לא באמת ביחד-פרק 49-מוקדש לYAELIS,דני,לאלי,אופק,אלין,SBW,שירני

היי בנות,
כמו שבטח שמתן לב כבר-האתר עבר שיפוצים ולא היה ניתן להעלות פרקים ולכן לא העלתי כלום.אז בלי דיבורים מיותרים הנה הפרק-קריאה מהנה!

פרק 49
נמ זאין-המשך
לקחתי את רגלי ופתחתי בריצה,מתחיל לרוץ לאורך המסדרון,לוחץ על כפתור המעלית,מקווה שהדלתות הכפולות יפתחו כבר.רציתי ללכת,מאוד רציתי.לא רציתי להמשיך לשמוע אותם רבים ככה בגללי,לא יכולתי.אני חושב שאם הייתי נשאר שם עוד שנייה אחת הייתי פורץ בבכי.באמת עברתי את הגבול.אני בעצמי כבר לא יודע מה עובר עלי,לא יודע מה אני עושה-הפסקתי לעקוב כבר.
דלתות המעלית נפתחו ואני לחצתי על כפתור קומת הקרקע,מנסה להזדרז כמה שיותר.
אחרי 5 דקות כבר עמדתי מול דוחן הקבלה.
"שלום,אני יכול בבקשה לקבל כרטיס לחדר 389,בבקשה?"
שאלתי את הפקידה שעמדה מולי כולה מתוקתקת-חליפה של המלון,שערה אסוף לאחור בתסרוקת מסובכת ועקביה מתקתקים על הרצפה.
"מצטערת,אני לא יכולה לתת לך את הכרטיס."
"למה לא?"
שאלתי.
"אסור לי.אני לא יכולה לדעת בוודאות שהחדר הזה שלך ואסור לי לתת לך את הכרטיס."
היא השיבה.
"הוא לא שלי.הוא של חברים שלי."
עניתי
"אז אין לי איך לעזור לך."
היא אמרה
"אין דרך שאני יכול לאשר לך שאני מכיר את האנשים שבחדר ותיתני לי את המפתח?"
שאלתי
"אמממ….אתה יכול להגיד לי על שם מי החדר רשום."
היא אמרה והתחילה להתעסק עם המחשב שמולה.
"אמממ…"
ידעתי שהחדרים רשומים על כל מני אנשים,שהם לא אני והבנים,כדי למנוע פריצות של מעריצות,אבל לא זכרתי בדיוק על שם מי החדר של הבנים רשום.ניסיתי להיזכר.התשובה עמדה לי על קצה הלשון.
"אממממ….על שם טום טיסדייל" (זה הבעל של לו-המאפרת של הבנים.אם אני לא טועה טיסדייל זה שם המשפחה שלהם אבל אני לא הכי בטוחה.)
נזכרתי סוף סוף וחיוך התפרס על פני.
"אממממ…כן,זה נכון.בבקשה-זה הכרטיס."
היא הושיטה לי אותו,מופתעת כנראה מהעובדה שצדקתי.
רצתי מהר למעלית,לוחץ על הכפתור יותר מעשר פעמים,מקווה שהדלתות יפתחו והן אכן נפתחו.נכנסתי מהר,לוחץ על הכפתור לקומה שלנו.
למזלי,היא לא זיהתה אותי ורצתה תמונה או חתימה כי אחרת הייתי מתעקב עוד כמה דקות.
אחרי 5 דקות כבר רצתי במסדרון,לכיוון החדר של ליאם ונייל.מה שהפתיע אותי הייתה העובדה שלא נשמעו צעקות מעברה השני של הדלת.
"תפתח כבר,אני חושב שהם הולכים מכות!"
לואי אמר לחוץ
"מה מכות?"
המצב יכול להפוך ליותר גרוע מזה? החברים שלי הולכים מכות בגללי? לאן אני עוד אדרדר?
הושטתי את המפתח להארי,שעמד לפני ליד הדלת,כדי שהוא יפתח אותה.לואי והארי נכנסו ראשונים ואני נכנסתי אחריהם,לא מאמין למראה עיניי.
הרגשתי כאילו סטרו לי,כאילו אמרו לי שיש לי עוד שבוע לחיות,כאילו הכניסו לי אגרוף לבטן שהוציא ממני את כל האוויר.
לפני עמדו נייל ושירן-מתנשקים!
