לאהוב בכוח – עונה שניה פרק 7

אתמול.. אחרי הארוחה, הלכנו למועדון…
והשתכרתי…
ושכבתי עם ג׳וש….

אבל למרות זאת, אני לא אוהבת אותו.
הוא גרם לי להשתכר, וגרם לי לשכב איתו.
זה לא היה צריך להיות ככה, זה היה צריך להיות בדרך אחרת, בדרך יותר הגיונית…
הוא לא עזר לי בכלום. הוא לא עזר לי להתגבר על נייל.

אז אולי זה סימן… שאני ונייל… צריכים להיות יחד?

קמתי הכי מהר שיכולתי מהמיטה של ג׳וש, התלבשתי ויצאתי החוצה.

רצתי מהר לבית נכנסתי. אף אחד לא היה שם.
״לוסי? שירז?״ שאלתי, אין מענה.

״אההה הן הלכו להופעה של הבנים״ אמרתי.
עליתי לחדר ופתחתי את הארון.
הוצאתי גופיה לבנה וג׳ינס ארוך בצבע כחול כהה, ג׳קט בייסבול בצבעים כחול ואפור.
נכנסתי למקלחת, ולאחר חמש דקות יצאתי ולבשתי את הגופייה והמכנס.
לקחתי את הג׳קט ביד וירדתי למטה.
״לא יזיק לי איזה סנוויץ׳…״ מלמלתי לעצמי והוצאתי את הלחם מהמגירה.
הוצאתי גם את הסכין החדה מהמגירה ואז נזכרתי.
מלא פלאשבקים עברו במוחי.. מצווים עליי להיזכר בתקופה הנוראה ההיא, התקופה שחתכתי את עצמי.
היה לי רע. ממש רע.

מה, ועכשיו… לא רע לי?
רע לי עם המצב שלי עם נייל. זה כל מה שאני חושבת עליו.
נייל נייל נייל ורק נייל!!

ננסה להיזכר בזמנים האלו…

החתכים הקודמים שלי כבר עברו, הגיע הזמן לעשות חדשים.
אסור לי לשכוח את המצב שהייתי בו…

עשיתי חתך במפרק היד, הייתי לי הרגשה טובה, הרגשה של סבל, של הסבל שתמיד הייתי זקוקה לו.

לאחר כמה דקות, ולאחר עוד שלושה חתכים גדולים, הפסקתי.
ניגבתי מהר את הדם שירד ושמתי מעליי את הג׳קט.
ונסעתי למקום ההופעה.

-נקודת המבט של נייל-
אז מבחינת איימי זה באמת נגמר.

כל הבנים ישבו שם עם החברות שלהם, צוחקים ונהנים, ואני הייתי לבד.

״היי חבר׳ה״ שמעתי את קולה של איימי.
״היי! מה את עושה פה?״ שאלו כל הבנות ביחד.
״סתם חשבתי לבוא לראות את ההופעה של החברים שלכן״ היא אמרה וצחקה.
פגעה בי.

״הגיע הזמן חבר׳ה, תתכננו אתם עוד שתי דקות עולים״ האחראי אמר.
ככולנו נכנסנו לחדרון הקטן שהיה ליד כניסת הבמה, וחיכינו.
אחרי שתי דקות של שיעמום, הבנים עלו לבמה.
״רציתי לומר לך ש…״ איימי הפריעה לי.
״לא איימי״ קטעתי אותה ועליתי לבמה.

אחרי שעה וחצי של שירה וריקודים מטומטמים ירדנו מהבמה ונכנסנו לחדרון הקטן שוב.

״אני חוזר למלון״ אמרתי ויצאתי מהחדרון והתקדמתי לכיוון היציאה.

״נייל חכה!״ שמעתי את איימי צועקת.
״מה עכשיו איימי?״ שאלתי באי סובלנות, ממשיך ללכת.
״תעצור שניה!״ היא ציוותה ותפסה את ידי.
״מה?!״ התפרצתי.
״אני צריכה לדבר איתך על כל מה שקרה״ היא אמרה.
״את לא צריכה לטרוח, אני כבר יודע הכל״ אמרתי ועזבתי את ידה ויצאתי מהאולם.

נסעתי חזרה למלון ושעליתי לחדר ראיתי את איימי.
״את יכולה להפסיק לעקוב אחריי?!״ התעצבנתי.
״אתה יכול להקשיב לי רגע?!״ היא צעקה.
״מה יש להקשיב?! נפרדנו, הכרת מישהו אחרי שלושה ימים שנפרדנו וזהו!!״ צעקתי.
״אני לא כועס עליך! אז פשוט תעזבי אותי לנפשי!״ התחננתי.
״אבל אני צריכה לומר לך משהו!״ היא התעצבנה גם.
״מה יש לומר עוד? אני לא אוהב אותך, את לא אותי, וזה נגמר!״ צעקתי ונכנסתי לחדר, טורק אחרי את הדלת.
היא לא מבינה שמבחינתה זה נגמר!
ניסיתי להבהיר לה שהיא זו שרצתה לגמור עם הקשר,
אבל אני לא….