לא באמת ביחד-פרק 22-מוקדש ל1D DIANA SHIRAZ נועה זואי גילוש גל שירני אנונימית אנונימיתת

הפרק הזה חוזר לפרק 16-17 ומספר את נקודת המבט של זאין על מה שקרה
פרק 16 מדבר על זה שזאין ניסה לדבר עם שירן ולהסביר לה מה קרה ושהוא מצטער,זה לא מצליח לו והיא לא סולחת לו ושניהם בוכים אחרי זה….
אני ממליצה לכם לקרוא שוב את פרקים 15-16 אם אתן לא זוכרות את המריבה….
פרק 16
נמ זאין
היא (שירן) הלכה וסוף סוף יכולתי לשחר את זה-
את הדמעות שהיו עצורות בעייני
פשוט ישבתי שם כשראשי שמוט בין ידי ובכיתי
איך הייתי כשזה מטומטם?
איך היתי כזה אדיוט?
איך עשיתי דבר כזה?
איך עשיתי לה דבר כזה?
לזאת שאני אוהב….

פרק 22
נמ זאין
התאפסתי על עצמי,רצתי לשירותי בנים ושטפתי את פני.
עיני היו עדיין אדומות מהבכי.
יצאתי מהשירותים והתקדמתי לחדר האוכל.
מילאתי את צלחתי והלכתי לשולחן שהבנים ישבו בו-שירן עדיין לא הייתה שם.
הבנים שאלו אותי מה קרה והסברתי להם בקצרה.
לואי שישב לידי שאל אותי
"אז לא השלמתם?
לא סידרתם את העניינים בינכם?"
הנדתי את ראשי לשלילה.
שירן הגיעה וכולנו השתתקנו.
"שמרתי לך מקום לידי וליד ליאם"
נייל אמר
היא התיישבה בין נייל לליאם
השתררה שתיקה מעיקה מאוד
הבנים ניסו לפתח שיחה אבל זה לא כל כך זרם להם כי כל אחד היה שקוע במחשבות שלו
היא הייתה מאוד מצוברחת ולא אכלה ושתתה כלום עד שנייל וליאם שיכנעו אותה.
בסופו של דבר היא אמרה
"טוב אני עולה למעלה"
וקמה
"אבל-"
ליאם בא להגיד ונייל קטע אותו
"תן לה להיות לבד קצת-
זה יעשה לה טוב"
הייתה שתיקה מאוד לא נעימה והבנים ניסו לשבור אותה אבל שוב-זה לא הצליח
אחרי שהו כמו רבע שעה-עשרים דקות הבנים סיימו לאכול.
אני לא אכלתי כלום כי לא היה לי תאבון וראיתי שלואי והארי שולחים לעברי מבטים מודאגים.
נייל וליאם באו איתי לחדר כי הם רצו לדבר עם שירן אבל כשפתחנו את הדלת היא לא הייתה שם.
נשארתי בחדר עם לואי והארי ונייל וליאם ירדו לחפש אותה.
אחרי חצי שעה שאני מתחרפן מדאגה מזה שאולי קרה לה משהו ולואי והארי מנסים להרגיע אותי בלי הצלחה החלטנו להתקשר לליאם ונייל
"מצאתם אותה?"
שאלתי בדאגה
"לא."
סיכמנו שלואי והארי ירדו גם כן לחפש אותה ואני אשאר פה למקרה שהיא תחזור.
אני ממש התחרפני מדאגה.שאלות התרוצצו במוחי-איפה היא? קרה לה משהו? היא בסדר?
עמדתי במסדרון מול המעלית הולך מצד לצד,מחכה שמישהו מהם יחזור.
אחרי משהו כמו שעה-שעתיים המעלית נפתחה.
נייל וליאם עמדו לבדם בפתח המעלית.
"נו?
מצאתם אותה?"
שאלתי בדאגה
פתאום נייל וליאם זוזו הצידה ושירן עברה בינהם
אנחת הקלה יצאה ממני ואבן ירדה לי מהלב
השפלתי את ראשי ולחיי נצבעו אדום שניה אחרי זה-
כשקלטתי שהיא שמעה אותי…
"טוב אני צריכה ללכת בנים
אני חייבת להתארגן
תודה על הדאגה"
שירן אמרה לנייל וליאם מובכת מעט מכל המצב
היא נתנה לשניהם חיבוק ופשוט הלכה-מתעלמת ממני לגמרי
היא נכנסה לחדר שלי ושלה וסגרה את הדלת
תגיבו ותדרגו!!!!!!!!!!