שירן עמדה על קצות האצבעות,זרועותיו של נייל כרוכות סביבה,מצמידות אותה אליו,והוא מרים אותה סנטימטרים ספורים מעל הקרקע.שפתיהם נעו בתאום מושלם אחת נגד השנייה.קינאתי,פשוט קינאתי.רגשות מכל הסוגים הציפו אותי והרגשתי שאני עומד להתפוצץ! איך אני כזה חסר מזל?! יש כאלה שמרוויחים את כל הקופה וכאלה שנשארים בלי כלום,אני מאלה שנשארים בלי כלום.איך יכול להיות שכל פעם אני יוצא המופסד?!
לא יכולתי לעמוד במראה הזה יותר-אהבת חיי,האחת שלי,ואחד מהחברים הכי טובים שלי,אחד מהלהקה,מתנשקים אחד עם השני.נעצתי את מבטי בהם,לא מסוגל להתיק (להוריד) אותו.אחרי מאמצים מרובים וזמן שהרגיש כמו נצח אבל בטח היה כמה שניות,דקה ולא יותר מזה;ניתקתי את מבטי מהם.הסתובבתי ויצאתי מהדלת,טורק אותה מאחורי.
דפקתי את ידי בקיר,משתגע ממה שקורה.הייתי כל כך עצבני,כל כך המום,כל כך בהלם,בשוק-סערת רגשות התחוללה בתוכי ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי.פשוט התחרפנתי! התחרפנתי! אני שנייה אחת מפנה את גבי והחבר הכי טוב שלי מנסה לגנוב אותה ממני?! איך הוא יכול לעשות לי את זה?! מחשבות התרוצצו בראשי.
מצד שני,קול ההיגיון צעק מאחורי ראשי,יש לו כל זכות לעשות את זה. היא לא שלי או משהו ואחרי איך שפגעתי בה אני בטוח שהיא לא תסלח לי ובטח ובטח שהיא לא תהיה איתי-על זה אין בכלל מה לדבר,לצערי הרב.קרסתי לרצפה,גבי שעון על דלת החדר ואני לא יודע מה לעשות עם עצמי.הצמדתי את אוזני אל הדלת,מנסה לקלוט קטעי שיחה שלהם ולהבין מה הולך בתוך החדר.
"תראה לאיזה מצב הגעת שהייתי צריכה לנשק אותך,"שמעתי את קולה של שירן והבנתי שהיא כנראה מדברת אל נייל.נראה לי ששמעתי דגש על המילים לנשק אותך,"כדי שלא תרביץ לליאם.אני מבינה שבאיזשהו מקום עשית את זה בשבילי אבל אני מאוכזבת מהתגובה שלך.מהתגובה של שניכם."
"אני יודעת שרצית להגן עליי,"היא המשיכה להגיד,כנראה עדיין לנייל," אבל למה זה היה צריך להיגרר לזה? אני לא רוצה אפילו לחשוב מה היה קורה אם לא היית מפסיק.אתם החברים הכי טובים,בלי לפגוע לואי והארי,אתם לא אמורים לריב על דבר כזה מטומטם!"
"זה בכלל לא מטומטם…"
נייל לחש
"תהיה רציני נייל! זה לא מצחיק-זה ממש לא מצחיק! מה עבר עליכם?! מה פאקינג עבר עליכם?! יש משהו שאני לא יודעת עליו שרבתם בגללו ככה,כי אם לא אז המצב ממש גרוע." זאת הייתה שוב שירני שלי.
"מה את מצפה שאנחנו נגיד לך על זה?! מה את מצפה שאני אענה?!" נייל צעק.
"גם אם היה משהו כזה,ואין,אם לא סיפרנו לך עד עכשיו אז אנחנו גם לא נספר!" הוא המשיך לצעוק.
"מה עובר עלייך היום נייל?! אתה לא נייל שאני מכירה!"
"בטח שכן,את פשוט כנראה לא מכירה אותי."
הוא אמר-אאוץ'!
"נייל…." שירן נאנחה.
הם השתתקו.חשבתי כבר שהם לא ימשיכו לדבר אבל אז נשמע קולו של נייל,שאמר
"תקשיבי,שירן.אני יודע שאת אוהבת אותו-אני יודע."הוא מדבר עלי? נראה לי שכן-שירן אמרה לי שהיא אוהבת אותי אבל אולי היא אוהבת עוד מישהו?,"אבל אני לא יכול להסתיר את זה עוד-אני אוהב אותך! אני אוהב אותך שירן!"
