כך פגשתי את הארי סטיילס

כן, השכתי עבודה חדשה. לא ממש נוצצת. לארגן את הכיבוד לזמרים שבאים להופיע. דיי מגניב האמת. אני באה, מסדרת שולחן עם כיבוד ועל הדרך רואה את המפורסמים שאני אוהבת ומצטלמת איתם.
למרות שכבר התרגלתי להידחף בין מעריצים כשאני מגיעה בבוקר לאולם ההופעות, היום היה מטורף. בחיים לא ראתי כמות כזאת של מעריצים. מאבטחים היו צריכים להכניס אותי שהם מגנים עלי שלא אפגע ממשהו… ואז הבנתי למה.. וואן דיירקשן מופיעים פה היום.
האמת שאני לא כל כך בקטע שלהם- יש להם שירים יפים, הם מצחיקים וחמודים- אבל לא מטורפת עליהם כמו כל המעריצות שנמצאות פה מ7 בבוקר! שהם מגיעים לפה רק בערב… זה דיי פטתי. סבבה להעריץ מישו, אבל ככה להתחרפן?!

יום העבודה היה דיי שגרתי. פה ושם עזרתי לעבודות ההפקה, נתקלתי בכמה מפיקים בריטים שהגיעו לפני הבנים… לא משו מיוחד. לקראת השעה 3 התחלתי להכין את החדר מנוחה של הבנים. שפע של אוכל מונח על השולחן המעוצב (אמרו לי שאחד מהם ממש אוהב לאכול… אז קניתי כמות גדולה יותר מהרגיל.), אקס בוקס מוכן ומחובר לפלזמה שהביאו להם- תוך חצי שעה סיימתי את הכל. עכשיו נשאר רק לחכות שהם יבואו. התיישבתי על הספה (המאוד נוחה אני חייבת לציין) ונשענתי עם ראשי על גב הספה, בוהה בתקרה. עייפה.

————————————

"תראה את כל המעריצות! זה מטורף!" זאיין הסתכל בחלון של האוטובוס שהתקרב לאולם בו הם אמורים להופיע הערב.
"וואו! זה אף פעם לא מפסיק להפתיע אותי!" ליאם ניגש לזאיין, מסתכל יחד איתו מבעד לחלון. "נייל, בוא תיראה מישי רשמה לך שלט…" ליאם הפנה את מבטו לנייל וראה אותו ישן. "כמה צפוי.. כל מה שהוא עושה זה לישן לאכול ולשיר." כל האוטובוס התחיל לצחוק.

הבנים ירדו מהאוטובוס, מנופפים למאות המעריצות שאיגפו אותם מכל עבר. הם עשו סיבוב קטן, הצטלמו וחתמו למעריצים, ונכנסו לאולם.
"וואו אני גווע… איפה האוכל פה?" שאל הארי.
"היי בנים…" מנהל ההופעות שהביא את הבנים להופעה בירך אותם. "חדר האוכל הוא בהמשך המסדרון משמאל." הוא ענה להארי. "יש לכם שעה מנוחה ואז נעשה חזרה של שעתיים. ואז שוב מנוחה עד להופעה. יש לכם שני חדרים מוכנים. בהמשך המסדרון אחד משמאל ואחד מימין. בחדר הימני יש לכם סנוקר, אקס בוקס, ויי, פלייסטיישן.. כל מה שתרצו. ואוכל כמובן. אותו דבר בחדר השמאלי. תרגישו חופשי להכנס לאן שאתם רוצים. אז נתראה עוד שעה?" מנהל ההופעות הסביר לבנים את התוכנית של היום.
"עוד שעה.. סגור." הארי ענה. "אתם באים לאכול?" הוא שאל את שאר החבורה.
"אני הולך לסנוקר!" זאיין התלהב.
"גם אני!" ענו ליאם ולואי יחד.
"נייל? אוכל?" שאל הארי יודע שממנו התשובה תהיה חיובית.
"לא.. אני לא רעב… אני אלך לאקס בוקס…" נייל ענה, משאיר את שאר הבנים בהלם מזה שהוא כרגע סירב לאוכל. "רואה ליאם, אני לא רק ישן אוכל ושר… וכן, שמעתי אותך באוטובוס…" נייל חייך ועשה את דרכו אל המסדרון משאיר את הבנים עדיין בהלם.
זאיין, ליאם, לואי והארי עשו את דרכם למסדרון בעקבותיו של נייל. כולם פנו לחדר הימני ורק הארי נכנס לחדר השמאלי, סוגר את הדלת אחריו.

——————————–

טוב, אז אני הייתי עייפה ונרדמתי. נו אז מה? קורה… אבל, מה שלא קורה בדרך כלל, זה שמפורסם מעיר אותך. בעיקר כשאת לא מזהה אותו בכלל.

הרגשתי נגיעה קלה על הכתף שלי, ומישו אומר "סליחה?". הקול היה ממש עמום. הייתי נורא עייפה. שוב נגיעה בכתף. פקחתי את העיניים באיטיות, וראיתי מישו רוכן מעלי, תלתלים נשפכים מצידי פניו.
"הייי…" הארי חייך אלי.
"היי…" הרמתי את ראשי מגב הספה והתיישרתי. "מה השעה?"
"רבע לחמש…" הארי ענה והלך לעבר השולחן לראות מה יש לאכול. "את הכנת את השולחן הזה?"
"אממ כן.. " עניתי, עדיין מתוך שינה ניראלי..
"מרשים." הוא מזג לעצמו שתיה. "רוצה לשתות?"
"מה כל כך מרשים בשולחן אוכל?" למשהו, התעלמתי מהצעת השתיה. "ואל תשתה, זה לא מיועד לך."
"אממ… אז למי זה מיועד?" הארי שאל בבלבול.
"ללהקת הבנים הזו שצריכה לבוא… וון דירקטור או משו כזה…"
"וואן דיירקשן…" הוא תיקן, תוהה אם אני רצינית או שסתם צוחקת עליו.
"כן, הם. בטח הם יגיעו עוד מעט. טוב שהערת אותי, לא נעים לישון להם בחדר שהם מגיעים…" שפשפתי את עיניי וקמתי מהספה, מחפשת את רשימת המטלות שלי.
"ואם הם היו רואים אותך ישנה פה? נו אז מה.." הארי חייך בזמן שהסתכל על טלי מחפשת משו.
"לא יפה. יכולים לפטר אותי על זה."
"זה בסדר, אני אגיד להם לא לפטר אותך. אל תדאגי."
טלי גחגחה. "ולמה שיקשיבו לך?"
"את רצינית או שאת סתם עובדת עלי?" נמאס להארי לנסות להבין את התגובה של טלי, אז הוא פשוט שאל אותה ישירות.
"מה זאת אומרת?" טלי הסתכלה על הארי נשען על שולחן האוכל, שמאחוריו יש את הפוסטר של הלהקה. ואז היא קלטה עם מי היא מדברת. "אומייגד… אתה אחד מהם…"