כמה שאני לא מתאימה לך (1D) פרק -1-
פרק -1-
בוקר. שוב אין כוח. שוב שנה התעללות. שוב בכי בכי ובכי….
גררתי את עצמי מהמיטה ניכנסת לחדר האמבטיה הענקי שלי.
מסתכלת במראה רואה את עצמי שומנים וחזה קטן.
מי ירצה אותי???
שתפתי פנים ואחר כך ציחצחתי שיניים.
שנה חדשה לא תביא כלום. יצאתי לחדר שלי בוחרת בגדים שלא יראו שאני שמנה.
וירדתי בלי חשק לאכול למעטה לצאת על הב.מ.וו שלי שחורה מבריקה.
"בוקר טוב חמודה" אמרה אימא נושקת לאפי . חייכתי עליה רואה את אבא יושב עם העיתון.
"בוקר טוב אני הולכת, יום ראשון ללימודים לא" שאלתי בחיוך מזויף .
"ביי חמודה, תהני" אמר אבא ונתן לי נשיקה קטנה על הלחי.
יצאתי מהבית ניכנסת למכונית הכי חדשה שיצאה .
ההורים שלי קונים לי כל דבר. הגעתי לחניית בית הספר חונה בחנייה הכי קרובה.
ויוצאת מהר אבל מאוחר מידי אלנה והשפותות שלה, לידה ליאן וליר, תפסו אותי.
"תראו תראו, שמנמנה חזרה אחרי הכל" אמרה אלנה וכולן מיד צחקו.
השפלתי את ראשי, סידרתי קצת את החולצה והרמתי את ראשי מנסה לא להשבר.
"שמנמנה חושבת שאת יכולה לבוא ולגנוב את מקום החנייה הכי טוב" שאלה אלנה מתקרבת עלי.
"אמ… לא… כן…" התחלתי לגמגם. היא צחקה .
"שנה טובה" אמרה בחיוך שטני והלכה משם עם כל החבורה שלה.
ניכנסתי מהר לבית הספר ולכיתה מתישבת הכי רחוק. רואה, רואה את כל הבנים והבנות צוחקים יחד, מחייכים.
היה צילצול, כולם יתישבו מחכים למורה.
היא הגיעה, מיס קרייג. היא מאוד נחמדה עלי, היא המורה האהובה עלי.
"שלום תלמידים, מה שלומכם איך היה הקיץ" שאלה וכולם הרימו יד רק אני יושבת בשקט מסתכלת על כולם.
"ג'ניפר, רוצה לספר לנו מה קרה לך בקיץ" שאלה מיס קרייג.
"אמ… טוב" אמרתי . רואה את כל מבטי השנאה עלי.
"אוקי מצוין, אז מה עשית" המשיכה. אני רק ניסיתי לסדר את הדברים בראש.
"אמ.. אבא שלי התחיל לעבוד על האייפון החדש ועזרתי לו, הורי לקחו אותי לאנטרטיקה לראות
פנגווינים, וגם לקחו אותי לאפריקה ולסין ולפריז ולניו-יורק וליוון" אמרתי מנסה לזכור את כל המקומות.
"ואו איזה נחמד, ראית פנגווינים" שאלה וכולם היו עם פה פעור שאת כל זה הספקתי בשלושה חודשים.
"כן, הם סתם ניסו לקחת לי את האוכל" אמרתי בחיוך קטן מנסה להצחיק.
"כמובן כי את לא יכולה לחיות בלי אוכל את חייבת אותו הוא האוויר שלך" התחילה לצחוק אלנה.
כמובן שכל הכיתה איתה. איזה מעצבנת היא.
עברו השעתיים והלכתי לקפיטריה. לוקחת המבוגר וסלט, קולה.
כולם ישבו בשולחנות צוחקים. התקרבתי לשולחן ושמו את התיק על המקום הפנוי.
כל שולחן עשה את זה, לבסוף יצאתי לחצר מתישבת בפינה הסודית שלי ואוכלת בשקט.
האייפון 5S שלי צילצל ועניתי.
"מה קורה מתוקה" שמעתי את קולה של אימי .
"הכל בסדר" אמרתי והמשכתי לאכול.
"רק רציתי להזכיר לך שבשבוע הבא יש לך יום הולדת 19 ויש לי מתנה" היא אמרה , אוח אני שונאת את זה.
למה יש לי יום הולדת עם אפחד לא הולך להגיד לי מזל טוב חוץ מהמשפחה שלי?!
"תודה רבה אימא לא היית צריכה" אמרתי והיא רק צחקקה בצד השני של הטלפון .
"זה שני כרטיסים להופעה של אבריל לאבין, זה יוצא על היום הולדת שלך" היא אמרה מתרגשת.
"או-מי-גאד אימא את הכי טובה שיש" אמרתי וסוף סוף עלה לי חיוך על הפנים.
"טוב אני לא רוצה לפריע לך אז נדבר" היא אמרה וניתקתי.
"יופי ללכת לבד להופעה זה מה שאני צריכה עכשיו" אמרתי לעצמי ואז חשבתי לרגע.
"בטח הם קנו כרטיסים גם למאחורי הקלעים ולP.I.V" המשכתי לדבר לעצמי עד ששמעתי את הצלצול.
יופי ביולוגיה מה שאני צריכה עכשיו!!!
ניכנסתי מהר שניה לפני המורה.
"אני מקווה שאדון גלמר ישתדל השנה כדי לא להשאר שנה בלימודים" אמר מר סברון.
