כן, אני בת של, אז? – פרק 7

"כיתה אתם משוחררים" גב' גולדנברג אמרה וכולם יצאו מהכיתה.
"מה אתם עושים?!" דני התחילה לצעוק.
"אתם חבורה של מפגרים!! " אמה הוסיפה לדבריה של דני.
"אתם בטוחים שאתם בני 16 ולא בני 5 ?" דני צעקה שוב והיא ואמה יצאו מהכיתה בעצבנות.
"חכו שניה" ניק וגייק רצו אחריהן.
"מה? " הן הסתובבו אליהם.
"אני מצטער נו, זה לא באשמתי, זאת אחותך הדפוקה" ניק האשים אותי.
"מה אני?! זאת לא אשמתי שאתה לא רוצה להיות גיסי" אמרתי מחזיקה את עצמי מלצחוק.
"מה גיסך? זה אומר ש… " אמה אמרה ועצרה לחשוב.
"כן סתומה! זה אומר ש-ת-ת-ח-ת-נ-ו-!" הדגשתי כל אות במילה.
"את מודעת לזה שאני רק בת 14?! את אחות מפגרת" היא אמרה והמשיכה ללכת וניק רץ אחריה.
"ועוד אני מפגרת" מלמלתי והתחלתי ללכת, שון ליידי וידינו משולבות.
"את יודעת שאת סתם מחממת אותה עכשיו?" הוא אמר.
"כן, אז מה? מגיע לה " החזרתי.
"איך שתרצי" הוא אמר וחייך אליי חיוך כובש כמו שרק לו יש.
דני וגייק כבר ממזמן הלכו מחובקים, ניק עדיין אחריי אמה מנסה לתפוס אותה ואני ושון מאחורה עם ידיים שלובות.
"זה מוזר שהחברים הכי טובים שלנו יוצאים עם האחיות הקטנות שלנו, לא?" אמרתי והסתכלתי על שון.
"כן, אבל תודי, הם כלכך מתאימים אחד לשני שזה כבר מפחיד" שון חייך אליי.
"כן, גם כל עוד הם מאושרים, אני מאושרת" אמרתי והבטתי עליהם, אמה וניק כבר הולכים יד ביד, אמה לא טיפוס שתכעס הרבה זמן, גם דני וגייק הולכים יד ביד, דני בכלל לא כועסת, היא יודעת להפוך כל דבר רע לטוב.
הגענו הביתה, שון וניק ליוו אותי ואת אמה לדלת הכניסה, נפרדנו בדלת וכל אחד המשיך לביתו.
"אני בבית" אמה צעקה וזרקה את התיק על הרצפה.
"כן, שמנו לב" ג'וני אמר בזמן שהוא ואבא צפו בטלוויזיה, שני עצלנים.
"איפה אמא?" שאלתי.
"איפה היא יכולה להיות?" אבא אמר, "או אצל נועה, או אצל ענבר או אצל שחף או אצל אור" הוא הוסיף.
"אני יהמר על שחף, בטוח הם אצלה כדי לחגוג את השלישייה שלה" אמרתי ועליתי לחדרי.
שמתי את התיק ליד השולחן ונכנסתי לפיסבוק לראות מה חדש.
"מתי חשבת לספר לי?" קיבלתי הודעה בצאט מג'ס.
"לספר מה?"
"עלייך ועל שון סתומה!!" היא החזירה.
."איך את יודעת?" שאלתי אותה, לא באמת אכפת לי שתדע, היא החברה הכי טובה שלי, אבל איך היא יודעת.?
"אני באה אלייך עכשיו, עשר דקות אני אצלך" היא כתבה והתנתקה מיד.
"אבא!! ג'ס באה" צעקתי מהמדרגות.
"בסדר" הוא החזיר בחוסר עניין מובהק, התכנית בטלוויזיה מעניינת אותו יותר.
חזרתי לחדרי וסגרתי את הדלת, התיישבתי ליד הפסנתר מדפדפת בין דפי חוברת התווים שלי, חיפשתי מנגינה יפה לרקע, עד שג'ס תגיע, לא מצאתי משהו.
עברתי לחוברת תווים אחרת, חוברת שההורים שלנו הכינו לי, לשון, לגייק, לג'וני, לכל ילד שמוכשר במשהו, חוברת עם כל השירים של 'וואן דיירקשן', הלהקה שכבשה את כל המצעדים, שהאלבומים שלה היו במקום ראשון כמעט בכל מדינה קיימת! הלהקה שאני זכיתי להיות בה, זכיתי להיות הבת של זאין מאליק, השקט, המסתורי ו'הלוהט', זה שלחצי מהמורות בבית הספר וגם לא מעט אמהות של תלמידים מהשכבה שלי היה קראש עליו, ועל בובייר, ניילר, האזה ולייום, הכינויים שהיו נשארו, התרגלנו אליהם כבר, אנחנו בקושי קוראים להם בשמותיהם, לנו הם רגילים אבל יש את האלה מסביב, אלה שלא משנה מה הם תמיד יתחנפו אלינו כדי שניתן להם להכיר את ההורים המפורסמים שלנו.
