כך פגשתי את הארי סטיילס- פרק 8

היייי :]
אז בפרק הזה המתח בין טלי והארי מגיע לשיאים חדשים…זה הולך להיות פרק דיי ארוך כי קורים בו מלא דברים וזה סתם יהרוס לחלק אותו לשתיים… מקווה שתהנו :]
-נקודת המבט של טלי-
הנסיעה באוטובוס הרגישה מוזר. למרות שציפיתי שהארי יבוא וישב לידי, ינסה לדבר איתי, הוא דווקא הלך לקצה השני של האוטובוס, הכי רחוק ממני. אלה כמובן הייתה דבוקה ללואי, נייל ישן (כמה הבן אדם יכול לישון?) זאיין סימס באייפון (כנראה לחברה שלו, פורי או משו כזה) ואני ישבתי ליד ליאם שהיה ממש חמוד ופיתח איתי שיחה. לא כמו החבר המתולתל והחש שלו. ליאם ממש מתוק, אבל לא באמת הצלחתי להקשיב ולהתעמק במה שהוא אמר לי. לא הפסקתי לשלוח מבטים מדי פעם להארי, שמצידו בכלל לא הסתכל לכיוון שלי. הציק לי שהוא לא בא וישב לידי. כן, אני יודעת שאני מוזרה. אני לא יודעת מה אני רוצה. אבל זה רק כי הוא משחק לי במוח! הוא משגע אותי. לאחר נסיעה של עשר דקות בערך האוטובוס עצר בכניסה למלון. הייתי בהלם. חשבתי שהיה מטורף היום מחוץ לאולם, אבל זה בכלל לא השתווה למה שהלך פה. בנות בכל מקום. והרבה מהן. נשבעת שפחדתי לצאת. הנהג פתח את הדלת והבנים התחילו לרדת. לקחתי את תיק הגב וירדתי אחרי ליאם. הבנות צרחו והתחילו לסגור עלינו מכל הכיוונים, המאבטחים לא מצליחים להשתלט עליהן. התחלתי ללכת והרגשתי מישהו מושך לי בתיק מאחורי. אם לא היו תופסים אותי הייתי נופלת. סובבתי בבהלה את הראש, לראות מי החזיק אותי. ברור שזה היה הוא. הארי ייצב אותי למצב של עמידה, לקח את התיק שלי בידו הימנית ובידו השמאלית שילב את כף ידו בשלי ונגררתי אחריו אל תוך המלון. נכון, זה ישמע הכי קיטשי בעולם, אבל הידיים שלנו השתלבו כל כך טוב ביחד, כאילו נועדו זה לזו. ניערתי את המחשבה הזאת מהראש במהירות. אסור לי לפתח רגשות.
"ביי חברים, תיהנו." נייל וזאיין אמרו לנו כשיצאנו מהמעלית בקומה שלהם.
"הם לא באים?" אלה שאלה בפליאה.
"לא. נייל הולך לישון וזאיין בטח ידבר בסקייפ עם פרי כל הלילה…" לואי ענה. "זה רק חמשתנו."
"עוד שעה יוצאים" ליאם אמר והלך לחדרו. לא אהבתי את הכיוון שזה הולך אליו.
"את באה?" לואי שאל את אלה והיא הנהנה ועקבה אחריו לחדר שלו.
"רגע.. מה איתי?" שאלתי. בתוך תוכי ידעתי את התשובה.
"את עם הארי." לואי ענה לי, ואלה הסתובבה וקרצה לי לפני שהיא סגרה את הדלת של החדר. כאילו, ברצינות?! אני אמורה עכשיו גם להתארגן אצלו בחדר? אני והוא? לבד? הסתכלתי עליו הולך כמה צעדים לכיוון ימין, פותח את הדלת השנייה. הוא הסתכל עלי בחיוך מרוצה והחווה עם היד שלו, רומז לי להיכנס. אני כל כך הולכת להרוג את אלה מחר.
