כן, אני בת של, אז? – פרק 3

"לא! אני פשוט לא מאמינה שאתה עושה לי את זה!" אמרתי למראהו של ברנדון מתנשק עם אמנדה, הפרחה של השכבה.
"לא איימי בבקשה חכי" הוא רץ אחרי אל מחוץ לבית.
"רק בבקשה אל תגיד לי שזה לא מה שאני חושבת שזה!" אמרתי בוכה.
"נו איימי חכי רגע, תני לי להסביר" הוא אמר ותפס בידי, עוצר אותי מלצאת מבעד לדלת ביתו.
"מה ישלך להסביר לי מה?! שהרסת לי את היומולדת?! לא תודה, הבנתי את זה כבר לבד!!" השתחררתי מאחיזתו ויצאתי מהדלת והוא אחריי.
"נו איימי בבקשה חכי שניה" הוא צעק אחריי.
"אל תתקשר! אל תבוא אחריי ואל כלום! אני לא רוצה אותך יותר בחיים שלי! תמחק את המספר שלי מהטלפון שלך! אני לא רוצה לשמוע ממך יותר!" אמרתי והמשכתי לרוץ.
יופי, היום התחיל מושלם! מסיבת הפתעה עם כל המשפחה הענקית שלי והחברים והחברות הכי טובים וטובות שלי!
רצתי לבית שלי.
"איימי, הכל בסדר?" אמא שאלה מבוהלת כשראתה אותי נכנסת הביתה בוכה.
"איימי הכל טוב?" שאלה גם נועה שישבה עם אמא במטבח והן שתו קפה עם ענבר, אור ושחף, כרגיל.
"לא, כן, זאת אומרת, נועה איפה שון?" שאלתי אותה.
"בבית, הכל בסדר?" היא שאלה שוב.
"כן כן" אמרתי ויצאתי מהבית מהר רצה לבית של שון.
דפקתי בדלת.
"מי שם?" שון שאל.
"אני" עניתי.
"הכל בסדר?" הוא שאל כשראה שאני בוכה.
"לא, הכל לא בסדר" אמרתי וחיבקתי אותו, הוא חיבק אותי חזרה.
"בואי, תיכנסי" הוא אמר והוביל אותי לספה בסלון.
"את מוכנה לספר לי עכשיו מה קרה?" שון שאל אחרי שישבנו חמש דקות כשראשי קבור בחזה שלו והוא מחבק אותי, מעביר את חום גופו אליי.
"זה ברנדון" אמרתי והבכי התעצם, כן אהבתי את ברנדון אבל אף פעם לא אהבתי אותו כמו שאני אוהבת את שון, כן, אני אוהבת את שון, אבל אני לא יכולה להגיד לו, הוא בטח לא אוהב אותי חזרה, הוא יצחק עליי אם אני אספר לו.
"מה האדיוט הזה עשה הפעם?!" שון שאל עצבני.
"הוא, הוא ואמנדה, הם התנשקו, דווקא היום, ביום הולדת שלי" אמרתי והשפלתי את מבטי.
"אני יהרוג אותו! הבנאדם הזה כלכך מת!" שון אמר וקם מהספה.
"לא שון! בבקשה, אל תלך! אני צריכה אותך עכשיו, עזוב אותו" אמרתי ומשכתי אותו חזרה לספה.
"אמרתי לך! אמרתי לך שתיפרדי ממנו! לא מגיע לך לסבול ככה" שון אמר והרים את פניי, "מגיע לך יותר ממנו" הוא הוסיף במין לחישה.
הסתכלתי בעיניו הכחולות, פשוט שקעתי בהן ואז זה קרה, בלי שום הודעה מוקדמת …

-נקודת מבט של שון-
ישבתי בסלון הבית, לבד.
אית'ן אצל דארסי, דני אצל ג'ייק, אוי זה כזה מוזר שאחותי יוצאת עם החבר הכי טוב שלי!
אמא כרגיל שותה קפה עם הבנות אצל טיי, ואבא הלך לראות את המשחק, בטח בבית של הארי ואור.
"מי שם?" שאלתי לאחר שנשמעו דפיקות בדלת.
