כך פגשתי את הארי סטיילס- פרק 19

-נקודת מבט של הארי-

עברנו בדרך בבית שלה, היא לקחה בגדים וכמה דברים שהיא הייתה צריכה ועשינו את דרכנו למלון. היא הולכת לישון אצלי היום, רק שהפעם זה מרצונה ולא כי היא נרדמה. המחשבה הזו ריגשה אותי וגרמה לליבי לפעום בחוזקה. אני הולך לבלות איתה את הלילה.. הגענו לחדר, היא הניחה את חפציה על המיטה, מחזיקה עם יד אחת את ראשה, מלטפת את התחבושת.
"אני רוצה להתקלח.." היא אמרה פתאום.
"ברור.." אמרתי, מתקרב אליה. "מה עם התחבושת אבל?"
"אני חייבת להתקלח.. להוריד את כל הגועל ממני.." היא אמרה בשקט, משפילה את מבטה. "אני מרגישה מלוכלכת.." חיבקתי אותה ממאחור, מנשק לה את הראש בעדינות על התחבושת.
"אל תחפפי אבל.. את התחבושת על הכתף אני אשים לך מקסימום.." הצעתי. היא הנהנה ולקחה את התיק בידיה, עושה את דרכה אל המקלחת.
"אל תנעלי.. ליתר ביטחון…" אמרתי לה לפני שהיא סגרה את הדלת.
"אוקיי." הדלת נסגרה.
נשכבתי על המיטה, ידיי משולבות מאחורי ראשי. מחשבותיי נדדו להן, ומצאתי את עצמי מדמיין אותי ואת טלי כזוג, מדמיין אותנו בסיטואציה כזו ממש, אני בחדר בבית שהוא רק שלנו והיא מתקלחת.. רק שבדמיון שלי אני יכולתי להיכנס איתה למקלחת.. חיוך עלה על שפתיי.
"הארי?" שמעתי אותה, מחזירה אותי ממחשבותיי.
"כבר התקלחת?" הרמתי את עצמי מהמיטה, היא כבר הייתה לבושה במכנס פיג'מה קצרצר, וגופייה של הלו קיטי. כמה זמן הייתי שקוע במחשבות?!
"כן.. ועוד לקח לי יותר זמן מהרגיל.." קמתי אליה, והיא הסתובב להניח את התיק שלה על הכסא שליד המראה. הרגשתי את עורי מצטמרר כשראיתי חור תפור בכתף שלה. היא הוציאה תחבושת חדשה מהתיק והביאה לי אותה.
"יש מסיבה יותר מאוחר.." אמרתי לה בזמן שהנחתי את התחבושת על החור.
"אני עייפה.. ואין לי חשק למסיבה.." היא אמרה בשקט. "אתה יכול ללכת.. אני אלך לישון."
"אני לא הולך בלעדייך." קבעתי לה עובדה. הבאתי אותה לכאן כדי שתהיה איתי, ואין שום סיכוי שבעולם שאני עוזב אותה. "וזו לא ממש מסיבה, יותר כמו מפגש כזה.. עשר או חמש עשרה אנשים.."
"אתה רוצה ללכת?" היא הסתובבה אלי, מחבקת את מותניי עם שתי ידיה הקטנות והעדינות. הנחתי את זרועותיי סביב כתפיה ואת ראשי על ראשה.
"אני דיי חייב ללכת.. ההפקה ארגנה פגישה שלנו עם כמה ילדים של אנשים שיש להם מספיק כסף.. אבל אם את לא יכולה, אין לי שום בעיה להישאר איתך פה." נישקתי את ראשה.
"אני אלך לישון קצת אז, ניראה איך אני אתעורר.. באיזה שעה זה?"
"בשתיים עשרה, עוד שעתיים.." עניתי לה, ועשינו את דרכנו אל המיטה.
"תעיר אותי עוד שעה?" הנהנתי והרמתי את השמיכה מהמיטה. היא זחלה אליה בעדינות, וכיסיתי אותה. היא שכבה על הצד פניה מופנות אלי, וירדתי על ברכיי לצד המיטה, מביט בה.
"אני פה איתך.." חייכתי אליה ונישקתי את המצח שלה, היא חייכה אלי חיוך מלאכי ועצמה את עינייה.
