אמרה בהתרגשות, הושיטה לי את הפתק והסתכלה סביב. פתחתי אותו, לא האמנתי למה שראיתי בפנים: המספר של הנייד שלו…. "איזה מזל יש לך! אני אפילו לא הצלחתי להבין באיזה צד של לונדון הארי גר, ימין או שמאל…" הדר קיטרה ואני הרגשתי בעננים, לא ייאמן שזה קורה לי!