לא באמת ביחד-פרק 48-מוקדש לYAELIS,דני,לאלי,אופק,אלין,SBW,שירני

היי בנות,
כמו שאתן בטח כבר יודעות הפסקת האש התארכה לעד חצות(זה היה בחדשות-למי שלא מעודכנת.) למרות ששמעתי שיש אזעקות.אבל בכל זאת החלטתי להעלות פרק.

הפרק הזה מלא בפלשבקים! אני ממליצה לכן לקרוא את כולם ולא לדלג כדי שתוכלו להבין את התשובות והתגובות של הבנים!מקווה שתהנו מהפרק!

הקטע הזה(הפרק) חוזר לנקודת מבט של זאין-לאחרי פרק 44.אני אשים את הקטע שממנו אני ממשיכה כדי שתדעו על מה מדובר.
אני יודעת שהקטע די ארוך אבל אני ממליצה לכן לקרוא אותו כדי ממש להבין על מה אני מדברת!!!
~~~פרק 44~~~
נמ שירן-אחר הצהריים
אחרי כמה שעות עם הבנים עלינו לחדרים-להתארגן לקראת 'בואה של בייבי לוקס'.נכנסתי להתקלח כשאני לוקחת איתי רק מגבת,בלי בגדים,כי אני יודעת שזאין לא נמצא בחדר ככה שסוף סוף אני יכולה להתלבש במקום נורמלי אחרי שאני כבר מנוגבת היטב ככה שהבגדים לא נצמדים לעורי.
אחרי מקלחת ארוכה שכללה גם חפיפה יסודית יצאתי לחדר כשרק המגבת שלי עלי.נעמדתי מול הארון,מנסה לבחור מה ללבוש,מתלבטת לגבי שתי תלבושות.פתאום הדלת נפתחה ואני מרוב בהלה כמעט הפלתי את המגבת שלי אבל ברע האחרון הידקתי את אחיזתי בה והצמדתי אותה לגופי.ליבי החסיר פעימה,הוא נפל לתחתונים(למרות שלא לבשתי בכלל תחתונים באותו הרגע.).
"אל תדאגי,אני לא אציץ לך הפעם"
הוא אמר במרירות.הפנתי את ראשי לדלת וכמו שחשבתי-זה היה זאין.
"איפה היית כל היום? למה לא ענית לבנים? הם התחרפנו מדאגה."
"ואת? את גם דאגת לי?"
"איפה היית?"
שאלתי קול חד
"את גם דאגת לי או לא?"
הוא שאל
"אם את לא תעני לי אני גם לא אאענה לך."
"אז אתה סוחט אותי? אני שאלתי קודם…"
ההבעה על פניו היא זו שגרמה לי לענות לו,היא ולא שום דבר אחר.אני לא יכולה לתאר אותה אפילו,היא הייתה תערובת של כמה רגשות-יאוש,כאב ועוד כמה לא הצלחתי לקרוא,שאני לא בטוחה מה הם;אבל בדבר אחד אני כן בטוחה-ההבעה הזו הםחידה אותי,הדאיגה אותי.
"בטח שכן זאין!בטח שדאגדתי לך!"
"סתם טיילתי לי,הסתובבתי,מנסה לנקות את הראש ולחשוב."
הוא אמר בשיא האדישות.
"אתה רציני?!
אנחנו פה עוד שניה פירפרנו על הריצפה מרוב דאגה ואתה רק 'יצאת לטייל'?!"
"מה הבעיה עם זה?"
הוא שאל שוב באדישות מזויפת שעיצבנה אותי.
"מה הבעיה עם זה?! מה הבעיה עם זה?!
הבעיה היא שאם הבנים לא היו מבינים שיצאת לטיול ושתחזור מאוחר יותר כבר היינו מזמינים משטרה ואת השומרים שלכם! זאת הבעיה!"
"ומה הבעיה עם זה?!"
