לאהוב בכוח – פרק 17

אף אחד לא יודע… ביום שלפני שלואי הגיע… נאנסתי….

-נקודת המבט של לוסי-
״תגיעי למלון הקרוב לביתך בשעה שמונה, תתלבשי יפה״ קיבלתי הודעה מלואי.
״מה אתה מתכנן?״ רשמתי חזרה שחיוך עלה על פניי. ״את תדעי שתבואי״ הוא ענה לאחר כמה שניות.
הסתכלתי בשעון, וראיתי שהשעה שבע וחצי.
איך הזמן עבר כל כך מהר? בפעם האחרונה שהסתכלתי בשעון השעה הייתה שלוש בצהריים..

ניגשתי למקלחת, פושטת את בגדיי.
נכנסתי לאמבטיה וזרם מים חמימים התחילו לזרום על גבי גופי.
לאחר כמה דקות סיבנתי את עצמי ושטפתי במים חמימים עוד הפעם. חפפתי את שיערי, ויצאצי מהמקלחת.
לקחתי את המגבת הנקייה שהייתה תלויה על הדלת, וכרכתי אותה סביב גופי.
ניגשתי לארון והתבוננתי.
הוצאתי ממנו סריג בצבע לבן, ג׳ינס תכלת ארוך, וכובע גרב נפוח בצבע אפור.
שמתי את הבגדים, וסירקתי את שיערי.
שמתי בושם ודאורדורנט ואחר כך את הכובע גרב האפור.
הסתכלתי בשעון, 19:58.
התבוננתי במראה פעם אחרונה ויצאתי.
התקדמתי ברגל לכיוון המלון הקרוב לביתי. קיבלתי אסמס מלואי ״איפה את?״. ״אני עוד דקה מגיעה״ רשמתי חזרתי ושמתי את האייפון חזרה בכיס המכנס.
לאחר דקה, הגעתי לכניסת המלון.
נכנסתי ולפניי עמדו 2 שומרים.
״יש לך כרטיס?״ שומר אחד שאל בקול צרוד. ״אמ.. לא, מישהו מחכה לי במלון..״ מלמלתי.
״אל אין לך כרטיס, את לא יכולה להיכנס״ השומר השני אמר, וגם הוא בקול צרוד.
״אבל אני חייבת להיכנס… יש לי פגישה עם חבר שלי…״ אמרתי בביישנות. ״לא אכפת לנו. אם אין לך כרטיס את לא נכנסת״ שניהם אמרו יחד.
״ואם אני יאמר לכם שזה לואי טומלינסון מוואן דיירקשן?״ שאלתי וחייכתי חיוך ערמומי.
״הוא יכול לגרום לפיטורים של שניכם…״ אזהרתי אותם.
השומר בדק את דף ההתארחויות וגיחך. ״לואי באמת נמצא פה״ הוא אמר לשומר השני.
״תיכנסי, אנחנו נורא מצטערים״ הם אמרו ביחד שוב.

התעלמתי מהם ונכנסתי.
מתהלכת במסדרון שנראה כאילו אין לו סוף.
״איזה חדר אתה?״ שלחתי ללואי הודעה. ״212״ הוא רשם שניה לאחר מכן.
״210…211…212״ מלמלתי לעצמי ועצרתי מול הדלת.
נשמתי עמוק ונכנסתי.
פתחתי את הדלת, ומולי התגלו עשרות נרות דולקים, מסודרים בצורת לב, פרחים בכל פינה אפשרית, ואת לואי; קם לעברי שחיוך פרוש על פניו.
״אתה כשית את כל זה למעני..?״ שאלתי כלא מאמינה.
״כן.. כדי להראות לך כמה אני אוהב אותך…״ הוא לחש לאוזני. ״תודה… ויש לי משהו לומר לך..״ מלמלתי.
״מה זה?״ הוא שאל שחיוכו נמחק. ״רציתי לומר לך… שאני מאוהבת בך גם…״ אמרתי וחייכתי.
״אני מת עליך״ הוא אמר ובשניה נישק אותי.
לאחר כמה דקות, הוא הוריד לי את הכובע גרב, וזרק אותו על הרצפה באגרסיביות. גורם לי טיפה להירתע.
הוא התחיל להרים לי את החולצה באיטיות ובעדינות. כבר הבנתי לאו הוא חותר.
אבל לא יכולתי לעשות את זה.
מאז האונס, אני לא יכולה שיגעו בי בצורה כזו.
הנגיעה של לואי, גורמת לי להיזכר באותו היום..
היום שהרגשתי כל כך מובכת, מושפלת, עצובה… היום הזה ירדוף אותי במשך כל החיים.
אבל מה שהכי הרתיע אותי, באותו היום, זה…
שהאקס שלי אנס אותי.

״אני מצטערת, אני לא יכולה לעשות את זה״ אמרתי והתנתקתי מלואי. ״מה? למה??״ הוא שאל בדאגה.
״אני מצטערת כל כל שלא סיפרתי לך… אבל… יום לפני שהגעת…״ חיכיתי שהמשפט המלא יצא מפי.
״מה קרה??״ הוא שאל שהוא מחזיק בכתפיי.
לקחתי נשימה עמוקה והחלטתי להתמודד עם זה.
״האקס שלי אנס אותי״