כרטיס קטן, שינוי גדול – וואן שוט הארי והלנה

סתם רציתי להפתיע אותך(: חח מתהעליייך <333

אין סיכוי. זה בחיים לא יקרה.
אני בחיים לא יפגוש אותם, ואני בחיים לא יפגוש אותו. כן כן, את הארי סטיילס. אתן לא יודעות כמה הוא שינה אותי. הוא גרם לי לאהוב את עצמי ולהשקיע בעצמי יותר.
מנקודת המבט שלי, הוא כל העולם שלי. אבל מנקודת המבט שלו, אני סתם עוד מעריצה. זה מה שעצוב בלאהוב אותם.
את משקיעה בהם כמעט כל דקה פנויה, והם? לא מתייחסים אליך. את סתם עוד דיירקשנית.
אני עושה את כל המאמצים שלי כדי לפגוש אותם, לנסות לדבר איתם בטוויטר ובפייסבוק, אבל כלום. אני סתם עוד אחת.
הם לא מבינים. הם פשוט לא מבינים עד כמה הם הצליחו לשנות את חייהם של לדות בגיל העשרה.

נכנסתי למטוס הפרטי של ההורים לי. כן, להורים שלי יש מטוס פרטי. הם כל כך עשירים, שאתם לא יכולים לדמיין אפילו.
אבל משום מה, אני עדיין לא מקבלת את מה שאני רוצה. פעם אחת, אני רוצה רק פעם אחת להרגיש איך זה להיות לידם.
אבל זה חד פעמי. זה לעולם לא יקרה שוב. אני צריכה לנצל כל רגע, כל רגע חשוב כאן.

"הלנה את מתרגשת לקראת ההופעה שלהם?" אמי שאלה אותי.
"כן, אני ממש מתרגשת. סוף סוף אני טסה ללונדון כדי לראות אותם" אמרתי.
"יופי חמודה, אני שמחה בשבילך" היא אמרה והלכה לצד השני של המטוס.
"אוי כמעט שכחתי!" היא התפרצה כשנכנסה לצד של המטוס שבו הייתי. היא נתנה לי מעטפה וחזרה לצד השני של המטוס.
פתחתי את המעטפה וראיתי כרטיס כניסה למאחורי הקלעים להופגה של וואן דיירקשן.
"אומיגד.." מלמלתי. זו המילה היחידה שהצלחתי להוציא מהפה שלי באותו רגע.
אני סוף כל סוף אוכל להגשים את החלום שלי! החלום שאני חולמת כמעט כל לילה.
התבוננתי בכרטיס לפחות כמה דקות, מנסה להתרגל לזה שאני הולכת לראות אותם מאחורי הקלעים.

שאר הטיסה עברה בשינה ובשמיעת מוזיקה.
"הלנה, תתעוררי, אנחנו נוחתים" אבי העיר אותי מהחלום שלי. ואיך לא? חלמתי שאני הולכת לראות את ההופעה שלהם.
שנחתנו נסענו לבית שלנו. כן, יש לנו בית פרטי בלונדון.
אבא שלי נוסע כל חודש ללונדון בגלל העבודה, והוא קנה את הבית הזה.

כשהגענו נכנסתי לחדרי, שלהפתעתי ניראה קצת גדול יותר.
השעה הייתה שמונה. ההופעה שלהם מתחילה בתשע.
התארגנתי מהר. לבשתי סריג בצבע אדום בהיר וג'ינס ארוך לבן. שמתי נעליי בובה וכובע צמר נפוח עם פפיון בצבע אדום. התאפרתי ועשיתי צמה צדדית בשיער.

"אמא, את יכולה לקחת אותי לארנה?" שאלתי את אמי שירדתי למטה.
"אני מצטערת חמודה, את תיאלצי לנסוע באוטובוס" היא אמרה. "בסדר" אמרתי.
לקחתי את שני הכרטיסים, אחד להופעה ואחד למאחורי הקלעים, ויצאתי מהבית.

חיכיתי בתחנה די הרבה זמן, אז החלטתי לנסוע במונית.
"אתה נוסע לארנה?" שאלתי נהג שעצר בשבילי. "אני מצטער, אני לא מונית, אבל אני כן נוסע לארנה, אני יקח אותך" הוא אמר. "אוקיי, תודה" אמרתי ונכנסתי למכוניתו.
משום מה, הוא ניראה מוכר. הסתכלתי על פניו, וישר הארי קפץ לי לראש. הם ממש דומים. הוא חבש כובע גרב אפור ומשקפיי שמש שחורים.
אבל מה הסיכוי שזה באמת יהיה הארי? לא לקחתי את זה כאפשרות שזה באמת הוא.