הוא שאל עם דגש על המילה זה.הוא התכוון-מה הבעיה עם מה שאמרתי הרגע.
"אחרי הריב שלנו,כשאני 'נעלמתי' והלכתי להסתובב בבית מלון ראיתי איך דאגת-התחרפנת מדאגה ועכשיו כשזה הפוך ואתה נעלם אסור לנו לדאוג לך?!-זה דבר פסול?!"
"יש הבדל גדול מאוד בין זה שאת נעלמת לזה שאני נעלם!"
הוא צעק
"אה,כן?! אני אשמח לדעת מה הוא!"
צעקתי בחזרה
"את בת…ועוד כזאת…"
הוא אמר
"מה זאת אומרת 'בת כזאת'?!"
חיקיתי את נימת קולו
"את יודעת-פדופילים בדרך כלל מעדיפים לאנוס בנות,בנות יפות-כמוך."
הוא אמר
"אם אני הייתי פדופיל הייתי שמח לאנוס אותך!"
"טוב לדעת בהתחשב בעובדה שאנחנו ישנים באותה מיטה!"
צעקתי חזרה ופתאום אחרי מה שהוא אמר שמתי לב לעובדה שאני עומדת מולו במגבת.
"אל תשחק אותה כזה אדיש-זה עולה לי על העצבים! אתה יודע טוב מאוד מה הבעיה עם זה! אז אל תשחק אותה! הדיון הזה נגמר-אני לא עומדת לנהל איתך דיון כשאני רק עם מגבת."
שלפתי תחתונים מהמגירה שלי ולקחתי בסופו של דבר את אחת מהתלבושות שהתלבטתי לגביה.
"תחתונים יפים"
הוא אמר במטרה לעצבן אותי אז פשוט התעלמתי ממנו,לוקחת נשימה עמוקה.
נכנסתי למקלחת,טורקת את הדלת מאחורי,עצבנית על זאין והתלבשתי.
(קישור למה שהיא לבשה ברציתי להוסיך!אני עיצבתי את הסט!)
לקחתי כמה נשימות כדי להירגע מהעצבים שלי על זאין.הוא לא היחיד שיכול לשחק במשחק הזה-לכל משחק צריך לפחות שני אנשים.יצאתי מהאמבטיה-הולכת לארון ומוציאה ממנו את אחת מקופסאות האקססוריז שלי-בוחרת לי זוג עגילים,שרשרת ארוכה,5 טבעות וצמיד-כולם בגווני הכסף והתחלת כדי שיתאימו לתלבושת שלי. אספתי את שערי עם 2 צמות שמקיפות את הראש ומתחברות לקוקו באחורי ראשי(אני מתכוונת לתסרוקת בסט)שמתי לראשי סרט לשער שהוא בעצם סרט פרחים והחלפתי את המגן של האייפון שלי.בכל הזמן הזה זאין בהה בי-לא מסיר את עיניו מעלי.
"רוצה פוסטר? תמונה? חתימה? משהו?"
שאלתי בזמן שאני עולת את נעלי וקושרת את השרוכים
"אני אשמח"
הוא אמר
"זאת בעיה שלך."
באתי להגיד אבל בגלל שהחלטתי לשתף איתו פעולה במשחק המעוות שהוא משחק ולא לתת לזה לעצבן אותי רק אמרתי.
"אני אתן לך בהזדמנות."
יצאתי מהדלת,סוגרת אותה מאחורי ולא מעיפה אפילו מבט בזאין,והולכת לכיוון החדר של נייל וליאם.
~~~~סוף הפרק~~~~~~~~~~~~~~~~~~

פרק 48
נמ מבט זאין-ישר אחרי ששירן יצאה מהדלת.
שירן יצאה,לא מסתכלת עלי אפילו.בשניה שהיא סגרה אחריה את הדלת קרסתי על המיטה,התמוטטתי.מחשבות התחילו לרוץ בראשי,מחשבות על מה שקרה כאן הרגע.
