לא באמת ביחד-פרק 29-מוקדש לשירני דני 1D USER SBW yaelistylesDIANA גל אנונימית אות קין SHIRAZ

פרק 29 והסוף של הנמ האחרון של שירן
נמ שירן
"אנחנו הולכים"
לואי אמר
"כשאתה אומר אנחנו אתה מתכוון ל…?"
נייל שאל
"אלי,אל הארי,אל זאין ואל בת הזוג שלו"
לואי ענה
כשלואי אמר את זה הרגשתי מעין צביטה בלב,התחשק לי לצעוק,לצרוח.
זאת הבת זוג שלו?! מה בת זוג?!
הוא הדרדר עד כדי כך שירד לרמה של הזולה הזאת שמוכרת את הגוף שלה ולא תמורת כסף.
יכול להיות שהוא היה ככה תמיד אבל אני פשוט לא שמתי לב וראיתי רק מה שאני רוצה לראות?!
אני ממש מקווה שלא.אני מקווה שהזאין שהכרתי עדיין נמצא אי שם בפנים ובואו נקווה שלא עמוק מדי כי אני רוצה לשלוף אותו החוצה ולהחזיר אותו,לסלק מעליו את הזאין המגעיל הזה שהשטלת עליו עכשיו.
"אז אנחנו נשארים עוד קצת."
נייל אמר והסתכל עלי ועל ליאם כדי לקבל מאיתנו אישור לדבריו.
אני וליאם הנהנו כדי לאשר את דבריו.
"אתם יכולים לנסוע במכונית ואנחנו נחזור כבר במונית."
ליאם אמר והסתכל עלינו וחייכתי אליו לאישור
"טוב אז אנחנו הלכנו."
הארי אמר והוא והשאר התקדמו לדלת ויצאו מהמועדון.
אני נייל וליאם נשארנו.
המשכנו לרקוד,לצחוק ולדבר,יותר נכון לצעוק בגלל המוזיקה הרועמת.
היה לי ממש כיף איתם-ממש זורם,כאילו אנחנו החברים הכי טובים,כאילו אנחנו מכירים שנים,וזה באמת מה שאני מרגישה.החברות לי איתם כל כך עמוקה וחשובה לי, וגם להם,שאני מרגישה חברה שלהם כבר שנים-כאילו אני מכירה אותם מאז ומעולם.
זה לא שאני לא חברה של הארי ולואי אבל אני יותר מחוברת לליאם ונייל-הם ממש כמו אחים בשבילי.
חוץ מזה לואי והארי היו בצד של זאין בכל הסיפור שקרא לי איתו.אני מבינה אותם והכל כי הוא חבר שלהם והם רצו להיות ש בשבילו ולתמוך בו-וזה לגמרי לגיטימי,לגמרי בסדר.
אבל נייל וליאם היו איתי וזה גרם לי להבין כמה אני באמת חשובה להם וכמה הם חשובים לי.הם מכירים את זאין יותר זמן שהם מכירים אותי,הרבה יותר זמן, ובכל זאת היה להם חשוב לבוא להיות לצידי ולא לצידו-זה ממש נגע לי בלב,הראה לי כמה אני יכולה לסמוך עליהם.
עכשיו כשאתם יודעים מה אני מרגישה,בואו נחזור למועדון.
אז רקדנו ונהננו עד שהגיע הזמן ללכת.
הזמנו מונית ונסענו בחזרה למלון.
הנהג החתים את הבנים בשביל הבת שלו ואמר לנו שאין צורך שנשלם לו.
הבנים כמובן התעקשו לשלם אבל זה לא עזר להם-הוא היה נחוש בדעתו.
זה נגמר בזה שהרווחנו נסיעה חינם.
כל הנסיעה המשכנו לדבר ולצחוק.
אחרי בערך 20 דקות הגענו למלון.נכנסנו למעלית ועלינו לקומה שלנו.
החדר שלי ושל זאין היה יותר קרוב מהחדר של ליאם ונייל למעלית.
התקדמנו לכיוון החדר שלי ושל זאין-עדיין מדברים וצוחקים.
נשמעו טיפה רעשים מעברה השני של הדלת.
חיפשתי את הכרטיס לחדר בתיק שלי וכשמצאתי אותו פתחתי את דלת החדר כשנייל וליאם עדיין עומדים לידי.
ראשי,שהיה מופנה לכיוון הבנים,הסתובב לכיוון החדר כשפתחתי את הדלת.
הסתכלתי לתוך החדר וחשכו עיני.
תגיבו ותדרגו!!!!!!