כך פגשתי את הארי סטיילס- פרק 6

-נקודת המבט של טלי-
"לא. אני לא מצטער." יכולתי להריח את ריח המנטה מהפה שלו. הנשימות שלו לא סדירות.
"ברור שאתה לא מצטער." התאכזבתי. נורא. חשבתי שהוא יבין אותי. מסתבר שטעיתי. ניסיתי לזוז הצידה, לא יכולתי להיות קרובה אליו. הוא לא נתן לי. הוא הרים את ידו השמאלית ואחז בפניי, מפנה אותן להביט בו.
"אני לא מצטער, כי אם לא הייתי עושה את זה, לא הייתי יודע עד כמה את שונה מכולן." הוא התכוון לזה. ראיתי לו את זה בעיניים.
"יש דרכים אחרות, תלתלים." היד שלו עדיין הייתה מונחת על פניי. הרגשתי את האגודל שלו מלטפת את הלחי שלי. שנאתי את העובדה שזה הרגיש נעים..
"אני לא מכיר דרכים אחרות." הוא הודה. "בעולם שלי זה דיי קשה לדעת מה אמיתי ומה לא. אנשים מתקרבים אליך רק בגלל כסף או פרסום. אנשים שחשבת שהם חברים שלך מתגלים כלא יותר מאינטרסנטים. את הדבר האמיתי היחידי שיצא לי להכיר." ושוב, כל העצבים שהיו לי התחלפו לרחמים. יש לו יכולת לשנות לי את מצבי הרוח בשנייה! זה ממש עצוב לא לדעת מי חבר שלך ומי לא. זה רק גרם לי להעריך אפילו עוד יותר את אלה. לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה.
"טלי?" שקעתי שוב במחשבות.
"אה?" נאנחתי. לא היה לי מה לענות לו. עצמתי את עיניי, נשענת טיפה על כף ידו עם ראשי. פקחתי אותן שנייה לאחר מכן. הארי הסתכל עלי תוהה על מה אני חושבת.
"פעם ראשונה שאין לך מה לענות לי…" הוא חייך, חושף את הגומות בצידי לחייו. וואו. הן מושלמות! איך לא שמתי לב אליהן לפני!?
"אל תתרגל…" חייכתי גם.
"והינה חזרת לעצמך." הוא צחק והוריד את ידו מפניי. הוא הסתכל על השעון שלו, ואז עלי שוב. "אז מה את אומרת, שנתחיל מהתחלה?" הוא לקח צעד אחורה והושיט לי את ידו. "נעים מאוד, הארי סטיילס. המכונה גם תלתלים." הינה שוב הגומות המושלמות האלה…
היססתי לרגע. לא בטוחה מה לעשות.
"נעים מאוד, טלי מילר." אמרתי לבסוף, לוחצת לו את היד.
"בת כמה את טלי מילר?" הוא שאל, עדיין לא משחרר לי את היד.
"22." עניתי. "ואתה תלתלים?"
"חשבתי שעשית את שיעורי הבית שלך…" הוא חייך.
"נו באמת… אל תנסה להיות שנון. זה לא הולך לך.." שחררתי את היד שלי משלו.
"אני צריך למצוא לך כינוי!" הוא אמר פתאום, מתעלם מההערה האחרונה שלי.
"כינוי?" לא הבנתי מה הקשר.
"כן. את קוראת לי תלתלים… אני צריך גם לקרוא לך בכינוי…" הוא התיישב על הספה, מרים את רגליו על השולחן.
"אממ חברים שלי קוראים לי סאנשיין.."
"סאנשיין? למה?"
"סאנשיין אומר זריחה… וחברים שלי אומרים לי שאני קורנת תמיד וכאלה אז הם קוראים לי ככה…" האמת שאף פעם לא באמת הבנתי מה הקשר של קורנת אלי, אבל אהבתי את הכינוי, אז זרמתי איתו.
"קורנת? את? אם כבר קודרת…" הוא אמר וצחק.
"לצחוק עכשיו?" אמרתי בציניות.
"אויי איזה ריגשי את מזה.."
"תעשה טובה, לך לנוח. יש לך הופעה עוד שעה." התחלתי ללכת לכיוון הדלת, עוברת על פניו של הארי בזמן שהוא הסתכל עלי.
"את תבואי לראות את ההופעה סאנשיין?"
"לא." עניתי אפילו בלי להסתכל עליו ויצאתי מהחדר.
וכל מה שיכולתי לחשוב עליו, זה ללכת למצוא את אלה לספר לה כל מה שקרה! התרגשות מילאה אותי פתאום. ואז הבנתי את זה בעצמי- אני דלוקה עליו. אלה צדקה. כמובן שאני לא הולכת להגיד לה את זה שהיא צדקה, כי היא בחיים לא תשכח לי את זה.
הלכתי לחפש אותה בחדר בקרה. היא לא הייתה שם. הוצאתי את הטלפון וסימסתי לה- 'איפה את?! את לא מבינה מה יש לי לספר לך!'. אחרי כמה שניות קיבלתי הודעה בחזרה- 'אני מתה. לא נושמת. מעולפת. במילה אחת- לואי!'. לואי?! מה הקשר לואי עכשיו?. 'את איתו?" סימסתי לה שוב. 'כן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!'. ההודעה הזו כבר אמרה הכול. אין עם מי לדבר עכשיו. לפחות אחת מאיתנו נהנית…