למה ההיתי צריך להתחיל איתה,למה הייתי צריך להוציא את המשפט המטופש-' אל תדאגי,אני לא אציץ לך הפעם'-למה? אני בכוונה מנסה להפיל את עצמי? אני בכוונה יורה לעצמי ברגל? אני בטוח שהיא לא שכחה מזה אבל עד שהיא שיחררה קצת,עד שהיה לי סיכוי קטן לפייס אותה טיפה,אני מזכיר לה את זה בכוונה? באמת שאני לא מבין את עצמי… מה עובר עלי?! ואם אתם חושבים שזה מטומטם אז מה אם זה שאמרתי לה שאני אשמח לאנוס אותה?!-יש יותר פדופיל מזה?! בטח כשנעבור מקום היא תבקש לעבור חדר או משהו….
לפחות אני יודע שהיא כן דאגה לי,שכן אכפת לה ממני-אפילו אם קצת.העובדה הזאת חיממה לי מעט את הלב,עשתה לי קצת טוב בכל הרע שאני שוחה בו.
אבל אני כמו אידיוט עוד אומר לה שסתם הלכתי לטייל?!-זה היה נכון אבל הניסוח שלי באמת היה דבילי-מושך אש.החלטתי להפסיק להריץ מחשבות בראשי כי אחרת אני אתחרפן.חוץ מזה,הניקיון שהזמנתי לחדר,כמו ששירן ביקשה ממני,אמור להגיע עוד מעט.
קמתי מהמיטה באחת,קוטע את כל המחשבות שמתרוצצות בראשי,והולך לחדרם של הארי ולואי.כשפתחתי את הדלת,המנקות כבר עמדו מולי,אז פשוט הנחתי להן להיכנס,ממשיך בדרכי לחדרם של הבנים.סיפרתי להם את כל מה שקרה,כל מה שאמרתי לה ברוב טיפשותי.
"אתה רוצה להגיד לי שכל הזמן הזה אתה 'יצאת לטייל'?"
הארי שאל
"אמממ" המהמתי
"אז אתה באמת חתיכת אידיוט!"
הוא אמר
"ממש מעודד.אולי תחדש לי משהו."
"מה זה היה כזה גרוע כשאמרת לה?"
לואי שאל
~~~~פלשבק-כשזאין אמר לשירן שהוא אוהב אותה-פרק 43~~~~~~
נמ שירן
"אני אוהב אותך! אוהב אותך בכל מאודי! וגם את אוהבת אותי! אז למה שלא נהיה ביחד? למה שלא ניתן לרגשות שלנו להניע אותנו לשם שינו ולא למוח?!"
"אתה יודע בדיוק למה…"
אמרתי.באתי לצאת מהחדר,חולפת על פני זאין.הוא אחז פתאום באמתי וסובב אותי אליו.
"אז לפחות תחשבי על זה.לפחות תתני לי הזדמנות,הזדמנות אחת-אני לא אאכזב אותך-אני מבטיח!"
"אני אחשוב על זה,תהיה בטוח שאני אחשוב על זה הרבה!"
עניתי ויצאתי מהחדר,מסתובבת כדי להסתכל על פני המלאך של זאין פעם אחרונה לפני שאני סוגרת מאחורי את הדלת.
~~~~~~~סוף הפלשבק~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"כן,בהחלט כן!"
עניתי ללואי
"אני לא חושב שהיא תסלח לי אפילו,אין מה לדבר על להיות איתי."
אמרתי
"איך היא הגיבה כשאמרת לה שאתה אוהב אותה? היא אמרה לך שהיא גם?"
לואי שאל
"היא שאלה אותי למה לא אמרתי לה את זה עד עכשיו.ואז היא נישקה אותי."
השבתי,נזכר במה שקרה באותו יום,אחרי שאמרתי לה שאני אוהב אותה.