"רוצה לשתות משו? פה אף אחד לא יפטר אותך…" הוא התחיל לעקוץ אותי שוב? אין בעיה. ניראה מי יותר טוב בזה.
"אז מה, תלתלים.. אף אחד לא סובל אותך אז יש לך חדר בנפרד?" עקצתי בחזרה. הוא נשכב על המיטה, משלב את ידיו מאחורי ראשו. חיוך מאוח מאוזן לאוזן. עיצבן אותי שזה מהנה אותו.
"זה הכי טוב שלך?" הוא צחק. הוא צחק.. הוא צחק!!! הרגשתי את הוריד במצח שלי מתחיל לבעבע. הוא מרתיח אותי. "את הולכת להתפוצץ או משו?" הוא אמר לבסוף אחרי דקה או שתיים שפשוט עמדתי ובהיתי בו בעצבים. אני בטוחה שהם שם לב איך הוא משפיע עלי. והוא אהב את זה. לקחתי נשימה עמוקה. אני לא נכנסת לזה עכשיו.
"אני הולכת להתארגן." אמרתי ולקחתי את התיק שלי. שנייה אחרי זה הסתגרתי בשירותים.
ניסיתי להירגע. היום הזה הוריד לי בערך עשר שנים מהחיים עם כל העצבים האלה. הרמתי את הראש והסתכלתי על עצמי במראה, נשענת עם ידיי על השיש. השיער שלי היה פרוע. פתחתי את התיק שאמא של אלה הביאה לנו, יש פה הכול. פתחתי את הברז, בודקת אם יש מים חמים. שנייה לפני שהורדתי את הגופייה, נזכרתי- אני צריכה להודיע לאמא שלי איפה אני. סגרתי את הברז ופתחתי את הדלת של השירותים, יוצאת אל החדר. נשמתי נעתקה. בלעתי את הרוק כל כך חזק, שהייתי בטוחה שהוא שמע את זה. הארי עמד ליד המיטה, בלי חולצה, והכפתור והרוכסן במכנס שלבש היו פתוחים. הוא הסתובב אלי בפליאה ברגע שהוא שמע שפתחתי את הדלת. הוא עמד שם, עם הגוף מופנה אלי. פעם ראשונה שראיתי עד כמה הבן אדם אוהב קעקועים. הגוף שלו… הריבועים.. השיזוף… הכפתור הזה שפתוח.. הרגשתי להבה מתפשטת בגופי, נהיה לי חם. ממש חם. הוא מצידו כנראה רגיל להבעה הזו (בטח מכל הבנות שהוא כל הזמן לוקח לחדר) המשיך להתפשט והוריד גם את המכנס. באותו רגע כיסיתי את עיני עם ידיי והסתובבתי ישירות לשירותים, טורקת את הדלת מאחורי. שמעתי אותו מגחך.
התקלחתי, התאפרתי, ייבשתי את השיער והתלבשתי הכי מהר שיכולתי. אמא של אלה הביאה לי שמלת מיני שחורה. תחרה בחלק העליון והקדמי, עם מחשוף מכובד, וגב פתוח. נעלתי את נעלי העקב. אני מוכנה. יצאתי את החדר, מוכנה כבר לעוד מלחמה שכנראה תתפתח, אבל הוא לא היה שם. התקרבתי למיטה והיה עליה פתק- 'אני מתקלח אצל זאיין'. קימטתי את הפתק וזרקתי אותו בחזרה למיטה. הלכתי לכיוון השידה בקצה החדר, מוזגת לעצמי שתייה. בדיוק הארי נכנס. נבהלתי מטריקת הדלת והסתובבתי אליו. הוא הסתכל עלי המום. בוחן אותי מכף רגל עד ראש.
"מה קרה תלתלים? בחיים לא ראית בחורה בשמלה?" עקצתי אותו.
הוא המשיך להסתכל עלי בלי להגיד כלום. ראיתי את גבותיו מתכווצות- הוא חשב על משו.
"מה יש מאחורי זה?"
"מאחורי מה?" לא הבנתי.
"מאחורי כל הציניות הזאת." הוא התחיל לעשות את דרכו אלי.