"אני ישתדל כמה שאני יכול" אמר דון, דון גלמר.
המורה התחיל ואני בנתיים ישבתי לי בשקט מאחורה .
"אני יודע שרק תחילת השנה אבל שבוע הבא ביום רביעי אנחנו ננתח לב של חזיר" אמר ואני בלעתי את רוקי.
לא לא לא לא לא זה על היום הולדת שלי לא!!!!
שיט לא רק לא זה !!! אוח לפחות אני יתנחם באבריל אחר כך.
היום הסתיים ואני הלכתי לאוטו שלי מגלה שהוא מכוסה בכדורי צבע.
"שיט" אני אומרת רואה את כולם עם רובי צבע.
"לא לא לא" אני אומרת ומנסה לנקות משו.
"אוי שמנמנה האוטו שלך" אלנה אמרה ואני פשוט מהר ניכנסתי לאוטו שלי מתחילה לנסוע.
נסעתי כמה שיותר מהר לוולברהמפטון, לחברה הכי טובה שלי, סופיה.
היא בדיוק סיפרה לי לפני כמה ימים שהיא חזרה לשבועיים.
"הלו" שמעתי את אימיי.
"היי אני לא יגיע עכשיו אני הולכת לפגוש את סופיה" אמרתי מחכה שהרמזור יתחלף.
"אוקי מתוקה, אבל לא יותר מידי זמן" היא אמרה וניתקתי.
הגעתי תוך שעה וחצי לוולברהמטון מחנה את המכונית הצבעונית שלי ליד הבית שלה והולכת לדלת.
צילצלתי בפעמון מחכה דקה שתים ואז שבעתי לדפוק פתחו אותה.
לא האמנתי למראה עיניי.
ראיתי גבר שעומד שם בלי חולצה עם בוקסר שחור של 'ארמני'.
"אמ כן" שאל ואני הייתי עדין בהלם.
"אמ… זה.. אמ.. סו… סופיה פה" גמגמתי קצת.
"כן, מי רוצה" שאל בקול מחוספס יפה כזה.
"תגיד לה שג'ניפר רוצה לדבר איתה" אמרתי עם קצת יותר ביטחון.
הוא ניכנס פנימה משאיר אותי בחוץ. התנדנדתי מצד לצד. כמה זמן לא הייתי פה ואו.
משו כמו 6 שנים. פתאום הדלת ניפתחה וראיתי את סופיה עם חולצה ענקית.
"ג'ניפר" היא שאלה מופתעת. חייכתי חיוך בישני אבל אמיתי.
"הי סופ מה קורה" שאלתי בקול שעומד להשבר.
"אני מכירה את המבט הזה, כנסי עכשיו ותתחילי לשפוך" היא אמרה מושכת אותי פנימה.
היא הושיבה אותי בספה והסתכלה עלי ממצמצת הרבה מחכה שאני יתחיל.
"מאיפה אני יתחיל" שאלתי מצחקקת טיפה.
"מאז שעזבת" היא אמרה בפשטות משלבת רגלים .
"אוקי, אז שעזבתי התחלתי להשמין, כפי שאת רואה. ואז התחילו כל ההצקות, הקללות.
אפילו קיבלתי כינוי, הכי טוב שיש. שמנמנה. וככה זה היה שש שנים והיום הם לקחו רובי כדורי צבע
וצבעו את הב.מ.וו שלי, ציבעונית !!! ודוד שלי סטיב? זה שהמציא את האייפון ניפטר לפני שנתיים שלוש " אמרתי ולא שמתי לב שיש לי דמעות על הלחיים עד שהפסקתי לדבר.
היא ניראתה המומה.
ואני פשוט נפלתי לתוך החיבוק שלה מתיפחת, לא מפסיקה לבכות.
"ש.. ג'ני יהיה בסדר את תראי את תגדלי תמצאי גבר מושלם ואת תחיי הכי טוב שיש" היא אמרה ואני התנתקתי מהנהנת.
"הינה קחי" שמעתי את קולו של אותו גבר מביא לי טישו.
"תודה" חייכתי קצת. קינחתי תאף מנגבת את הדמעות.
"אני כל כך גאה בך סופ, תראי למה נהפכת. רזה וסקסית" אמרתי והיא רק הסמיקה.
"אויש סתמי גם את מהממת" היא אמרה ואני הפסקתי לצחוק.
"אני לא" אמרתי והיא לא התווכחה.
"אממ סורי שהקשבתי אבל שמעתי את השם של סטיב ג'ובס" שאל אותו אחד.
"כן דוד שלי" אמרתי ופיו נפער.
"איך את יכולה לא לספר לי שאת מכירה את האחיינית של סטיב ג'ובס!!" התעצבן עליה בצחוק הגבר הזה.
"אמ מותר לי לשאול איך קוראים לך" שאלתי…….
תגובות (5)
אהבתייי (:
חחח אייפון 5S יצא לארץ השבוע אם אני לא טועה *-*
ואבריללל ! מייי לאאאבבב ♥ אני מתה על השירים שלה אבל אניי לא בלאק סטרית (ככה כותבים את זה?)
בכל מקרה… סיפור ממש יפה :-) יש לך כתיבה מושלמת ! תמשיכייי כבררר
תמשיכי!!!
העם דורש המשך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
תמשיכיייי…!!! וזה מעולה שאני יהיה רק אחות תאומה של זאיין ואת תמציאי לי חבר? חח אבל תמשיכיי עכשיו..!!! :)
וואוו זה פשוט מושלם!!!!!!!!!!!תמשיכי דחוף!