~~~~~~~פלשבק-כשזאין ושירן התנשקו-פרק 42~~~~~~
נמ שירן
"תקשיבי,שירן…בבקשה תקשיבי לי עד הסוף ולא תקטעי אותי באמצע…"
הוא אמר ועצר כל הזמן,לוקח נשימה עמוקה.בגלל העצירות הוא הזכיר לי רדיו מקוטע.
"אני ממש מצטער על הכל…כל כך מצטער…את לא מבינה אפילו כמה…"
עד עכשיו הוא לא חידש לי כלום,את זה כבר ידעתי קודם.
"אני באמת לא עשיתי את זה בכוונה לפגוע בך-באמת שלא ואני בטוח שאת יודעת את זה…אני עשיתי את זה כי אני אוהב אותך!אני אוהב אותך,שירן!אני פשוט מאוהב בך-לגמרי!את לא מבינה כמה אני אוהב אותך!
זה נבע מתוך תיסכול כי עם כמה שאני אוהב אותך ושרוף עליך ולא מפסיק לחשוב עליך את בכלל לא מסתכלת עלי,לא משתינה לכיוון שלי אפילו.-"
הוא בא להמשיך לדבר ואני פלטתי את כל האוויר שהיה כלוא בראותי,אפילו לא ידעתי שאני עוצרת את הנשימה.
"אז למה לא אמרת כלום עד עכשיו? למה לא אמור להביע?"
הוא שאל כמוכה תדהמה,אחוז הלם. אמרת לי שאתה אוהב אותי-מאוהב בי?"
שאלתי בקול רועד.הוא בא לענות לי אבל אני קטעתי אותו בשנית,הפעם בנשיקה.
~~~~~~~סוף הפלשבק~~~~~~~~~~~~~~~~~~;
"נו,ואיך הייתה הנשיקה?"
הפעם הגיע תורו של הארי לשאול
"פשוט…מושלמת.הנשיקה הכי טובה שהייתה לי אי פעם,והיו לי הרבה."
~~~~~~פלשבק-אחרי הנשיקה-פרק 43~~~~~
נמ שירן
התנשקנו נשיקה ממושכת.הרגשתי שחשמל זורם בגופי,עובר ביננו.הרגשתי בהיי,בהעננים,מרחפת,כאילו זה חלום.בסופו של דבר נאלצנו לנתק את הנשיקה כי נגמר לנו האוויר.
"אז את סולחת לי?"
"לא יודעת אני צריכה לחשוב על זה"
עניתי.הוא התחיל לצחוק,כנראה חשב שאני מתבדחת אבל אני הרצנתי פנים,עומדת שם ושותקת.הוא הביט בי כלא מבין.
"אני לא צוחקת זאין,אני באמת צריכה לחשוב על זה"
"אבל…אז…אז מה הייתה הנשיקה הזו? מה זה היה
"אני באמת אוהבת אותך זאין ואני לא מבינה איך לא ראית את זה קודם אבל אני לא יודעת אם אנחנו יכולים להיות ביחד."
"למה לא?"
הוא שאל כאילו הוא באמת לא יודע על מה אני מדברת,כאילו הוא לא מבין,כאילו דיברתי סינית או משהו.
"אתה באמת צריך לשאול? אתה לא יודע?"
הוא הביט בי בפנים חתומות.
"אני לא יודעת אם אני יכולה להיות איתך אחרי כל מה שקרה."
"אבל…הסברתי לך…"
הוא לחש ולחישתו גוועה,הוא השתתק.
"אני מבינה את מה שאמרת לי אבל זה לא מצדיק את מה שעשית.יכולת לדבר איתי,לספר לי,להגיד לי מה אתה מרגיש.יכולת לעשות כל דבר! כל דבר!"
קולי עלה באוקטבה
"אבל בחרת בדרך הקלה"
המשכתי וקולי הפך ללחישה.
"אני מצטערת…"
~~~~~סוף הפלשבק~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
סיפרתי להם את כל מה שהיא אמרה לי-על זה שאנחנו לא יכולים להיות ביחד אחרי מה שעשיתי לה,על מה שאמרתי לה,הכל.על זה שהיא אמרה שהיא לא מכירה אותי.
