כך פגשתי את הארי סטיילס- פרק 7

הגיעה השעה של ההופעה. מאות המעריצות שבילו את כל היום מחוץ לאולם החלו לעשות את דרכן פנימה. כמו תמיד היו כאלו שניסו להתפרץ אל מאחורי הקלעים, אבל המאבטחים עצרו אותן.
חמשת הזמרים של הלהקה התמקמו במקומות שלהם, מוכנים לתת את ההופעה של החיים שלהם- כמו בכל ערב במשך חמש השנים האחרונות. וההופעה התחילה.

בזמן ההופעה- נקודת המבט של אלה.
"אני בעננים!" נכנסתי לחדר הפקה. באמת הרגשתי בעננים. כאילו אני מרחפת. זה באמת קרה עכשיו?! טלי ישבה על הכסא ליד המסכים, שקועה במחשבות כמו תמיד. "אהמ אהמ…" כחכחתי בגרוני "אני בעננים!" אמרתי שוב בקול שהיא תשמע אותי. אין קול ואין עונה. "טלי!" צעקתי ואז צחקתי שראיתי איך היא נבהלה.
"מה את סתומה, מה את צועקת?" היא הסתובבה עם הכסא ונעצרה מולי.
"כי את לא שומעת אולי?! בן אדם בעננים ואת לא שמה לב!" התיישבתי על הכסא לידה.
"נו מה? הצעת ללואיס להתנשק איתך והוא הסכים?" היא חייכה אלי חיוך שובב.
"קודם כל זה לואי… ולא. לא הצעתי לו להתנשק איתי. אבל…!! את לא מבינה! אחרי שהלכת, הוא שלח לי הודעה. הוא אמר לי שהוא נמצא ליד הבמה ושאני יבוא לשם." לקחתי אוויר. רק מלחשוב על זה שוב אני מתרגשת.
"הלכת לפני ההתקף לב שקיבלת או אחרי?" היא צחקה עלי. היא מכירה אותי יותר מידי טוב.
"שוש! בקיצור.. בהתחלה הוא היה כולו רכלן כזה אמר שהוא שמע 'ויכוח קולני' – כן ככה הוא הגדיר את זה- מהחדר של הארי ואז ראה אותך יוצאת משם, אז הוא שאל אותי כי הוא ראה אותנו יחד מקודם. ואז…"
"שקרנית!!! הוא שמע אותנו?!" היא קטעה אותי.
"מסתבר.. אבל חכי זה עוד כלום. ואז.."
"אוי ואבוי! איזה פדיחות! מה הוא עוד אמר??"
"אם תתני לי לסיים אולי אני יגיד!"
"סורי. תמשיכי."
"בקיצור… ואז שאמרתי לו שיש לו חבר מניאק, בלי לספר כמובן מה הוא עשה, לואי התחיל להגן עליו וממש התעצבנתי מזה. וזה הצחיק אותו שאני מתעצבנת!"
"ממש מין מצא את מינו.. הוא ותלתלים נהנים מלעצבן אנשים."
"תלתלים? הארי כאילו? טוב לא חשוב.." עצרתי אותי שראיתי שהיא עומדת להגיד משהו והמשכתי לספר. "אז כמה דקות ישבנו ככה התווכחנו גם בקטנה כזה ואז הוא אמר לי שאני חמודה!! את קולטת? אהבת חיי אמר לי שאני חמודה!" התחלתי לקפץ על הכסא כמו ילדה בת 3.
"לואיס יודע שהוא אהבת חייך?"
"לואי!! והוא ידע.." חייכתי חיוך שובב. "וזה עוד כלום!!"
"אה יש עוד? תני לי לנחש, הוא אמר שאת חמודה ואת כולך התחרפנת ודפקת לו נשיקה?"
"ואי אמן! אבל חכי.. זה עוד יקרה הערב…" קרצתי לה.
"מה יש הערב?"
"אנחנו יוצאות איתם." פלטתי את המילים האלו במהירות האור. אני בעצמי עדיין לא מאמינה שלואי הזמין אותנו לבוא איתם למלון ואז לצאת איתם לסיבוב בעיר!
"מה?" היא הופתעה.
"כן!!! אמא אני לא נושמת… הוא אמר ככה 'אולי תבואו איתנו את וחברה שלך? לא תזיק לנו קצת חברה של בנות שלא צורחות ומתעלפות שהן רואות אותנו'- במילים האלה הוא אמר!"
"אה.. אז הוא לא יודע שאת אובססיבית עליו?" איך היא מתה על זה.
"אני לא אובססיבית… אני אוהבת.. יש הבדל…" חייכתי. "בקיצור, אחרי ההופעה אנחנו יוצאים איתם." קבעתי לה עובדה.
"בהצלחה עם זה.. אחרי ההופעה אני הולכת הביתה. אני לא יוצאת לשום מקום."
"כן את כן! רגע.. מה רצית לספר לי?" ואז היא סיפרה לי כל מה שקרה בחדר. ידעתי שהיא דלוקה עליו. אבל היא בחיים לא תודה בזה עכשיו. היא יודעת שאני יזכיר לה את זה כל חייה בערך. "נו רואה! זה עוד סיבה למה את צריכה לבוא! התחלתם מחדש! עכשיו תהיו ידידים ואז בערב תתחילו להתקרב ואז…"
"להביא לך פופקורן?"
"למה כי אני חיה בסרט? מעפנה!" קמתי מהכסא והלכתי לכיוון הדלת. "דיברתי עם אמא שלי, היא מקפיצה לנו לפה עוד חצי שעה בגדים ואיפור וכל מה שאנחנו צריכות. אנחנו יוצאות היום."
"אלה אני לא הולכת תשכחי מזה." היא כזאת עקשנית לפעמים.
"טלי.. אם את לא רוצה אז בשבילי.. את יודעת שאני לא יצא עם חבורה של בנים לבד.." הקטע הזה תמיד עובד עליה.
"הקטע הזה לא יעבוד עלי הפעם!" שיט, היא עלתה על זה.
"מתה חולה מטורפת עליך! ועל לואי… תוווווודה!" יצאתי מהחדר עוד לפני שהיא הספיקה להתנגד לי. הערב הזה הולך להיות הערב הכי מושלם בחיים שלי.