ג'ס כבר מכירה את אבא ואת השאר, אנחנו חברות מגיל 3, מהגן, ההורים שלה כבר לא מתלהבים מאבא ומשאר הבנים, גם היא לא, הם בדיוק כמוני וכמו השאר – התרגלו אליהם.
"היי זאין," שמעתי את ג'ס מלמטה ומיד את הדלת נטרקת, "היי ג'וני" היא הוסיפה ושמעתי את עקבייה הקטנים רצים במדרגות, היא הוציאה אותי ממחשבותיי.
"אייימי!! " היא קפצה עליי בחיבוק ואז סגרה את דלת החדר.
"את לא אמורה להיות חולה או משהו?" שאלתי בחיוך והיא קפצה על המיטה.
"לא, פשוט לא היה לי כוח לקום מהמיטה הבוקר אז אמרתי לאמא שאני חולה כדי להישאר בבית" היא צחקקה והסתכלה עליי.
"מה?" שאלתי אחרי כמה שניות שהיא בהתה בי.
"מה, מה?! נו ספרי מה קורה עם שון ומה היה היום בשיעור עם ניק " היא אמרה ומבטה נהיה קצת יותר רציני.
"טוב, אז אני ושון יחד!" אמרתי ושתינו קפצנו משמחה.
"סופסוף!!" היא אמרה בחיוך רחב, היא הייתה היחידה שידעה על רגשותיי כלפיי שון, והיחידה מבני השכבה שידעה על דני וג'ייק ואמה וניק.
"כן, וואי כמה חיכיתי לזה!!" נאנחתי וצחקקתי.
"טוב עכשיו מה היה עם ניק ?" היא שאלה שוב.
"אהה את לא מבינה, צחקתי עליו היום שהוא יהיה הגיס שלי ואז בבוקר ברנדון רצה לשבת ליידי כי לא היית וניק התיישב לידי כדי שברנדון ילך ושון הגאון הזה בכלל לא ראה!! ואז המורה שאלה למה ניק לידי אז אמרתי לה שאני רוצה לבלות זמן איכות עם גיסי לעתיד והוא התעצבן ואז הזכרתי לו את זה שוב בסוף היום והוא רדף אחריי ושון אחריו וג'ייק סתם נגרר גם ואיכשהו היינו כולנו בכיתה של גב' גולדנברג שבדיוק לימדה את דני ואמה ואז היה פאדיחות קצת אבל זה היה מצחיק!" הסברתי לה את מה שקרה היום תוך כדי צחוקים מפלאשבקים שעלו לי בראש מהיום.
"את לא נורמאלית" היא צחקה יחד איתי.
"אז מה?! זה היה מצחיק" אמרתי וחייכתי אליה, נרגעת קצת מהצחוקים.
"איימי אבא קורא לך שתרדי למטה" ג'וני נכנס לחדר.
"בסדר אני באה" אמרתי וסימנתי לג'ס שתבוא איתי.
"מה אבא?" נעמדתי מולו וג'ס לידי.
"היום אני ואמא וכולם יוצאים אז את, שון, ניק וג'ייק שומרים על כולם כמו תמיד" הוא אמר.
"ומי הקריב את הבית שלו הפעם?" גיחחתי לעצמי וג'ס אחריי.
כן, כל פעם שהם יוצאים בערביי שישי מישהו אחר מקריב את הבית שלו, אנחנו 14 ילדים, זה תמיד יוצר בלאגן ותמיד יש מישהו שבוכה ומשהו שנשבר, לפעמים דברים קטנים כמו כוס או צלחת ולפעמים זה דברים יותר גדולים, פעם מנורה ופעם אפילו נשברה טלוויזיה, כי זה מה שקורה שיש 14 ילדים שרוצים לשחק בווי ויש רק 4 שלטים..
בדרך כלל אנחנו גם מכינים ארוחת ערב, זאת אומרת אני מכינה ושון, ג'ייק וניק רבים ביניהם מי יכין מה או עושים מלחמת אוכל שאני מנקה..
אנחנו פורשים שקי שינה ברחבי הסלון של הבית שנבחר וישנים בהם, לרב אנחנו הגדולים תופסים את הספות, ואם לא תפסנו אותם מישהו אחר ייתפוס ואז אנחנו נישן על הרצפה, ולא, אנחנו לא עולים לחדרי שינה, עשינו כללים, תתפלאו אבל כן, יש לזה כללים: הראשון וההכי חשוב הוא לא להיכנס למטבח(חוץ ממני, שון, ניק וג'ייק שאמורים להכין את ארוחת הערב), תמיד משהו נשבר אז החלטנו שזה הכלל הכי חשוב.