-נקודת המבט של טלי-
זה היה אחד מאותם חלומות שבתת מודע שלך אתה יודע שאתה חולם, אבל עדיין לא מצליח להתעורר…
הייתי במחסן בעבודה, הוא היה חשוך.. חיפשתי משהו, אני לא זוכרת מה.. עברתי בין המעברים, סורקת את הארוניות בעיניי. פתאום שמעתי רעש מאחורי, הסתובבתי במהירות בבהלה.. 'יש פה מישו?' קראתי. אף אחד לא ענה. הנורה שהייתה על התקרה הבהבה, נדלקת וניכבית. התקדמתי אל עבר החושך, אני לא יודעת למה.. משהו משך אותי לשם.. ואז שמעתי רעש מהכיוון השני בכלל.. הסתובבתי שוב, ואז ראיתי את עומרי.. הוא חייך אלי, אבל בתוך תוכי הרגשתי סערה מתחוללת, משהו בי אמר לי שעלי לברוח כל עוד נפשי בי.. התחלתי לרוץ, ורצתי עוד ועוד.. ממתי המחסן כזה גדול בכלל?! המשכתי לרוץ, מביטה מידי פעם מאחורי כתפיי.. אף אחד לא רדף אחרי. עצרתי את עצמי, עדיין מסתכלת אחורה.. 'איזו טיפשה את טלי' חשבתי לעצמי והסתובבתי ללכת, והוא עמד מולי, מעביר בי רעד מאימה.. התחלתי ללכת אחורה.. מנסה להתרחק ממנו כמה שיותר.. המחסן החשיך לרגע ואז נדלק האור.. והוא לא היה שם.. ואז הרגשתי ידיים אוחזות בי מאחורי. התחלתי להגן על עצמי.. הסתובבתי והתחלתי להרביץ עם אגרופי בחזה שלו, נותנת מכות חזקות יותר ויותר, ואז התחלתי גם לבעוט בו.. ולדחוף אותו.. ואז הסתכלתי בפניו, לתת לו סטירה.. ואז ראיתי שאני מרביצה להארי..
התעוררתי בבהלה, זרקתי את השמיכה מעליי, וקפצתי מהמיטה, בורחת.. ואז קלטתי איפה אני.. אני לא במחסן.. אני במלון.. בחדר של הארי.. הסתובבתי, וראיתי את הארי על הרצפה ליד המיטה, המום.
"ה..הארי?" אמרתי בהלם. ואז קלטתי מה קרה.. אני חלמתי על היום בצהריים.. ראיתי בשעון שעל השידה שהשעה כבר אחת עשרה, הוא בא להעיר אותי, הוא זה שהחזיק אותי ממותניי.. ואני התחלתי להרביץ לו, חושבת שהוא עומרי.. אני באמת העפתי אותו עכשיו מהמיטה?!
"את בסדר?!" הוא התנהג כאילו כלום לא קרה. הוא הניח את ידו על המיטה, נעזר בה כדי לקום מהרצפה. "היה לך סיוט.. התחלת לדבר מתוך שינה.." הוא אמר והתקרב אלי. עדיין עמדתי במקום קפואה, אני הכיתי עכשיו את הארי…
"א..אני.." גמגמתי. לא היה לי מה להגיד. ככל שזה חלחל אלי דמעות עלו בעיניי.
"לא.. זה בסדר.." הוא חיבק אותי, מניח את ראשי על חזהו. "אני פה בשבילך.. גם כדי לספוג את המכות שלך כשיש לך סיוטים.." הוא נישק לי את הראש.
"הארי.. אני מצטערת.. אני כל כך.." בכיתי, מחבקת אותו קרוב אלי.
"אמרתי לך להוציא את הכול בצהריים, בדיוק בשביל שזה לא יקרה.. את עדיין בטראומה, גם אם את לא מודעת לזה.." הוא אמר בקול מרגיע, אפילו קצת אבהי.
"אני העפתי אותך מהמיטה?" הרמתי את הראש, מסתכלת עליו בפנים דומעות.