"מה? אתה שתוי?" עדיין לא הבנתי מה הוא ניסה לשאול.
"אנשים שמדברים כל הזמן בציניות בדרך כלל מנסים להסתיר איזשהו פאק באישיות.." הוא המשיך להתקרב אלי לאט.
"אתה אומר לי שיש לי פאק באישיות?" הרמתי את הגבה. מי הוא חושב שהוא?
"אני יודע שיש.. מה את מנסה להסתיר? מה את לא רוצה שיגלו מאחורי כל החומות של הציניות והעוקצנות שיש בך?" הוא התקרב יותר ויותר ואני מתרחקת אחורה, עד שמצאתי את עצמי עם הגב לקיר. הארי הרים את ידו ונשען על הקיר. ידו מעט מעל כתפיי. עכשיו עם העקבים, הייתי טיפה יותר נמוכה ממנו.
"הבולשיט הפסיכולוגי הזה עבד אי פעם על מישהי תלתלים?" פלטתי. זה בא לי בהפתעה. והוא היה יותר מידי קרוב אלי, לא יכולתי לחשוב בצלילות.
"רואה למה אני מתכוון…" הוא התחיל לרכון מעלי טיפה. מתקרב יותר ויותר. שוב בלעתי את הרוק. הרגשתי איך הלב שלי מכפיל את פעימותיו. הוא הולך לנשק אותי! ניסיתי לנשום באופן יציב, מנסה להראות אדישה לכל הסיטואציה הזו. כבר הרגשתי את מצחו נוגעת בשלי. הוא הולך על זה. ואז ויתרתי, עצמתי את עיניי, מוכנה לקבל את הנשיקה. מודה לעצמי שאולי אפילו רציתי אותה. ואז שמעתי אותו לוחש לי באוזן "הייתי מנשק אותך, אבל אני מפחד להידבק בציניות." שנייה לאחר מכן הוא היה כבר ליד המיטה, אני עדיין דבוקה לקיר. דמעה זלגה מעיניי. בחיים לא פגעו לי ככה באגו. הגעתי לשיא עצבים שלא חשבתי שאני יכולה בכלל להכיל. מחיתי את הדמעה והתחלתי ללכת אליו. הוא היה עם הגב אלי.
"תלתלים…" טפחתי לו על הכתף, וברגע שבו הוא הסתובב החטפתי לו את הסטירה הכי חזקה שיכולתי לתת. הוא היה בהלם, מחזיק את הלחי עליה סטרתי לו עם ידו.
"זה על זה שאמרת שיש לי פאק באישיות…" אמרתי בעצבים. כבר לא היה איכפת שהוא יראה עד כמה הוא משפיע עלי. ואז, סטרתי לו שוב. באותו מקום. "וזה סתם כי בא לי." דחפתי אותו מהדרך והלכתי לכיוון הדלת. הרגשתי אותו תופס לי את היד ומסובב אותי בחוזקה. יד אחת שלו נכרכה סביב מותני, מצמידה אותי אל גופו, והיד השנייה אוחזת בעורפי, מצמידה את שפתי אל שפתיו. זה קרה בשניות. לא הספקתי להבין מה קרה, וכבר היינו שם, באמצע החדר, הוא מצמיד אותי יותר ויותר אל גופו, אני כורכת את ידיי סביב צווארו, בלי לנתק את הנשיקה. אוויי… השפתיים האלה… הרגשתי צמרמורת בכל גופי, היד הגדולה שלו אוחזת במותניי בחוזקה, ואני מצידי מטביעה את ידי בסבך התלתלים שעל ראשו. יכולתי להמשיך ככה לנצח. זה הרגיש כל כך טוב, כל כך מלא רגשות… ואז קול קטן בתוכי לחש לי 'מה את עושה?!' באמת מה אני עושה?! ניתקתי את הנשיקה, מתנשמת, מחפשת אויר.
"וזה סתם כי בא לי…" הוא אמר לי בשקט, מסתכל עלי עם עיניו, בוחן את הבעתי.