לאהוב בכוח – עונה שניה פרק 5

והאחת שאני אוהב… זו איימי…

אני לא בטוח אם היא אוהבת אותי, כי היא זו שנפרדה ממני, אבל מה שאני בטוח…
זה שאני אוהב אותה.

-נקודת המבט של איימי-
״יאללה בנות!! אנחנו צריכות לצאת!!!״ שמעתי את לוסי צועקת מלמטה.
״רגע!״ צעקתי.
״איימי תמהרי!״ שמעתי את כולם צעקות מלמטה.
״איך הספקתם לארוז?!״ התפלאתי.
״אני הולכת לראות את לואי שלי, דא״ אמרה לוסי, מה שגרם לי להתבלבל קצת.
זרקתי כמה בגדים למזוודה, בגדים תחתונים, בשמים, איפור וכל השאר.
סגרתי את המזוודה.

״ירדתי״ אמרתי שירדתי במדרגות ונאנחתי.
״תודה לאל״ מאיה אמרה וכולנו יצאנו מהבית.
״אני כל כך לא הולכת להנות…״ מלמלתי לעצמי.
״את כן!״ שמעתי את כולן אומרות ביחד.
״וואטאבר״ אמרתי וחייכתי.
נכנסנו לאוטו ונסענו לשדה תעופה.
זהו, בעוד כמה שעות אני הולכת לראות את נייל, שבטוח שונא אותי עכשיו.

-אחרי הנחיתה-
״אל איי היר איי קום״ צעקה שירז והניפה את ידייה באוויר.
שיצאנו מהשדה תעופה, גיליתי עשרות בנות צוחרות ומשתוללות.
מה קרה שהם מתנהגות ככה?

״אומיגד!!! לוסי אני יכולה הצטלם איתך??״ שאלה מעריצה אחת את לוסי.
אההה הן מעריצות של וואו דיירקשן ושל החברות שלהם. לא אני.
אני ידעתי שאף אחת לא תרצה להצטלם איתי או משהו, אז איזה שומר אחד עזר לי להידחף בין כל הבנות שלהפתעתי לא אמרו לי כלום לגבי נייל, ועזר לי לצאת מהבלגן הזה.

״אני יחכה לכם במסעדה שליד הקניון״ רשמתי הודעה ללוסי, בתקווה שתראה את ההודעה ותעביר לשאר הבנות.
הקניון היה קרוב, אז ככה שזו לא צריכה להיות בעיה.

נכנסתי למסעדה וישבתי באחד השולחנות.
״תירצי להזמין?״ מלצר אחד שאל אותי.
״אממ, רק כוס מים בבקשה״ אמרתי וחייכתי.
״אין בעיה״ הוא אמר והלך.
הוא ממש חמוד. יש לו שיער חום, דומה לשיער שיש להארי, אבל קצר יותר ונפוח יותר. אני חושבת שיש לו עיינים כחולות.

הוא חזר עם כוס מים ובתוכה קש.
״תודה״ אמרתי ונתתי לו את הכסף.
״לא צריך״ הוא אמר וחייך.
״אתה בטוח?״ שאלתי והרמתי גבה.
״כן, אני לא אוהב לקחת כסף מבחורות יפות״ הוא אמר וצחקק.
״אוו, אתה חושב שאני יפה?״ שאלתי וחייכתי.
״כן, ממש יפה״ הוא אמר.
״תודה, גם אתה ממש חמוד״ הודתי.
״ג׳וש״ הוא הציג את עצמו.
״איימי״ אמרתי ולחצתי את ידו.
״אז איימי.. את גרה באזור?״ שאל.
״לא, אני גרה בישראל. באתי כאן לחופשה עם חברות שלי וחברים שלהן״ אמרתי.
״יש לך חבר?״ הוא שאל והשפיל את ראשו.
״היה, והוא כבר לא״ אמרתי וחייכתי.
״נהדר״ הוא אמר.
הוא הוציא עט אדום מכיס מכנסו ורשם משהו על חתיכת נייר.
״קחי״ הוא אמר והושיט לי את חתיכת הנייר שרשום עליו כנראה את המספר טלפון שלו.
לקחתי גם אני חתיכת נייר ורשמתי את המספר שלי.
״החלפות״ אמרתי וחייכתי. לקחתי את המספר שלו והוא את שלי.
״נתראה״ הוא אמר וקרץ.
״כן… נתראה…״ אמרתי וחייכתי.
הוא הלך והשאיר אותי לבד עם החתיכת נייר הזאתי.
כדאי לי להתקשר אליו בערב?
אולי משהו קורה?
אולי זה הסימן לשכוח מנייל ולהתחיל חיים חדשים? דף חדש?

-נקודת המבט של נייל-
אני מותש. פשוט מותש.
ההופעה הזו הרגה אותי, נאלצנו לרקוד ולשיר ולרקוד ולשיר ולרקוד ולשיר…
אני פשוט גמור.
נסעתי למלון שלנו, שהוא במרחק של כמה דקות מהארנה שיש בלוס אנג׳לס.
נכנסתי למלון ועליתי לקומה הרביעית.
״סוף סוף״ אמרתי ונאנחתי.
אף לא חשבתי שכל כך אשמח לראות מספר שתקוע על דלת מסכנה.
״חדר מספר…112״ נאנחתי עוד הפעם.
ניסיתי לפתוח את הדלת ואז ניזכרתי, שהמפתח של החדר אצל הארי.
״לעזאזל!״ צעקתי ו׳הרבצתי׳ לדלת.
שמעתי התלחששויות מהחדר ממול.
״איימי את לא צריכה לדאוג לגבי נייל..״ שמעתי את קולה של לוסי.

הן כאן?! איימי כאן?!

״כן אבל אני לא מרגישה בנוח להיות לידו..״ שמעתי את קולה הרך והנעים של איימי.
״זה לא משנה מה את מרגישה, את צריכה להראות לו שהתגברת עליו ושהמשכת הלאה״ לוסי אמרה.

דפקתי בעדינות על הדלת.
לוסי פתחה.
״היי!!״ היא צעקה וחיבקה אותי.
״היי״ אמרתי התנתקנו מהחיבוק.
איימי קמה מהספה שישבה עליה והלכה.
״אני מבינה שלא התגברת עליה..״ לוסי לחשה לי.
״לא.. אני לא..״ הודתי.
ניערתי את ראשי וניזכרתי למה בכלל נכנסתי לחדר שלהן.
״יש לך במקרה מפתח לחדר של הבנים ממול?״ שאלתי.
״יש לך מזל, לואי נתן לי אחד״ היא אמרה וחייכה.
״תודה, אין עליך״ אמרתי.
״רגע, למה הוא נתן לך…?״ שאלתי.
״אתה יודע.. כדי…״ היא גמגמה.
איכס. פשוט איכס.
״יש לכם ראש ממש מלוכלך״ אמרתי וצחקתי.
לוסי הדליקה את הטלווזיה וצפתה בה.
חיפשתי את המפתח בין הניירות שהיו על השולחן.
מצאתי את המפתח מונח מתחת לחתיכת נייר קטנה.

״היי איימי, מקווה שתתקשרי. ג׳וש״ מלמלתי בשקט את מה שהיה רשום.
הסתכלתי על חתיכת הנייר והיה שם טלפון של מישהו.

איימי…. יוצאת עם מישהו?