"טלי.." הוא ניגב את פניי עם שני ידיו "אמרתי לך, אני פה בשבילך. בשביל הכל.. גם אם זה להרביץ לי מתוך שינה.. וגם אם זה להרביץ לי כשאת לא ישנה.." הוא חייך אלי וחייכתי חזרה. איכשהו הוא תמיד אמר את הדבר הנכון, את המילה הקטנה הזאת שברגע מעלה לי חיוך על הפנים. באותו רגע החלטתי ללכת איתו למסיבה הזו. אני אהיה איתו שם, כמו שהוא כאן בשבילי עכשיו.
"חסר לך אם תיתן לי סיבה להרביץ לך כשאני לא ישנה.." אמרתי בטון מאיים וחייכתי אליו.
"או, זאת טלי שאני מכיר!" הוא חייך ונשק לי על המצח.
"אז, יש לנו מסיבה לא? מה אני אלבש?" התנתקתי מהחיבוק, מנסה לא לחשוב על החלום. מנסה לשכוח אותו, להדחיק אותו לפינה הכי עמוקה שקיימת בתוכי. חיטטתי בתיק, מחפשת משו ללבוש. לא הבאתי בגדים למסיבה.. אז פשוט לבשתי את החצאית מיני הגבוהה שהבאתי סתם כי התחשק לי, ומזל שהתחשק לי.. וגופיית שיפון אדומה מוכנסת פנימה. נעלתי את נעלי העקב שלי והתאפרתי. למזלי, הגופייה שלבשתי מתחת לשיפון השקוף הסתירה את התחבושת, כאילו היא לא שם.
הייתי מוכנה בדיוק בזמן. רק עכשיו, כשנרגעתי קצת מהחלום, שמתי לב למזוודה הפתוחה של הארי, רוב חפציו כבר בפנים. הוא באמת עומד לעזוב… הבטתי במזוודה, לא מסוגלת להוריד ממנה את עיניי, ואז שמעתי את הארי יוצא מהשירותים. הוא לבש מכנס שחור חלק, וחולצה מכופתרת משובצת בצבע אפור-לבן, השרוולים היו מקופלים עד למרפק ושעון גדול קישט לו את היד. הוא ניראה מושלם.. לא יכולתי להוריד ממנו את העיניים, ולהוריד ממני את החיוך הדבילי שעל הפנים שלי כשהסתכלתי עליו.. הוא התלבש בדיוק בטעם שלי, בדיוק איך שאני אוהבת שגברים מתלבשים.
"זה אמור להחמיא לי שאת מסתכלת עלי ככה כשאני לבוש, אבל כשאני לא לבוש את מכסה את העיניים ישר?" הוא אמר לי בציניות, יושב לידי על המיטה, מצמצם כל רווח בינינו.
"אממ.. אני יחזיר לך תשובה בקשר לזה.." אמרתי בקול מפלרטט וקמתי מהמיטה. הוא תפס לי את היד, מושיב אותי עליו ותופס באגני.
"תלתלים! אמרנו שאתה לא נותן לי סיבה להרביץ לך שאני ערה לא?!" קמתי ממנו, ושמעתי אותו ממלמל 'את משגעת אותי..' בזמן שפתחתי את הדלת, הוא מאחוריי. ירדנו אל הלובי וחיכינו שכולם ירדו. זאיין היה הראשון לרדת אחרינו, ואז לואי ואלה ירדו יחד. היא חייכה כשהיא ראתה אותי, כשהיא הבינה שהקשבתי לעצה שלה לא להתרחק עכשיו, ולנצל כל רגע. ישבנו בלובי מחכים לנייל וליאם. לפי מה שהבנים אמרו, זה היה מוזר הוא מתעכב, בדרך כלל הוא מוכן ראשון. ואז המעלית נפתחה ונייל יצא עם מישהי. היא הייתה רזה ובערך בגובה של נייל, היו לה עיניים ירוקות ושיער חום חלק. הסתכלנו אחד על השני מופתעים.
"היי חברה.. תכירו, זאת מאיה.." הוא אמר והיא חייכה אלינו.
"מי את ומה את עושה עם האפרוח שלנו?" לואי אמר בקול אבהי, החזקנו את עצמנו מלצחוק.
"אל תתייחסי אליו, הוא מפגר. הוא עושה את זה לכל אחת…" זאיין אמר כשהוא שם לב איך מאיה הסמיקה, מנסה לגרום לה להרגיש בנוח.