2. לא לרוץ, שוב מהסיבה שמשהו יישבר (וזה כולל ידיים, רגליים, אף, שיניים ועוד איברים חיוניים בגוף..).
3. כל אחד מפנה אחריו את הכלים שבהם השתמש (לשם כך המציאו כלים חד פעמיים).
4. להוריד את המים אחרי השימוש בשירותים!!!
5. (כלל בשביל הבנים) להוריד את הקרש של האסלה אחרי השימוש!!
6. לשטוף ידיים אחרי השימוש בשירותים!!!
7. אם זה בבתים שיש כלי נגינה- לא לגעת בהם אם אתה לא יודע לנגן בהם!!! (זה לא כיף לבזבז כסף על פסנתר חדש.. זה דיי יקר..).
8. להקשיב לכל מה שאני אומרת!! (בדרך כלל אני המבוגר האחראי.. ).
9. לא ללכת לישון אחרי 12 בלילה(זה לאלה בני ה-14 ומטה).
10. כלל אחרון תישנו איפה שתרצו רק אם תצליחו לתפוס את המקום בזמן! מי שלא הספיק לתפוס מקום טוב, ייצטרך לישון איפה שנשאר מקום, וזה אף פעם לא מקום טוב..
ישלנו את הכללים האלה כתובים, איפשהו… אבל כל אחד זוכר אותם טובטוב בעל פה!
"אז זהו, שהפעם אף אחד לא הקריב את הבית שלו, הפעם את ישנים על החוף, באוהלים" אבא חייך חיוך זדוני.
"מה?! לא אבא אתם לא עושים לי את זה!! אני לא אצליח להשתלט עליהם!!" יריתי בעצבים.
"אז ג'ס תישאר לעזור לך, נכון ג'ס?" אבא עכשיו פנה אל ג'ס.
"בטח! אני לא אפספס ערב כזה" ג'ס אמרה וצחקה ומבטי עדיין כועס.
"יופי, אז עכשיו ג'וני בוא תעזור לי נוציא את השקי שינה והאוהלים שיהיו מוכנים לערב" אבא אמר לג'וני והם עלו למעלה.
"אני ממש שמחה שזה משעשע אותך" אמרתי לג'ס שחיוכה עדיין היה מרוח על פניה.
"אני מצטערת איימי, די בואי נראה טלוויזיה שאני ארגע קצת ואחר כך נלך להתארגן לערב" ג'ס הציעה והתיישבנו על הספה מול הטלוויזיה.
ראינו טלוויזיה ואחרי חצי שעה שון, ניק וג'ייק הגיעו.
"שמעתן את החדשות? "הם אמרו והתיישבו ליידנו על הספה.
"כן" אמרתי מעוצבנת.
"מה את כועסת? הפעם לא תצטרכי לנקות אחרינו" גייק צחק.
"חה חה חה , אתה ממש מצחיק" אמרתי בקול מלגלג.
"טוב, איפה אמה?" ניק שאל.
"בחדר שלה" עניתי והוא הלך לחדרה.
"צריך לעשות חלוקת אוהלים כי את מכירה אותם, אחר כך זה סתם יהיה בלאגן" שון אמר וג'ייק הנהן אחריו.
"טוב, שניה אני אביא דף ועט" קמתי מהספה והבאתי דף שורות ועט לכתוב את החלוקה.
"אפשר להצטרף? " ניק ואמה ירדו מחובקים.
"כן שבו" אמרתי ופיניתי להם מקום בספה.
"ישלנו חמישה אוהלים, אוהל ראשון-קייט, ג'סטין, אשלי וג'וני.
אוהל שני- ג'וש, מיי, ג'ייק ודני.
אוהל שלישי- אית'ן, דארסי, אמה וניק.
אוהל רביעי- אני ואיימי.
אוהל חמישי- ג'ס ואדמונד" שון עשה את החלוקה, לא יכולתי אלא להסכים איתו.
"מה?! למה אנחנו עם הקטנים?" ג'ייק קפץ.
"כן, וגם אנחנו?" ניק התלונן מיד אחריו.
"בעיה שלכם שיש לכן חברות בנות 14, וחוצמזה שמנו איתכם עם הכי קטנים שצריכים השגחה בלילה" עניתי והוצאתי להם לשון.
"רק שתדעו שזה באמת לא פייר" אמה התלוננה גם היא.
"יאללה שתקו! זה הסידור וג'ס את מביאה את אדמונד " ציוויתי על ג'ס.
"ברור" היא ענתה וחייכה.
אדמונד(אד) הוא החבר של ג'ס, שיערו שחור ועיניו חומות כהות, הוא מנגן בתופים וחבר בלהקה של בית הספר, הוא מנסה לשכנע את איימי, ג'ייק ושון להצטרף ללהקה והם לא רוצים.
חבר טוב של ג'ייק ניק שון ואיימי.