לאהוב בכוח – וואן שוט (חלק 1)

חתכים. הם מסבירים כל כך הרבה. הם מבטאים את הכעס שלי, אותי.

נכנסתי לשירותים בבית הספר.
אף אחד לא מבין אותי, אף אחד לא יכול להבין אותי. להורים שלי בכלל לא אכפת ממני,אבא שלי כל יום בערב יוצא למועדון ושוכב עם בחורות, אמא שלי ממזמן התגרשה ממנו ועברה לגור בצפון לונדון, אח שלי בכלא מכיוון שהוא ניסה לרצוח בחורה כשהוא היה שיכור, האח השני שלי גר באוסטרליה עם אישתו ואנחנו ניתקנו את הקשר לגמרי.
אז מי יש לי? אף אחד.
אני גרה עם מישהי שהכרתי בבית הספר. קוראים לה לוסי. אני והיא ניהיינו חברות די טובות, אני גרה איתה כבר מעל לשנה. ואני חותכת כבר מעל לשנה. היא לא יודעת את זה.

חיפשתי משהו חד בתיק בית ספר שלי. מצאתי סכין (הבאתי עוגה לבית הספר אתמול וכנראה שכחתי להוציא את הסכין מהתיק).
הורדתי את הסווצ'ר שהיה עליי וסרקתי את זרועתי. הכתף מכוסה ב-3 חתכים, המפרק מכוסה בשני חתכים, ואזור כף היד הנמוך שלי מכוסה בחתך אחד בלבד.
לקחתי את הסכין וחתכתי חתך באזור הנמוך של כף היד שלי.
נמאס לי. החיים שלי מבאסים. אין לי טעם. מה אני יעשה עם שאר החיים שלי?
אני מעדיפה לסיים עם זה עכשיו.
נכנסתי לתא השירותים וסגרתי אותו.
הורדתי את החולצתי ושמתי אותה בתיק. כיוונתי את הסכין לעבר בטני.
זה שווה את זה?
להשלים את הסדר במשפחה?
שלכל אחד מהמשפחה יהיה סיפור משלו? אחד משתכר, אחת התגרשה, אחד בכלא, אחד באוסטרליה, ואחת התאבדה?
"איימי?" שמעתי את לוסי קוראת בשמי.
"לוסי, בבקשה לכי, אני לא רוצה שתיראי את זה" אמרתי.
"איימי? את מליחצה אותי" היא אמרה.
"פשוט לכי" אמרתי שדמעות זולגות בעייני.
"איפה את?" היא שאלה.
לא עניתי ואחרי דקה לוסי תפחה את דלת התא.
"מה לעזאזל את עושה?!" היא צעקה ולחקה ממני את הסכין.
"לוסי תחזירי את זה! אני לא רוצה לחיות יותר!!" צעקתי.
"לא איימי! את לא הולכת לעשות את זה!!" היא צעקה וזרקה את הסכין לפח.
"לוסי, נשבעת לך אין לי כוח יותר!!!!" צעקתי והתיישבתי על הרצפה.
"אין לי כוח.." מלמלתי.
"איימי, זה לא שווה את זה" לוסי אמרה והתיישבה ליידי.
"לוסי, אין לי חיים. אבא שלי שוכב עם בחורות, אמא שלי גרה בצפון לונדון, אח שלי בכלא, והאח השנ שלי באוסטרליה" אמרתי.
"אז מה, נוכל להפיק מזה טוב" היא אמרה.
"איך?!" צעקתי.
"אנחנו נחשוב על משהו" היא אמרה וחייכה.
"אבל את צריכה להבטיח לי, שאת לא חותכת יותר" היא אמרה. "אני לא יודעת אם אני יוכל לעמוד בהבטחה הזאת" אמרתי.
"אני יזמין לך שומר" היא אמרה.
"מה? למה שומר?" שאלתי. מה אני ילדה קטנה? מה אני צריכה שומר?
"כדי שישים עלייך עין" היא אמרה.
"ומי זה הולך להיות?" שאלתי.
"קוראים לו פול, הוא גם השומר של הלהקה וואן דיירקשן, אם את מכירה" היא אמרה.
"לא מכירה ולא רוצה להכיר, הם נשמעים לי סתם חבורה חננה" אמרתי.
"הוא הולך לשמור עלייך עד שהלהקה יוצאת לסיבוב הופעות, עוד חודש" היא אמרה.
"יופי, רק חודש" אמרתי.
"הוא הולך להגיע לבית שלנו היום אחרי הבית ספר" היא אמרה.
"טוב לוסי, תני לי להתארגן פה, מתחיל שיעור מדעים עוד מעט" אמרתי.
"בסדר, אבל את מבטיחה לי שאת לא חותכת?" היא שאלה.
"כן" אמרתי והיא יצאה מחדר השירותים.
-16:00-
"פול צריך לבוא" לוסי אמרה בזמן שהיא יורדת במדרגות.
"בסדר, מה את מתרגשת?" שאלתי.
"כי גם חבר שלי מגיע, הוא גם בלהקה וואן דיירקשן" היא אמרה.
"לוסי, את צריכה למצוא מישהו יותר טוב" אמרתי וצחקקתי. התיישבתי על הספה ושיחקתי באייפון שלי.
שמעתי דפיקה על הדלת.
לוסי פתחה וישר צעקה: "לואי!!!!!!!!!!".
ראיתי 5 בנים נכנסים לסלון, ובחור שמנמן מתיישב על הספה, סתם מניחוש אני חושבת שזה פול.
יופי, מה שאני צריכה זה עוד 5 בחורים בבית.
"היי, אני הארי" בחור מתולתל עם עיינים ירוקות ניגש אליי. "היי, אני איימי" אמרתי וחייכתי חיוך מאולץ. באמת שלא היה לי כוח אליהם.
"אני לואי" בחור עם שיער חום בהיר ניגש אליי ולוסי נידבקה אליו כמו דבק. "והוא החבר שלי" לוסי אמרה ונישקה אותו נשיקה קטנה על השפתיים.
"חמודים" אמרתי מתוך נימוס.
"אני נייל" בחור בלונדיני עם עיינים כחולות ניגש אליי והתיישב ליידי. "איימי" אמרתי וחייכתי. אני חושבת שהוא הכי מצא חן בעייני. הפנים שלו הזכירו לי את הפנים של אמא שלי קצת.
זכרונות עלו במוחי וגם הדמעות התפרצו.
"מה קרה?" נייל שאל בדאגה.
"כלום.." אמרתי ועליתי לחדר שלי.
שכבתי על המיטה וכיסיתי את עצמי עם הפוך הנעים והחמים.
למה? למה היא ברחה? למה היא לא יכלה לקחת אותי איתה?
"היי.. הכל בסדר?" נייל שאל שהוא נכנס לחדרי.
"כן.." מלמלתי.
"אני לא מאין לאנשים שאומרים שהם בסדר והם עוד שנייה עומדים לבכות" הוא אמר והתיישב לידי.
"תסבירי לי מה קורה" הוא אמר.
"למה שאני יסביר לך? אני אפילו לא מכירה אותך" אמרתי.
"את תכירי כי אני הולך להיות איתך למשך כל החודש.." הוא אמר.
מה?!