"לי הוא לא עשה את זה.." אמרתי והפלתי את זאיין, גורמת למאיה להסמיק עוד יותר. באמת שלא התכוונתי לזה ככה…
"פ'חח.. חסר לו.." הארי אמר ולא יכולתי שלא לצחוק, כולם צוחקים אחרי, חוץ ממאיה שעדיין הייתה נבוכה. "זזנו?" הוא קם מהספה שישבנו עליה, לוקח את ידי.
"מה עם ליאם?" אמרתי וקמתי. הארי לקח את ידי, החזיק אותה בשלו. זה הרגיש נעים..
"הוא הלך לבקר את אור. הוא יבוא לשם ישר.." אור.. התאונה שהם עברו נראתה כל כך רחוקה.. שכחתי ממנה לגמרי.. היה משהו שלא עברנו ביומיים האלה?!
התחלנו ללכת לכיוון הרכב, ומאיה הייתה לידי.
"אל תתייחסי אליהם.. הם מפגרים בעיקרון.." חייכתי אליה, מנסה לגרום לה להרגיש בנוח.
"תודה.." היא חייכה אלי בחזרה והדביקה את הפער עם נייל.
בנסיעה דיברנו כולנו, מסתבר שנייל הפיל את מאיה בטעות במסדרון, ואז הם התחילו לדבר וזה נגמר בזה שהוא הזמין אותה לבוא איתו למסיבה.
הרכב עצר ליד אולם קטן, צלמי פאפרצי היו בכל מקום. ירדנו מהאוטו ונכנסנו לאולם, הייתה מוזיקה רגועה יחסית, וברגע שנכנסנו כל העיניים הופנו אלינו. היו שם בעיקר נערים ונערות. כנראה ילדים שההורים שלהם כל כך טחונים שהם קנו להם פגישה עם וואן דיירקשן. נוצרה התקהלות סביב הבנים, ואני אלה ומאיה מצאנו את עצמנו נדחקות הצידה. יכולתי לראות את המבט המתנצל של הארי. זה בסדר, באמת. הבנתי אותו.. אין מה לעשות, יחסי ציבור וכל זה. ישבנו שם שלושתנו, מדברות. מאיה הייתה ממש חמודה. מסתבר שהיא מנגנת על גיטרה ומתנדבת בעמותה של בעלי חיים. בסופו של דבר, הארי נייל ולואי הגיעו אלינו, והזמינו אותנו לרקוד, שיר סלואו התנגן ברקע. לקחתי את ידו של הארי, והוא לקח אותי אל הרחבה. כרכתי את ידיי סביב צווארו, והוא הניח את שלו סביב מותניי, מצמיד אותי אל גופו. הבטנו אחד בשני, לא מזיזים את המבט לרגע. רקדנו ככה, מסתכלים אחד על השני, לא אומרים מילה.. פשוט ספגתי אלי כל חלקיק וחלקיק ממנו, מנסה לחרוט בזיכרוני כמה שיותר ממנו. הוא שבר את קשר העין, מקרב את ראשו אל אוזניי.
"את יפייפיה.." הוא לחש לי, וחייכתי במבוכה. בחיים לא נתתי לאף אחד להסתכל עלי כל כך הרבה, ועוד ככה מקרוב.. לא הייתי שלמה אף פעם עם המראה שלי, אבל עם הארי.. הוא נתן לי להרגיש ביטחון עצמי גבוה יותר ממה שהיה לי..
"אל תתחנף, תלתלים." לחשתי לו, מתגרה בו. יכולתי לשמוע את הגיכוח שלו.
"אני יודע שאת מתה עלי.." הוא אמר בביטחון באוזני.
"אני יודעת שאתה מתה על עצמך…" עקצתי אותו. "ועלי.." הוספתי בסוף.
"את לא יודעת עד כמה …" הרגשתי אותו מנשק לי את צוואר מתחת לאוזן.
"עד כמה אתה מת על עצמך או עלי?" התעלמתי מהרטט שעבר בגופי באותה שנייה. הוא הרחיק את ראשו מצווארי ונתן לי נשיקה רכה וארוכה על שפתיי. הרגשתי את ידיו מצמידות אותי עוד יותר אל גופו השרירי.
"זה ענה לך?" הוא אמר שהוא ניתק את שפתיו משלי, מתנשם מעט. לא עניתי. פשוט חייכתי והשענתי את מצחי על שלו, והמשכנו לרקוד.