הבחור נכנס לחניה בארנה והחנה את המכונית.
"תודה על הטרמפ" אמרתי ויצאתי מהמכונית. התקדמתי לכיוון כניסת הארנה בזמן שאני רוצה אלפיי בנות רצות וצורחות.
החצי שעה של ההמתנה עברה די מהר. כל ילדה נכנסה בתורה לארנה והתיישבה במקומה.
נכנסתי והתיישבתי בשורה הראשונה. כן, יש לי כרטיס לשורה הראשונה.
חיכיתי די הרבה זמן שכל הבנות התיישבו במקומן.
"ערב טוב לונדון!" שמעתי את קולו של ליאם. וברור שכולנו התחלנו לצרוח.
"אתן מכונות לעשות כיף הלילה?" הארי עלה לבמה. אני לא מאמינה שאני באמת רואה אותם.

ההופעה התחילה, וכמובן שהיה כיף גדול!
אחרי השיר 'Loved you first' הם יצאו להפסקה.
לאחר חמש דקות הם עלו שוב לבמה והארי התחיל לדבר. כמובן שהלב שלי החסיר פעימה, עוד הפעם.
"בערב לקחתי איזושהי בחורה לארנה, היא פה במקרה?" הוא שאל.
ניהיתה דממה באולם. כולן הסתכלו אחת על השניה.
לא ידעתי אם זו אני, למרות שהוא היה מאוד דומה להארי.
הארי התחיל להסתכל על כל השורה הראשונה, התבונן טוב טוב בכל ילדה. עד שהוא הגיע אליי.
"הנה את" הוא אמר והצביע עליי. אז זה באמת היה הארי?
"יש לך כרטיס כניסה למאחורי הקלעים?" הוא שאל. "כן!" צעקתי כדי שישמע אותי.
"יופי, אני אדבר איתך אחר כך" הוא אמר וקרץ. כמובן שכולן צרחו לי באוזן. עכשיו אני יודעת איך אלינור ופרי מרגישות.
שאר ההופעה עברה בכיף. באמת שנהנתי. ולחשוב שזו הפעם האחרונה שאני יראה אותם.

חיכיתי עד שכל הבנות יצאו מהארנה ואז חיפשתי את הכרטיס בתיק שלי. התחלתי להיות טיה מודאגת כי לא מצאתי אותו. הפכתי את התיק והוא לא היה שם. "לא נכון.." מלמלתי.
"ילדה, צאי החוצה" השומר אמר.
"אבל יש לי כרטיס למאחורי הקלעים, הוא פשוט נאבד" אמרתי שאני מחפשת שוב את הכרטיס.
לאחר כמה דקות של חיפושים, נכנעתי. זה היה אמור לקרות. הרי, אני סתם עוד אחת.
השומר החזיק בידי והוביל אותי ליציאה.
"חכה!!" שמעתי את קולו של הארי.
"הארי.." מלמלתי.
"אני רוצה שהיא תבוא איתי" הוא אמר.
"בסדר" השומר אמר ועזב אותי.

אני והארי נכנסנו לאיזה חדר קטן והתיישבנו על הספה שהייתה שם.
"אני לא מאמינה למה שקורה כאן.." אמרתי.
"אל תילחצי, הכל בסדר" הוא אמר והצליח להרגיע אותי.
"תקשיבי, שהסעתי אותך, לא הפסקתי להסתכל עלייך, את ממש יפה" הוא אמר. הארי סטיילס חושב שאני יפה! אומיגד!
"תודה" אמרתי וחייכתי.
"חשבתי שאולי.. נצא לאנשהו" הוא אמר.
"הייתי שמחה, אבל אני נשארת כאן רק לעוד יומיים" אמרתי מבואסת.
"איפה את גרה?" הוא שאל. "בישראל" עניתי.
"אז את רוצה לגור אצלי? אני חושב שזה יוביל למקום טוב" הוא אמר וקרץ.
"הארי אני לא יודעת.." אמרתי. איך אני מעזה לסרב לו??
"אולי זה ישנה את דעתך" הוא אמר ותוך שנייה הניח את שפתיו על שפתיי.
"זה שינה" אמרתי כשהתנתקנו. אני לא מאמינה שהארי סטיילס נישק אותי הרגע! ואני עוברת לגור איתו!
"יופי" הוא אמר וחייך את החיוך המושלם והכובש שלו.
איך כרטיס קטן, עשה שינוי כזה גדול…