לאהוב בכוח – פרק 22 (פרק אחרון לעונה)

״שכבנו״.

פשוט קפאתי במקום. לא יכולתי לזוז.
״מה? לא נכון… א..אין מצב ש.. שעשינו את זה…״ גמגמתי.
״לא יכול להיות…״ מלמלתי לעצמי.
איך הייתי יכול להיות כל כך טיפש?
״טיילור בבקשה אל תצחקי איתי לגבי זה… את יודעת שאני לא סובל שצוחקים איתי בדברים האלה…״ אמרתי, מנסה לשכנע את עצמי שזה לא קרה.
״זה קרה..״ היא אמרה.
רצתי הביתה במהירות האפשרית, נכנסתי ועליתי לחדר שלי.
ועם המזל שלי, אמנדה בדיוק נכנסה גם.
״הארי מה קרה??״ היא שאלה בדאגה, כאילו לא רבנו לפני כמה דקות.
״אני לא יכול לספר לך… זה יהרוס הכל…״ אמרתי. ״אתה יודע שאתה יכול לספר לי כל דבר..״ היא מלמלה.
כדאי לי לספר לה? אני לא רוצה להרוס את מה שהיה לנו ביחד עד עכשיו…

״אני….״ מלמלתי, מתכונן.
נשמתי עמוק. ״אני שכבתי עם טיילור״ אמרתי במהירות.

היא הנידה בראשה והשפילה אותו.
״ידעתי, פשוט ידעתי״ היא אמרה ויצאה מהחדר בריצה.
אני מניח…
שזה נגמר בינינו.

-מנקודת המבט של לואי-
ראיתי עם איימי ונייל טלויזיה, ופתאום שמעתי דפיקה בדלת.
איימי קמה לפתוח את הדלת.
לא הסתכלתי מי בדלת, כי בדיוק השיר שלנו (Little Things) היה ב MTV.
״לוסי!!!״ שמעתי את צעקתה של איימי.
הסתובבתי וראיתי את לוסי….
גאדדד למה היא פתאום כל כך יפה? למה היא השתנתה שלא הייתי איתה??
״אמ לואי…?״ היא שאלה.
״כן?״ שאלתי, כאילו כלום.
״אפשר לדבר איתך בפרטיות?״ היא שאלה.
״לא״ אמרתי, מנסה להראות לה שהתגברתי ושמה שקרה מאחוריי.
״בוא כבר״ היא אמרה ומשכה לי את היד.
יצאנו מהבית והתיישבנו על ספסל שהיה קרוב לבית.
״תקשיב, דיברתי עם ג׳רמי, וגרמתי לו להוציא את האמת״ היא אמרה. ״יש לך הוכחה?״ שאלתי.
״היא חוזר מחר ללונדון, אתה יכול לשאול אותו״ היא אמרה.
״למה שאני יתאמץ? אני פאקינג טסתי לאירלנד כדי להשלים איתך, אמרת לי שאנסו אותך וישר הלכתי לדבר עם ג׳רמי… מה עוד את רוצה שאני יעשה?!״ צעקתי.
״לואי אני מבטיחה לך שהוא יאמר לך את האמת!״ היא אמרה. ״לא לוסי. גם אם הוא יאמר לי את האמת. זה נגמר בינינו״ אמרתי.
דמעות נזלו מעינייה והיא הלכה.
כנראה שזה באמת נגמר, ולתמיד.

-נקודת המבט של איימי-
המצב בבית ממש לא נעים.
לוסי ולואי נפרדו, הארי ואמנדה גם נפרדו, ליאם ומאיה בספרד, וזאין ושירז בפריז.

עכשיו שחושבים על זה…
עבר די הרבה זמן מתחילת החודש.
ניגשתי ללוח השנה שמוצב על המקרר במטבח והתבוננתי בו.
פאק… נשארו עוד שלושה ימים לסוף החודש…

״נייל!!״ צעקתי. ״מה??״ הוא שאל.
״נשארו עוד שלושה ימים…״ בכיתי. ״שלושה ימים למה?״ הוא שאל. ״עד שאתם מתחילים את הסיבוב הופעות שלכם ואנחנו ניפרד…״ מלמלתי.
״מה?! כבר עבר חודש?!?!״ הוא צעק.
״כן…״ אמרתי וחיבקתי אותו.
אני לא רוצה שזה יגמר…
״שלושה ימים וניאלץ להיפרד…״ מלמלתי את המשפט. ״אני מצטער… הלוואי והיית יכולה לבוא איתי…״ הוא מלמל.
״אולי אני כן יכולה לבוא! תשאל את המנהל שלך״ אמרתי בתקווה.
״שאלתי אותו עוד שהגענו לכאן בתחילת החודש, כי ידעתי שיהיה משהו ביני לבינך…״ הוא אמר.
״אז… זה אמור להסתיים עוד שלושה ימים…?״ שאלתי בוכה.
״כן… אני מצטער…״ הוא מלמל.
במקום לסבול עוד, אני מעדיפה לסיים את זה עכשיו.
״נייל, אני מעדיפה לסיים עם זה עכשיו״ אמרתי ויצאתי מהבית.
ידעתי.
פשוט ידעתי שהתאהבתי בו בכוח.