(אני שמה עכשיו פלשבק שהפלשבק זה מה שהוא סיפר לבנים!)
~~~~~פלשבק-פרק 43~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
נמ שירן
"אני מצטערת…" (שירן אמרה את זה-זה מהסוף של הפלשבק הקודם)
"אין לך על מה! אין לך על מה! כל זה זה באמת אשמתי.לא הייתי צריך לעשות את זה מלחתכילה."
הוא כאילו דיבר לעצמו
"אני לא מאמין שזה קרה!"
הוא צעק.אצבעותיו התהדקו לכי אגרוף והוא תקע אותו בעצבים בקיר,בתסכול.
"בבקשה…בבקשה תתני לי עו הזדמנות…"
הוא לחש
"זאין…"
"בבקשה שירן.את יודעת שזה לא אני."
"אני כבר לא בטוחה שאני יודעת עליך משהו עכשיו…"
אמרתי אמת,אני כבר באמת לא בטוחה מי הוא,אני לא בטוחה בכלום.
"בטח שאת יודת שירן,בטח שאת יודעת."
הוא אמר בתסכול
"זה אני,זאין.הבחור שדואג,שאכפת לו ממך,שאוהב אותך!"
"אני…-"
אבל הוא קטע אותי והמשיך לדבר
"זה אני,הבחור שמכסה אותך בשמיכה אחרי שאת נרדמת,האחד שהפנים שלו זה הדבר הראשון שאת רואה בבוקר,האחד שאת יכולה לסמוך עליו בכל מציו,שתמיד יהיה שם בשבילך-ואת יודעת את זה!"
הפעם פני הן שהיו חתומות.
"אני אוהב אותך,באמת.ואני מתחרט על כל הדברים המטופשים שעשיתי,כל השטויות;אני מתחרט בכל ליבי.אפילו כשהייתי עם הבחורה הבלונדינית,שקוראים לה לינור דרך אגב,עשיתי את זה כי הייתי שיכור.כשהלכנו למועדון באותו יום אני ישר הלכתי לבר ולא הפסקתי לשתות כוס אחר כוס.עשיתי את זה כי רציתי לשכוח ממה שקרה באותו היום,ממה שעשיתי לך.זה הרג אותי!שרף אותי מבפנים! אני באמת מצטער על כל מה שגרמתי לך להרגיש,כל הדברים הרעים,בתקווה שהתעוררו אצלך גם רגשות טובים בקרבתי.אני באמת מתחרט על כל זה ואני מקווה שתסלחי לי."
"גם אני מקווה"
"אני אוהב אותך! אוהב אותך בכל מאודי! וגם את אוהבת אותי! אז למה שלא נהיה ביחד? למה שלא ניתן לרגשות שלנו להניע אותנו לשם שינו ולא למוח?!"
"אתה יודע בדיוק למה…"
אמרתי.באתי לצאת מהחדר,חולפת על פני זאין.הוא אחז פתאום באמתי וסובב אותי אליו."
"אז לפחות תחשבי על זה.לפחות תתני לי הזדמנות,הזדמנות אחת-אני לא אאכזב אותך-אני מבטיח!"
"אני אחשוב על זה,תהיה בטוח שאני אחשוב על זה הרבה!"
עניתי ויצאתי מהחדר,מסתובבת כדי להסתכל על פני המלאך של זאין פעם אחרונה לפני שאני סוגרת מאחורי את הדלת.
~~~~~~~סוף הפלשבק~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"ואז באתי אליכם."
סיימתי לספר להם הכל.
"ואו!"
הם אמרו.
פתאום שמענו צעקות מהמשך המסדרון.יכולתי לזהות שאלו נייל וליאם.
בהתחלה חשבנו שזה כלום-סתם ריב או משהו אבל אחרי כמה דקות,כשראינו שזה לא נפסק,החלטנו להתערב.