"אני" שמעתי את איימי מצידה השני של הדלת.
"הכל בסדר?" שאלתי אחרי שפתחתי את הדלת וראיתי את איימי בוכה.
"לא, הכל לא בסדר" היא אמרה וחיבקה אותי, חיבקתי אותה חזרה.
"בואי, תיכנסי" אמרתי והתיישבנו על הספה בסלון.
"את מוכנה לספר לי עכשיו מה קרה?" שאלתי אחרי חמש דקות שישבנו על הספה בשתיקה כשראשה על החזה שלי שסופג את כל דמעותייה.
"זה ברנדון" היא אמרה והבכי התעצם.
"מה האדיוט הזה עשה הפעם?!" שאלתי בעצבים. אני אוהב את איימי, בגלל זה אינלי חברה למרות שאם הייתי רוצה היו לי כמה, אבל אני מעדיף את איימי על פני כל האחרות! כלכך לא מגיע לה להיות עם האדיוט הזה! היא רק נפגעת!
"הוא, הוא ואמנדה, הם התנשקו, דווקא היום, ביום הולדת שלי" היא אמרה והשפילה את מבטה.
"אני יהרוג אותו! הבנאדם הזה כלכך מת!" אמרתי וקמתי מהספה מחפש את נעליי במבטי.
"לא שון! בבקשה, אל תלך! אני צריכה אותך עכשיו, עזוב אותו"היא אמרה ומשכה אותי חזרה לספה.
"אמרתי לך! אמרתי לך שתיפרדי ממנו! לא מגיע לך לסבול ככה" אמרתי והרימתי את פנייה, "מגיע לך יותר ממנו" הוספתי במין לחישה.
שקעתי בעינייה הבורקות, והפעם בגלל הדמעות הן בורקות יותר מתמיד, פשוט שקעתי בהן ובלי שום הודעה מוקדמת זה הגיע, משום מקום, מאיפה היה לי את האומץ?!
השפתיים שלי נחתו על שלה בצורה מושלמת, כאילו השלימו אחת את השנייה.
התנתקתי מהר.
"אני מצטער" אמרתי והסתכלתי לראות את תגובתה.
"זה בסדר" היא אמרה ושוב שפתינו נפגשו, והפעם לנשיקה ארוכה יותר.
"אני מפריעה?" דני נכנסה הביתה.
"לא זה בסדר, אני בדיוק הולכת" איימי קמה במהירות מהספה.
"ביי" אמרתי והיא יצאה מהבית.
"וואי דני את כלכך מתה!! חכי מה אני אספר לג'ייק עלייך!!" צעקתי על דני ורדפתי אחריה בבית.
"אוף ממני מטורף אחד! לך תמזמז את איימי!" היא הוציאה לי לשון וטרקה את דלת החדר.
"חכי בבוקר!" צעקתי וחזרתי לסלון.
חשבתי על מה שהיה עם איימי, זה באמת קרה עכשיו?!
"היי שון, מה קורה?" ג'וש ואבא נכנסו הביתה.
"בסדר, איך היה המשחק?" שאלתי את אבא.
"בסדר, אתה יודע שאני פעם שיחקתי כדורגל?" הוא אמר והתיישב ליידי.
"כן אבא, סיפרת לי יותר מאלף פעם!!" אמרתי וקמתי מהספה.
"לאן זה?" הוא שאל.
"לחדר" עניתי וסגרתי את הדלת.
נשכבתי על המיטה חושב על איימי, החלטתי לסמס לה.
"ערה??" שלחתי לה למרות שהשעה רק תשע וחצי ואני דיי בטוח שהיא ערה.
"כן.." היא שלחה חזרה.
"לגבי מה שהיה הערב, זה אומר משהו?" שלחתי חזרה.
היא לא ענתה.
שקעתי במחשבות, היא בטח לא רוצה אותי, זה סתם, זה קרה רק בגלל שהיא הייתה נסערת ממה שקרה עם ברנדון, היא לא באמת התכוונה לנשיקה הזאת, בשבילה זה סתם, בשבילי זה הרבה יותר.