-נקודת המבט של הארי-

"קלטת את הג'ינג'ית שהרימה את החולצה?!" נייל התלהב בזמן שעשינו את דרכנו מהבמה אל חדר המנוחה.
"לא…" עניתי בלי חשק. אף פעם לא יצאתי מהופעה בהרגשה כזו.
"מה יש לך?" נייל שם לב שמשהו לא בסדר.
"לא יודע…" באמת שלא ידעתי. לא הפסקתי לחשוב על טלי. הראשונה שאמרה לי לא. הראשונה שלא התעלפה או צרחה או בכתה שהיא ראתה אותי. הראשונה ניראלי שבכלל לא הכירה אותי. זה היה מרענן למען האמת. לפגוש מישהו שלא איכפת לו מי אתה ומה אתה. פעם ראשונה, מזה 5 שנים, שהרגשתי רגיל.
"הוא חושב על חברה שלו…" לואי צץ מאחורי וכרך את ידו סביב כתפיי.
"יש לו חברה?" נייל ניראה מופתע.
"גם אם לא, היא תהיה הערב…" לואי ענה במקומי.
"היא לא חברה שלי…" עניתי לנייל. "ומה אמרת על הערב?" הפניתי את השאלה ללואי.
"הזמנתי את החברה של חברה שלך לצאת איתנו היום בערב. וגם חברה שלך תבוא" הוא ענה בפשטות בזמן שנכנסנו לחדר מנוחה הימני שבמסדרון.
"היא לא חברה שלי! ומה היא אמרה?" זה עיצבן אותי שהם קראו לה חברה שלי. למרות שבתוך תוכי די אהבתי את הצליל של זה.
"הן באות. הן חוזרות איתנו באוטובוס עכשיו למלון. אנחנו נתארגן ואז יוצאים." לואי לקח את התיק שלו ויצא מהחדר. שאר הבנים בעקבותיו. לקחתי גם אני את התיק שלי, יוצא מהחדר. עברתי בדרך על פני חדר המנוחה השמאלי. לא יכולתי שלא להסתכל פנימה לבדוק אם היא שם. היא לא הייתה שם. נשענתי עם המשקוף עם הפנים לחדר. פה הכרתי אותה. פה ליבי החסיר פעימה. פה התחלתי להרגיש חי פתאום. לא יכולתי להתעלם מזרם ההתרגשות שעלה בי פתאום. אני הולך לבלות איתה את הערב. להכיר אותה. זו ההזדמנות שלי לתקן את מה שעשיתי בצהריים. הרגע בו היא בכתה כשהיא אמרה לי שפגעתי בה… הרגשתי איך הלב שלי מתכווץ. הרגשתי סכין חודרת ומפלחת לי את העורקים שבלב. היא נראתה כל כך שברירית… כל הפסון והשנינות התחלפו בין רגע בפניה. היא משהו מיוחד..
"נו באמת, תלתלים. אל תגיד לי שאתה תתגעגע לחדר הזה?" הקול המוכר החזיר אותי ממחשבותיי. הסתובבתי וראיתי את טלי עומדת שם, עם תיק צד מונח על כתפה.
"יום מעניין היה לי בחדר הזה סאנשיין…" אמרתי לה בחיוך. התקדמתי לעברה, כרכתי את ידיי סביב כתפייה והתחלנו ללכת לכיוון היציאה.
"תירגע תלתלים. אני באה רק בשביל חברה שלי…" היא הורידה את ידי מכתפיה, נתנה לי מבט שובב וחיוך ציני והתקדמה לעבר היציאה. ושוב, בשניה אחת היא הצליחה להרוס את הרגע. היא עושה את זה בכוונה?!