יצאנו מהחדר,מתקרבים לחדרם של נייל וליאם,שם ככל הנראה שירן נמצאת עכשיו.מכיוון החדר נשמעו צעקות אימים,כאילו רצחו שם מישהו הרגע והרוצח עדיין בחדר.
"הוא עשה את זה כי הוא אוהב אותה!"
שמענו את ליאם צועק.
"איפה פה בדיוק האהבה?! תגיד לי ליאם, כי אני לא רואה אותה!"
נייל צעק חזרה.
"הוא היה מתוסכל כי הוא לא ידע אם היא רוצה אותו!"
זה היה שוב ליאם.
הבנתי שהם כנראה מדברים עלי-עלי ועל שירן.
"זו עדיין לא סיבה! הוא היה יכול לשאול אותה במקום לעשות לה את זה וגם אם היא הייתה עונה לו לא-זו עדיין לא הייתה סיבה מספיק טובה כדי לעשות את מה שהוא עשה! הוא חצה את הגבול! המעשה שלו היה אדיוטי לגמרי-הוא חיסל כל סיכוי שהיה לו איתה!"
נייל צעק.
"די! תפסיקו כבר-שניכם!אתם חברים!"
הפעם זה הייתה שירן,שהתערבה וניסתה להפסיק את הריב.
הגענו כבר לדלת החדר,מתחילים לדפוק עליה בעוצמה.קיוונו שהם יפתחו כבר,כדי שנוכל לעצור את הריב הזה.
אני כבר מתחרפן! פשוט מתחרפן! לא רק שאני פוגע בי ובשירן ומחרפן את שנינו בגלל הגחמות האידיוטיות שלי-אני עכשיו גורם לחברים שלי לריב?! לאן הידרדרתי?! לאיזו רמה של שפלות אני עוד אגיע?!
"אני כבר לא בטוח שאנחנו חברים.מאיפה לי שהוא לא חושב שגם אני אדיוט?"
ליאם צעק,אבל לא חזק כמו קודם.כנראה שהרוחות נרגעות שם קצת,למרות שזה לא נשמע ככה לפי מה שהם אומרים.הצמדנו אוזן אל הדלת,מנסים לקלוט את השיחה.
"בטח שלא!" שירן אמרה ובאותו הזמן שהיא אמרה זאת נייל צעק "בטח שאתה אדיוט! זאת לא שאלה אפילו! איך אתה פאקינג יכול לתמוך בזאין?! איך לעזאזל אתה מסכים איתו?!"
גם אני הסכמתי עם הדעה של נייל.איך ליאם באמת מסכים איתי?! איך הוא תומך בי אחרי מה שעשיתי?! איך הוא יכול לתמוך באידיוט כמוני?!
"תקשיבו,אני חושב שכדאי שנלך להביא כרטיס לחדר שלהם מהקבלה כי לא נראה לי שהם עומדים לפתוח לנו בקרוב."
הארי אמר
"צודק."
אני לואי הסכמנו.
"אני אלך."
התנדבתי
"תעשה את זה מהר לפני שהם הורגים אחד את השני."
לואי אמר לי.
לקחתי את רגלי ופתחתי בריצה,מתחיל לרוץ לאורך המסדרון,לוחץ על כפתור המעלית,מקווה שהדלתות הכפולות יפתחו כבר.רציתי ללכת,מאוד רציתי.לא רציתי להמשיך לשמוע אותם רבים ככה בגללי,לא יכולתי.אני חושב שאם הייתי נשאר שם עוד שנייה אחת הייתי פורץ בבכי.באמת עברתי את הגבול.אני בעצמי כבר לא יודע מה עובר עלי,לא יודע מה אני עושה-הפסקתי לעקוב כבר.
דלתות המעלית נפתחו ואני לחצתי על כפתור קומת הקרקע,מנסה להזדרז כמה שיותר.
תגיבו ותדרגו!!!