מה? מה?! ממתי הוא אוהב אותה?! מה הולך פה?! היא גם אוהבת אותו?!-אני ממש מקווה שלא….
לא שמעתי כלום.השיחה נקטעה ואני כולי הייתי במתח-מה הולך שם?! למה הם לא מדברים?! מה קורה?!
אבל אז שמעתי קולות נשיקה…נשיקה?! הם שוב מתנשקים?! אני לא מבין!!!
אחרי התלבטויות רבות החלטתי בסופו של דבר להיכנס לחדר ולראות מה קורה.לא יכולתי לסבול את אי הידיעה.אי הידיעה הוא הגרוע מכל.מה כבר יש לי להפסיד?!
מתברר שהרבה.אני חושב שאני אאבד את שפיותי!
פתחתי את הדלת בדממה,מנסה להשמיע כמה שפחות רעש.לפני עמדו לואי,ליאם והארי.הם היו קפואים,נטועים במקום,בהלם מוחלט.עקבתי אחרי מבטיהם וראיתי את מה שהם ראו-את נייל ושירן.
נייל ושירן התנשקו-נשיקה צרפתית שעירבה לא רק שפתיים אלא גם לשונות.הם התנשקו בתשוקה,בפראות.שפתיהם נעו בהרמוניה מוחלטת,בהתאמה,בהשלמה.
נייל הרים אותה מהקרקע,מצמיד אותה אליו יותר ויותר.והיא בתגובה כרכה את רגליה סביב מותניו,ידה האחת תופסת בעורפו,מצמידה אותו אליה, בעוד השנייה מתחפרת בשערו.הוא כרכך יד אחת שלו סביב גבה,תומך בה נגד נפילה,וידו השנייה שוטטה על הירך שלה,כמו שידי מאחלת לשוטט.ידה ליטפה את לחיו,יורדת לחזהו והוא התחיל ללכת לכיוון המיטה.הם נפלו שניהם על המיטה,מצחקקים,כשהוא מעליה,איפה שאני אמור להיות.
הרגשתי חולה,בחילה אחזה בבטני וחלחלה הציפה אותי.החוורתי.הרגשתי שאני עומד לקרוס.רציתי רק לתקוע את אגרופי בפרצופו של נייל.לא הייתי מסוגל לראות אותו אפילו-הוא בוגד! בוגד מסריח!
"אחמ אחמ"
נשמע קולו של ליאם למזלי.
נייל ושירן הרימו את ראשיהם,מסובבים אותם לכווננו בתיאום מושלם,כאילו הם נועדו אחד לשני,דבר שאני אפילו התחלתי להאמין בו כבר.שירן הסמיקה כמו עגבניה וסומק קל הציף גם את פרצופו של נייל.
הם היו נראים מוכי הלם,בתדהמה,בדיוק כמונו.
הרגשתי כאילו מישהו דוחף אותי מצוק ואני נופל נפילה חופשית,כאילו מישהו קובר אותי בחיים.הרגשתי מבועת.
שירן ונייל נעמדו,מסדרים את בגדיהם.
"מה השעה?"
שירן שאלה
"שלוש וחצי."
הארי ענה לה.
עוד חצי שעה ביבי לוקס תגיע.
"נייל אני רוצה לדבר איתך,לבד.אתם יכולים בבקשה לצאת מהחדר?"
היא שאלה.
"עלק לדבר,אתם רק רוצים להתמזמז…"
לחשתי אבל ראיתי שהיא שמעה אותי.הם עוד שנייה בלעו אחד את השני לפני רגע והיא מצפה שאני אאמין שהם רק רוצים 'לדבר'?!
"אמממ…בטח."
כל הבנים,חוץ ממני,אמרו.
"תשתמשו באמצעי מניעה!"
לואי צעק לפני שהוא יצא מהחדר,גורם לכולם,חוץ מלי,לצחוק.אם לדייק,זה הרתיח אותי.
"אל תדאג! אנחנו רק נדבר…"
שירן השיבה עדיין צוחקת.
כולנו יצאנו מהחדר-אני,הארי,לואי וליאם-משאירים את שירן ונייל לבד,כדי שיוכלו 'לדבר'.
תגיבו ותדרגו!!!